חוט המשולש חלק ג' רי

אשה. וכיון ששנו חכמים בלשון איסור הוי כבר ל"ת דרבנן. ואסמכוה אקרא לא טוב היות האדם לבדו. וכן אסמכוה אקרא דבבוקר זרע זרעיך ועיין בב"ח (בטור יו"ד ס"ס רכ"ח) וז"ל כ' בתשובה א"ז קטן. אחד שא"ל לאשתו תנה לי ת"כ שלא תנשא עוד לבעל אחרי מותי גם אני אדיר לך שלא אשא אשה אחרת אחר מותך אין נדרו חל ואפי' כבר קיים פו"ר בשעת ת"כ ומעתה גם נדרה אינו חל ומותרת לינשא אחרי מותו ות"כ יש לו התרה כו' ולרווחא דמלתא יתירו לו עכ"ל פי' כיון דנדרו אינו חל משום דנשבע לבטל את המצוה שנצטוה בו מן התורה דאעפ"י שקיים פו"ר עדיין חייב לישא אשה אחרת ומצוה ד"ת הוא משום בבוקר זרע זרעיך. א"כ גם שבועתה כו' אע"ג דהיה חל דאשה אינה מצווה על פו"ר ואע"ג דגם היא מצוה קא עבדה כדכ' הר"ן והביא ראיה מר"פ האיש מקדש כו' אפ"ה אינה נקראת מה"ט נשבע לבטל את המצוה כיון דאינה מצוה מן התורה כו' וא"כ מצד זה היה חל ת"כ שלה אפ"ה כיון דשלו אינו חל גם ת"כ שלה אינו חל כי לא נדרה אלא אדעתא דהכי שגם הוא לא ישא אחרת וכיון דשבועתו בטלה גם שבועתה בטל עכ"ל הב"ח: והנה אף כי דברי הב"ח תמוהים במה שקרא זאת מצוה מן התורה דהא ודאי מד"ס הוא כמבואר להדיא ברמב"ם (פט"ו מה' אישות ה' ט"ז) וז"ל אעפ"י שקיים אדם מצות פו"ר הרי הוא מצוה מד"ס שלא יבטל מפו"ר כ"ז שיש בו כח כו' וכן מצות חכמים שלא ישב אדם בלא אשה שלא יבא לידי הרהור אך באמת דברי הא"ז הנ"ל המובא בב"ח עולים שפיר אף אם הוא רק דרבנן כמבואר ביו"ד (בסי' רל"ט סעי' ו') דאם נשבע לעבור על מצות ל"ת אף דהיא מדרבנן אינה חל השבועה דהא בנידון דידיה אם לא ישא אשה הוא עובר ממש על איסור לאו דרבנן שאמרו אסור לישב בלא אשה ואסמכוה אקרא דלא טוב היות האדם לבדו דהוי ל"ת והוי לאו דרבנן שאין בו מעשה: ולפענ"ד אין מקום לקושיית הש"ך ביו"ד (סי' הנ"ל ס"ק כ"ג) מהך דתשו' א"ז קטן שהביא הב"ח דודאי התם שנשבע שלא ישא אשה אחר מיתת אשתו דאז הוי באיסורא שאין בו כולל כמו שהבאתי לעיל דעל נשים שאינם ראויים לביאה אינה חלה השבועה כיון דאסור בהם בלא"ה משא"כ היכא שיש לו אשה ואין לו בנים הרי חלה השבועה בכולל מיגו דחלה על נשים שאינם ראויים להוליד: ולפ"ד יש לצדד עוד ולומר דאם אנו מסופקים בתקנת רגמ"ה דכ' שאין לישא שתי נשים לא חל החדר"ג והנה יש להסתפק בכה"ג דאשתו הלכה למד"ה ולא נודע מקומה איו. אם זה הוי בכלל שתי נשים דהנה הלא מפורש בידינו מן הש"ס בנדרים (דף ל' ע"ב) דבנדרים היכא שאין ידוע לנו לשון ב"א אזלינן בתר לשון תורה וכמבואר ביו"ד (סי' רי"ז בש"ך ס"ק א' יעו"ש) וכמו שמצינו במשנה גופא (דף ל"א ע"ב) לענין מולים וערלים ובגמרא שם (דף נ"א ע"ב) לענין דגים ולענין עיבורה של עיר ואגף הבית שם (דף נ"ו ע"ב): א"כ גם בנ"ד אם אנו מסופקים בגזירת רגמ"ה לענין לישא שתי נשים היכא שאחת אינה לפנינו הרי מצינו שהתורה חשיב לה כמתה כמו שמצינו בב"מ (דף ל"ח ע"ב) לענין נכסי נטושים ממשמע שנאמר וחרה אפי כו' והיה נשיכם כו' אלא בהלכו למד"ה ולא שמעו בהם שמתו הרי דהתורה קרי לה לאשה שהלך בעלה למד"ה כמעט לאלמנה. והנה גם בנידון חרגמ"ה כיון שהיא הלכה למד"ה ולא ידעינן היכן היא לפ"ד בכגון דא לא גזר רגמ"ה דלא שייך לומר שתי נשים כיון שהיא אינה לפנינו והיא במד"ה חשובה כמתה ובזה אזדא להו דברי הגאון בעל נוב"י דא"כ נתת דבריך לשיעורין. שאם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן כו' ולדבריו יקשה כמו כן איך נחתו חכמים לנכסי נטושין אלא ודאי היכא דניכר ששהה הרבה ולא בא חשיב ליה כמעט כמת: והנה אם חרגמ"ה הוא דאורייתא או דרבנן כבר שקלו וטרו בה גדולי אחרונים ובפרט הגאון בעל נוב"י (במ"ת ביו"ד סי' קמ"ו ובאה"ע סי' ח'). והנה הרב הגאון חתר למצוא ענין הגזירה שגוזרים בחרם על דורות הבאים אם יש בו איסור דאורייתא או דרבנן בלבד. ולפי דבריו הוי דברי קבלה: אך אנכי מצאתי ראיתי מקור נאמן לזה מהך דב"ק סוף מרובה. באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזרים וארור האיש שילמד את בנו חכמת יונית ואמרינן בשבועות (דף ל"ו ע"א) ארור בו שבועה בו נידוי כו' וא"כ היה הגזירה בנידוי א"כ מצינו גם לחז"ל שגזרו ענינים בשבועה ולפי דברי התוס' שם לחד תירוצא קמא דכ' ומי שרוצה למיקם בארור לא מקרי עבריינא לכך גזרו חז"ל בפולמוס של טיטוס. הרי שכ' התוס' דדבר זה לא הוי אף כגזירה דרבנן. ואף שדברי התוס' בזה דבר חדש דבכה"ג לא מקרי עבריין דמנ"ל הא אמנם י"ל גם סברתם משום דעל הנולדים לא חל השבועה והנידוי רק קללה לחוד לכך לא מקרי עבריינא קודם גזירת חכמים ועתה נחקור אם חל על דבר מצוה [התשובה זו חסרה בסופה]: סימן טז שאלה בנידון מסירת מודעה וביטול הגט: טרם התחיל הסופר לכתוב הגט ביטל המגרש כל המוד' וכל הדבורים הגורמים להזיק הג"פ כמבואר בסה"ג וצויתי להמגרש שלא יצא מביתי אך טרם גמר הסופר שנים או שלשה שורות אחרונות לא יותר יצא המג' עפ"י סיבה לרגע מעט ולא נודע לנו אם אמת נכון הדבר כי הכמין לו עדיו ומסר לפניהם מודעא על הגט כפי הגב"ע שעשינו מהעדים אמר לפניהם בזה"ל תדעו