חוט המשולש חלק ג' רח

הראב"י קאי הכי אף להמסקנא גם מ"ש הגאון בעל ק"נ דאין ראיה מהירושלמי כיון דאנן פסקינן כר"א לפענ"ד לא כן הוא דהא בש"ס דידן קאמרינן טעמא דר"א משום דהוי תחלת דין [ולפי דעת הנימוקי יוסף לא הוי אלא מדרבנן] ולא מקרא דלעיני א"כ ע"כ לפי ש"ס דידן בקרא דלעיני כ"ע סברי הך דרשא כרבנן בירושלמי: עכ"פ לפי מה שביארנו דברי הראב"י בעזה"י וראייתו מהירושלמי דעתו דמדינא פסול סומא בא' מעיניו לחליצה וכן דעת הגאון רשכבה"ג רבינו אליהו בביאוריו וכן דעת היש"ש בשיטת הראב"י. ואם היה רואה כת"ר דבריהם אלו גם כת"ר היה מודה לזה. ומה שהביא כת"ר ראיה להקל מדברי רמ"א בא"ע (סי' קס"ט סעי' מ"ח) שאם החלוץ הוא סומא בא' מעיניו מותר לחלוץ לכתחלה ולדעתו הוא לקוח מפסק דר"ת לענין דיינים ותלי זה בזה לא כן אה' ידידי אלא טעם אחר הוא וזהו מוסכם אליבא דכ"ע דהא ברייתא ערוכה היא (בד' ק"ג ע"א) והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה אמנם הרמב"ם מדייק מלישנא דהש"ס שלא יחלוץ לכתחלה והיינו מטעמא שכ' התוס' (שם ד"ה וירקה) דכתיב וירקה בפניו ואינו רואה הרוק ע"ז קאמר בהגמי"י דבעין א' ודאי דהוי שפיר בפניו. דהא רואה הרוק והוה שפיר ראיה כמ"ש ר"ת לענין דיינים אבל הא ודאי דחילוק גדול ביניהם דשם כ"ע מודים דבעין א' סגי כיון דרואה הרוק ולא כתיב לעיניו משא"כ בדיינים דכתיב לעיניהם אפשר שהדין הוא כראב"י דבעינן שיראו בשתי עינים ע"כ צריך לחלק בהכי דהא בחלוץ לכ"ע כשר בדיעבד אף בסומא בשתי עיניו כדאי' בברייתא. ובדיינים פסול לכ"ע בדיעבד בסומא בשתי עיניו. וע"ש בב"ש (ס"ק מ"ח) שכ' כן דבפניו יכולין לקיים גם בסומא בדיעבד וכ"ש בעין א' דשרי לכתחלה: והנה מדי דברי בזה מצינא למימר דעיקר הך דינא פלוגתת ר"ת והראב"י הרי תלי בפשט הכתוב דלעיניהם אם על כל הדיינים קאי וא"כ כשר סומא בעין א'. או על כל אחד ואחד קאי וצריך שיראה בשתי עיניו. והנה דבר זה הוא פלוגתא בירושלמי חגיגה (דף א' הלכה א'). [והובא בתוס' חגיגה ד"ג א' ד"ה חרש באזן א'] ר' יוחנן בעי חרש באזן א' מהו א"ר יוסי בר בון פלוגתא דר' יוסי ורבנן דתני ר' יוסי ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן אמרי שתי כתנות לכל א' ור"י אמר אפילו כתונת לכל א' הכא נמי רבנן אמרי באזניהם שתי אזנים לכל אחד ור"י אמר אוזן לכל א' וא"כ ה"נ תלי בהך פלוגתא דלרבנן לעיניהם כמו באזניהם שתי עינים לכל אחד ולר' יוסי עין לכל א' ואחד: ולפ"ז יש לדחות ראיית הראב"י מהירושלמי די"ל דהירושלמי דמשמע דס"ל דבעין א' פסול לשיטתו אזיל דיכול להיות שפוסק כרבנן דר"י דבעינן שתי עינים לכל אחד. משא"כ בש"ס דידן דלא הוזכר בשום מקום פלוגתתן ומשמע בכל הש"ס דבכתונת א' סגי לכאו"א מבני אהרן. א"כ ע"כ פסקינן כר' יוסי א"כ גם כאן בעין א' סגי. וכן פסק הרמב"ם (בפ"ח מהל' כלי בית המקדש הלכה א') דבכתונת א' סגי לכאו"א: ועוד דמוכח להדיא מש"ס דידן דפסקינן כר' יוסי דאמרי' בחגיגה (דף ג' ע"א) א"ר יוחנן חרש באזנו אחת פטור מן הראיה דכתיב באזניהם. ומקשה הש"ס והאי באזניהם מיבעי ליה באזניהם דכל ישראל. ומסיק ההוא מלמען ישמעו נפקא ומדמצריך תרי קראי אלמא אי לאו קרא דלמען ישמעו ה"א באזניהם דכל ישראל ולא בעינן שתי אזנים לכאו"א והיינו כר' יוסי ובזה ניחא מה שפסק הרמב"ם באמת דבכתונת א' סגי לכל כהן ואף דאיכא פלוגתא בירושלמי להדיא ובש"ס דידן לכאורה ליכא סתירה לזה אך לפמ"ש ניחא דמוכח להדיא כר' יוסי. א"כ לפ"ז גם ראיית הראב"י מהירושלמי יש לדחות ואדרבא לפי סוגיית הש"ס דידן בחגיגה הנ"ל לעיניהם דכל הדיינים משמע ובעין א' סגי והירושלמי לשיטתו אליבא דרבנן דר"י ולפ"ז גם ראיית הגאון בעל נב"י שרצה להביא מהירושלמי דפ' בן סורר ומורה יש לדחות כמו כן: ולכאורה הייתי רוצה להביא ראיה לפסק ר"ת דבעין א' כשר לפי מה דפסקינן בח"מ (סי' ז' ס"ב) דסומא בעין א' כשר לדין. ובשתי עיניו פסול והוא לפי שיטת הרי"ף בסנהדרין (דף ל"ד ע"ב) דגריס ההוא סומא בעין א' דהוה בשבבותא דר"י וכו'. ומתרץ הש"ס ר"י סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה וכולהו אינשי לא חזי בליליא כדחזי סומא בעין א' ביממא וקתני דגומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא בא' מעיניו שידון ביום לכתחלה עכ"ל הרי דשיטת הרי"ף דתלי סומא בא' מעיניו ופסול דלילה זב"ז וא"כ אי ס"ד כשיטת הראב"י דממעטינן מלעיני אף סומא בא' מעיניו. א"כ קשה ל"ל להש"ס למימר לקמן (דף ק"ד ע"א) טעמא דר"א דפוסל חליצה בלילה משום דהוי תחלת דין [ולדעת הנ"י לא הוי אלא מדרבנן משום כתובה] תיפוק ליה דפסול בלילה מדאורייתא כיון דפסול סומא בא' מעיניו. וכמו דילפינן סומא בע"א מלילה דכשר כן יש ללמוד לילה מסומא בע"א לפסול. אלא ע"כ כר"ת דלא ממעטינן אלא סומא בשתי עיניו ולילה עדיף מיניה: אמנם שבתי וראיתי דזו לאו ראיה היא דיש לחלק ביניהם. דודאי בדין דאין שם שום דבר פרטי שצריך לראות אותו רק דהדבר תלוי בגוף ובזמן שיהא ראוי לראות. שפיר תלי הש"ס זה בזה דכמו שכשר בזמן שאין בו ראיה גמורה כן כשר גוף שאין לו ראיה גמורה. משא"כ בנ"ד שגזרה רחמנא שצריך לראות הרוק א"כ אף שפסלה התורה סומא בע"א היינו משום שגזירת הכתוב שצריך לראות הרוק בשתי עיניו אבל בלילה שרואה באמת בשתי עיניו אפשר דכשר:. ובזה מתורץ היטב קושיא חזקה שהביאו האחרונים בשם הגאון בעל ת"ח שהקשה על הרי"ף ז"ל מהך דאמרי' במ"ק (דף ח' ע"א) דבין לאביי ובין לרבא