חוט המשולש חלק ג' רז

אך באמת לא קשיא זאת דשמואל מיירי בדלא מדבר אך ידעינן שהבינה לשון ה"א מקודשת א"כ שפיר בעינן שיאמר לי דאל"כ לא הוי ידים מוכיחות שרוצה שתתקדש אליו ואי קשיא לוקמי במדבר עמה ובלא אמר לי הרי בל"ז ע"כ קשיא זאת לדעת הרא"ש דס"ל דבמדבר לא בעינן לי. וע"כ צ"ל דיותר ניחא ליה להש"ס לאוקמי בדאמר לי ובדהבינה מלאוקמי דאיירי במדבר עמה ולא אמר לי: סימן יד שאלה מנידון סומא בא' מעיניו אם מותר להיות מהשלשה דיינים לסדר חליצה: בעזהי"ת ינחנו בדרך אמת בתורתו אכי"ר: ע"ד השאלה רב שניטל ממנו מאור עין א' ואינו רואה עליה לגמרי והשניה כדרכה אם מותר להיות מהשלשה דיינים לסדר חליצה. וד' יאיר עינינו בתורתו ויעמידנו לאמיתה של תורה: תשובה הן דבר זה כבר דברו בו קדמאי ובתראי. התוס' פ' מצות חליצה (דף ק"א ע"ב ד"ה ש"מ הדר ביה) כתבו פסק ר"ת ז"ל דסומא בעין א' כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני סגי בעין א' ויכול לראות הרוק מפי היבמה. ובשם ראב"י הביאו האחרונים דסומא בעין א' אינו כשר לחליצה ואין כונתם לדברי הראב"י שהובא בסדר חליצה של מהר"י מינץ. דשם נאמר בזה"ל. שמעתי ממורי שראב"י היה מקפיד על אשר אין לו אלא עין א' שנאמר לעיני הזקנים דשם משמע דלא קאמר זאת אלא לחומרא בעלמא [וכן היה דעת כת"ר ע"כ יצא להקל בזה] אמנם היש"ש פ' מצות חליצה גם בביאורי הגר"א בסדר חליצה (ס"ק ה') הביאו דברי ראב"י בסגנון אחר וז"ל ולא יהיו סומין אפילו באחת מעיניהם דלעיני הזקנים כתיב וכ"ה בירושלמי. ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם ור"ת מכשיר בא' מעיניו לחליצה. עכ"ל הראב"י שהביאו. ומדבריו אלו משמע דמדינא קאמר כיון דהביא ראיה מירושלמי וכן משמע מהיש"ש והגר"א שמפרשים דבריו לדינא ולא לחומרא יעו"ש ולדברי ראב"י אלו נתכוין גם הגאון בעל נוב"י בתשובתו מה"ת (סי' קנ"א) שכ' דהוי לעיכובא וצריך לחלוץ חליצה אחרת: ומ"ש הראב"י וכן הוא בירושלמי כ' הגר"א שכונתו על מה דאיתא בירושלמי על מתני' חלצה בלילה פסולה דברי ר"א מ"ט דר"א לעיני הזקנים ומה מקיימין רבנן לעיני הזקנים פרט לב"ד הסומא וכן הובא כונתו בקרבן נתנאל ר"פ מ"ח בשם היש"ש [וספר יש"ש אין אתנו לעיין בו] וע"ש שהשיג עליו הק"נ דאיך מוכח מזה הירושלמי דבעין א' פסול. ועוד הקשה שהרי ר"א פליג ע"ז ואנן פסקינן כר"א דחליצה בלילה פסולה ובל"ז לכאורה מוקשה דהא גם בש"ס דידן בברייתא האי לישנא לעיניהם פרט לסומין ול"ל להביא ראיה מהירושלמי ואי משום דלא משמע למעוטי עין א' הא גם בירושלמי לא כתוב יותר מזה: והנראה לפע"ד בכונת הראבי"ה בראייתו מהירושלמי עפ"י מש"כ הגר"א שם בס"ק ד' דהראבי"ה סובר דמה שאמרינן בגמ' ואידך ההוא לעיני מיבעי לי' לכדרבא לא דהדר ביה ולא ממעט סומין. דהאמר מר לעיניהם פרט לסומין. אלא תרתי נפקא ליה מיניה מדסמיך לעיני אל וירקה אבל ליכא למילף מיניה דלא בעינן מומחין משום דצריך נמי לכדרבא עכ"ל רבינו הגר"א והנראה שזה כונתו דכיון דמסקינן דב"ד צריכין למחזי הרוק א"כ איך קאמר בברייתא למעוטי סומין דמשמע דלא ממעטינן אלא אם אינן ראוין לראיה כלל אבל אם ראוים לראיה אינה מעכבת. ובאמת הלא מתני' היא לקמן (דף ק"ו ע"ב) וירקה בפניו רוק הנראה לדיינים דצריכים לראות הרוק [ומה שהביא הש"ס מימרא דרבא אף דמתניתין היא משום שהוא סמך זאת על האי קרא דלעיני] וא"כ קשה דיותר היה לו להברייתא ללמוד שצריכים לראות הרוק וממילא נדע למעוטי סומים. אלא ע"כ דמש"כ בברייתא פרט לסומין פי' בעין א' וא"כ הוא רבותא טפי ממה דקאמר רבא. דמימרא דרבא הוי אמינא דאף בעין א' רואים סגי קמ"ל הך ברייתא דאם הם סומין בעין א' לא מקרי ראיה. וא"כ שפיר מוכרח דממעט הברייתא אף עין א'. אך כ"ז הוא מוכרח אם נימא דהך ברייתא דלעיני פרט לסומין קאי אף להמסקנא כדעת ראבי"ה אבל אם נימא כדעת ר"ת דכ' להדיא דלפי המסקנא לא קאי כלל הך ברייתא וס"ל דנישנית אליבא דהך ברייתא דר' יהודא שהיה ס"ל דחליצה בחמשה מקמא דהדר ביה. א"כ אליבא דמסקנא יכול להיות דברואין בעין א' סגי ע"ז קאמר הראב"י דיש לו ראיה מהירושלמי דהך ברייתא קאי באמת אף לפי המסקנא מדקאמר בירושלמי ורבנן לעיני פרט לסומין. ולא קאמר לרבנן לעיני פרט לכדרבא שצריכין לראות הרוק כדאמרי' בש"ס דידן. והלא מתני' היא כמש"ל [וכזה הקשה הקרבן עדה בירושלמי] אלא ע"כ דכונת הירושלמי ג"כ כדלעיל שהוא רבותא יותר מכדרבא שצריכין לראות הרוק דוקא בשתי עינים ובירושלמי ודאי א"א לומר דאליבא דס"ד דר"י הוא דבירושלמי לא הוזכר כלל מימרא דר"י דחליצה בחמשה וגם דרשא דזקני וא"כ ע"כ אליבא דכ"ע קאמר למעוטי סומין וע"כ כנ"ל. והארכתי קצת בזה משום שנלאו חכמי לב למצוא כונת הראבי"ה בזה ולפענ"ד הוא ברור בעזה"י: גם מ"ש רבינו הגר"א (שם בס"ק ה') דמוכרח למעט עין א' דאל"כ תיפוק ליה משום דין גם זה דחוק דהא אין זאת ההכרח רק לפי הס"ד דלעיני רק להכי הוא דאתי אבל לפי המסקנא אינו מוכרח וכ"כ הגאון בעל נב"י' אם לא שנדחוק דכונתו הוא רק להוכיח דפירוש הברייתא היה כן לפי הס"ד וממילא לפי שיטת