חוט המשולש חלק ג' רו

סימן יג מענין זה בסגנון אחר א) יש לעיין באשר אומרת שלא הבינה שהוא לשון קידושין אם מהני כה"ג בשלא מדבר עמה על עסקי קידושין. הן לפי דעת הר"ן לפי דברי הב"ח בדבריו (הובא בב"ש ס"ק ד') גם בהרי את מקודשת צריכה לידע. אך לפי דברי הב"י בהרי את מקודשת גם הר"ן מודה דלא בעינן שתדע: והנה באמת לכאורה דברי הב"י נכונים בפשטות לישנא דהר"ן דהר"ן לא כ' אלא בהנך דאיבעי להו בש"ס ואפשיטו דמהני כגון לקוחתי קנוי' לי והנהו אחריני בעינן דוקא במדבר עמה בעסקי קידושין. וכן הם דברי הרשב"א. אך דברי הב"ח ז"ל לכאורה נכונים בטעמם דכיון דאפשיטא דמהני א"כ מה ביניהם לבין מקודשת לי כיון דכולן אפשיטא דלשון קידושין הם. ואין לומר דכיון דמתחלה מספקא ליה להש"ס א"כ י"ל דגם לדידה לא ברירה משא"כ בדבר דלא מספקא ליה כלל. דאטו נשי הלכתא גמירי וע"כ כיון דפשיטא ליה להש"ס וודאי בלשון עולם נמי ידוע דל"ק הם: והנה דעת הרא"ש דאף באותן דאפשיטו בגמ' לא בעינן דתדע דל"ק הם דמאי דקאמר הש"ס קידושין (ד' ו' ע"א) אלא במדבר עמה על עסקי קידושין כו' לא קאי אלא אהנך דאיבעי להו ולא אפשיטא. וע"ז שפיר מקשה הש"ס במ"ע כו' דכיון דסלקינן בש"ס בספיקא א"כ לדידה ודאי לא פסיקא לה דהוי ל"ק ומקשה אי בדלא אמר לה מנא ידעה וא"כ מאי איבעי לן ודאי דאינה מקודשת: ובאמת פשטות לישנא דהש"ס בתירוצם לכאורה מבואר כהרא"ש ז"ל דקאמר שם לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושי' והכי קא מיבעי ליה הני לישני לקדושין קאמר לה או למלאכה. הרי דמסיק הש"ס התירוץ רק על הנך לישני דמיבעי להו ולא אפשיטא. והרי בהנך לישני דלא מספקי כלל אם נאמר דדוקא בדקא ידעה הדרא קושיית הש"ס אע"ג דלא אמר לה נמי ולכאורה מוכרח הדבר כדעת הרא"ש ולא ידעתי מה יאמר הרשב"א ע"ז. אך יש לנו לדחוקי נפשין ולומר לדעת הרשב"א דגם באלו הלשונות דפשיטא לן הוי רבותא דלא נימא דכיון דלא הזכיר מקודשת ומאורסת אין כונתו על הקידושין ואפילו מדבר עמה לא מהני שיש לומר דכונתו שתהא אשתו כפלגש או ברשותו למלאכה וכה"ג. ואף במדבר צריך להשמיענו הברייתא דמהני. אך פשטא לישנא דהש"ס דמסיק או דלמא למלאכה קאמר לה יורה דלא קאי אלא אהנך דמספקי דכולהו יש לפרשם על מלאכה לבדו: א"כ לפ"ז בהרי את מקודשת ודאי אם במדבר עמה מיירי אפילו לא אמר לי נמי. א"כ בהרי את מקודשת לי ודאי דאיירי בלא מדבר עמה. אמנם גם מזה אין ראיה די"ל דבאמת אף בהרי את מקודשת לי איירי במדבר עמה. ואי קשיא א"כ מאי קמ"ל דהא באמת מסיק הש"ס דשמואל משני לישני בתראי קמ"ל דלא מהני אף במדבר עמה: ואדרבא לכאורה יש להביא ראיה מזה לדעת הב"ח דאף בה"א מקודשת בעינן שידבר עמה ותדע שאל"כ מאי מקשה הש"ס א"ה מאי קמ"ל דלמא הא קמ"ל דלא בעינן שתדע:. אמנם באמת לאו ראיה היא דהא סוף סוף קשיא דלמא באמת קמ"ל שמואל דבהרי את מקודשת לא בעינן שתדע וע"כ צ"ל דגם זה פשיטא ליה להש"ס דבכה"ג לא בעינן שתדע ולא הוי רבותא כלל. עוד י"ל דלדעת הר"ן פשיטא ליה להש"ס דשמואל מיירי בדידעה דהא כלל בדבריו הרי את לי לאנתו וזה לא עדיף מהרי את אשתי ושם פשיטא לי' להרא"ש דבעינן שתדע. א"כ ע"כ גם בהרי את מקודשת בעינן שתדע: ובאמת דברי הב"י שכ' דאף הר"ן מודה בהרי א"מ דלא בעינן שתדע יפלא דהא שמואל כייל בדבריו הני תלתא והרי את לי לאנתו לא עדיף מהרי את אשתי ושם פשיטא לי' להר"ן דבעינן שתדע ואיך נחלק בין הנך תלתא: אך באמת כל זה הוא בדברי שמואל. אבל הנך ג' דברים הרי איתא בתוספתא (ה' ב') כיצד בכסף נתן לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאנתו ושם ודאי דלא איירי במדבר עמה דבמדבר עמה גם בשתק מהני ודוחק לומר דהתוספתא אתיא כר' יהודא דאמר צריך לפרש: ועוד דע"כ א"א לומר דהתוספתא איירי במדבר עמה דהא מסיק הש"ס דנתן הוא ואמר הוא דוקא אבל אמרה היא אינה מקודשת ואי במדבר עמה גם באמרה היא מקודשת דהא לא גרע משתקה: אך באמת י"ל דהתוספתא מיירי בדידעה והתוספתא קמ"ל דזה הוי לשון קידושין לכתחלה. וכן י"ל בדברי שמואל דמיירי בדידעה: אך איך שהוא זה נ"ל ברור להכריע דאם נימא כדעת הב"י דבהרי את מקודשת לא בעינן שתדע גם בהרי את אשתי ולקוחתי לא בעינן שתדע דהא בהתוספתא כייל הרי את אנתו בהדי הרי את מקודשת: א"כ לפ"מ שהעלתי בעז"ה או שנאמר כדעת הרא"ש דרק בהנך דאיבעי לן בעינן שתדע או כדעת הב"ח דגם בה"א מקודשת בעינן שתדע דהרי את אנתו הוי כהרי את אשתי וזה כייל בתוספתא בהדי הרי את מקודשת. ובמה שכתבתי דלדעת הר"ן לפי דברי הב"ח התוספתא ע"כ מיירי בשאינו מדבר מדלא מהני אמרה היא. וע"כ צ"ל דמיירי בדידעה סתם וידעינן שידעה: מתורץ גם קושיית ידידי הרב הג' מ' מאיירים שי' דאיך נוכל לפסוק כהב"ח כיון דפסקינן כהרא"ש ז"ל דבמדבר לא בעינן שיאמר תיבת לי. א"כ אם שמואל מיירי דוקא במדבר עמה א"כ מאי מקשה הש"ס דהא לא הוי ידים מוכיחות: