חוט המשולש חלק ג' רה

ולא שייך לומר בנד"ז נתתה דבריך לשיעורין כיון דידוע הוא שאלו מכירים ואלו אינם מכירים: ולולי דמסתפינא הוה אמינא דלפי מה דאסיקנא דבמנהגא תליא מילתא. בנ"ד אף כי כולי עלמא מקדשי בהאי לישנא. אמנם עפ"י המנהג שלנו שמקדשין תחת החופה שהבתולות אינם עומדות תחת החופה לשמוע איך מקדשין וגם בושות קצת לחקור ולדרוש אחר זה פשוט הוא דכל הבתולות לא ברירא להו לישנא דקידושין. א"כ הדרא למנהג קדמאה שלא הי' ברור להם שום לישנא דקידושין: ותו אמינא מילתא דקא חזינא בדברי אבונא סבא מרי זקני הגאון וחסיד אור ישראל וקדושו מוהרר"ח זללה"ה בתשובה כ"י מנידון איזה ספק קידושין דשאילי קדמוהי ואנהיר לעיינין שברור אצלו הסברא דכל כה"ג אזלינן בתר אומדנא שלא הי' בדעתה להתקדש או שלא הבינה. ואף שכ' הפוסקים שאין הולכין בקידושין אחר אומדנות וקבע כן הרמ"א הדין (בסי' מ"ב סעי' א' בהג"ה) אין למדין מן הכללות דעובדא דתשובת מיימו' המובא בהג"ה הנ"ל הוי שהאשה אמרה קדשני והוא אמר כן אעשה ע"ז כ' דאף שנעשה דרך שחוק דברים שבלב אינם דברים ואע"ג דבאומדנא דמוכח אשכחן בכמה דוכתי דאזלינן בתר הכונה בקידושין לא אמרינן הכי דאיתתא בכ"ד ניחא לה והיינו נמי משום חומרא דקידושין. אבל דוקא בכה"ג שייך לומר דברים שבלב אינם דברים משום דדברים שבלב הוא נגד דברים שבפה משא"כ היכא דכל חשש האיסור הוא משום אומדנא ודאי דיש לנו למיזל באומדנא לבטלו: עוד יש לנו לומר על סברא דדחקינן לעיל למה הקילו בלישני דמספקי אם אמרה שלא הבינה דלא ליהוי אף ס"ק י"ל דדמי למה שכ' הרשב"א ז"ל בסוגיא דנתנה היא ואמר הוא שאעפ"י שהוא מודה דלשם קידושין נתן כמו שאמרה אפ"ה אין כאן עדות שמיעה ולא ראיה לשם עדות אלא שהם דנין כונת הלב ואין כאן עדות. וכבר דיבר בזה גם מע"כ:. אמנם מקושיית הגאון בעל המקנה הוא דאתינן לה מסוגיא דדברים שבלב (בדף נ' ע"א) דקאמר הש"ס ואמאי הא אמרה בלבי הי' להתקדש. ומאי ראיה הא העדים לא ידעו מה שבלבה. א"כ מאי ראיה הוא לדינא דממונא דשם לא איברי סהדי אלא לשיקרא: והן לדידי אף ריח קושיא אין בו דהא התם שפיר הוי לשון קידושין דמהני. אך שהי' תנאי הסותר א"כ כיון שמחלה התנאי ודאי דשפיר כבר יש עדות על הקידושין דהא תנאי ומעשה שני דברים נינהו כמו שמצינו בכתובות (דף י"ט ע"ב) תנאי הי' דברינו נאמנים ואף שמתחלה אמרו סתם אין נקרא חוזר ומגיד. א"כ אם מתחלה קידשו על תנאי הוי הקידושין תלוי באם נתקיים התנאי ואדרבה מזה יש ראיה לשיטת הרמב"ם (בפ"ז מה"א ה' כ"ג) היכא דהוי תנאי ואח"כ מחלו בינו לב"ע מהני הקידושין למפרע שהקשו כולם איך חלו הקידושין. ומזה מוכרח הוא דב' דברים נינהו דאל"כ הא לא הוי עדים בדבר וא"כ מאי ס"ד דהש"ס לידוק מכאן דדברים שבלב אינם דברים. ויעו"ש בב"י מ"ש (בסי' ל"ח) על דברי הרמב"ם אלו: וקושיא השניה אשר העיר מע"כ בזה מהך דסבלונות ג"כ אין קושיא דהא לשיטת התוס' חיישינן שמא קידש תחלה בפ"ע והלכו למד"ה. ואף לשיטת רש"י ודאי דס"ל לרש"י דסתם שדיך הוי כאלו מדבר עמה על עסקי קידושין כאשר כן ס"ל להרבה ראשונים ובמדבר עמה הא פשוט דלא בעינן אמירה כלל וע"כ כמו שכתב הריטב"א דהוי כאומר בפירוש בפני העדים כמ"ש לעיל: אמנם מה שעומד לנגדי הוא הנך סוגיות שמביא הש"ס לענין קידושין דתליא בפלוגתא אם מחית אינש נפשיה לספיקא. וגם לפי מה דפסקינן עוד שם (ד' נ"א ע"ב) כאביי דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין. ובמשנה (ד' נ' ע"ב) ומעשה בחמש נשים כו' עכ"פ איך מהני הקידושין אף בנכריות כה"ג כיון שהעדים אינם יודעים בבירור לאיזו הוא מקדש. ובפרט לפי דעת הריטב"א שהבאתי לעיל דאמירה בקידושין הוי כמו כתיבה בגט. ואם הי' קידושי שטר הוי הכתיבה בשטר במקום כתיבה שבגט וא"צ אמירה כ"כ. א"כ איך מהני אמירה דידיה והעדאת העדים. ובפרט לפי מה דפשיט הש"ס (ד' ט' ע"ב) דבשטר בעינן כתיבה לשמה. א"כ גם בכסף נבעי שיהא האמירה וידיעת העדים לאשה מיוחדת. ועוד דמצינו דעל מה דקאמר הש"ס דבכסף לא בעינן לשמה ופרש"י ז"ל שם דלא בעינן שתהא צורת הדינר טבועה לשמה. ולפ"ז עדיפא הוי ליה לפרושי דגם האמירה לא בעינן שיהא לשמה: אך גם בזה יש לחלק כיון דמצינו חילוק ברור בין גט לקידושין. דבגט אין שתי נשים מתגרשות בגט א' כדאמרינן בגיטין בפ' המגרש (ד' פ"ז ע"א) ובטור (סי' ק"ל) משום דכתיב לה ולא לה ולחברתה. משא"כ בקידושין אדם מקדש כמה נשים בבת אחת כדאיתא בפ' ב' (ד' נ' ע"ב) במתני' דחמש נשים כו' ודייק בגמ' הא נכריות מקודשות. א"כ גבי גט ודאי דצריך להיות מבורר בשעת מעשה לאיזו אשה כיון דעל שתיהם כא' ודאי לא חל. משא"כ בקידושין כיון דיכול לחול על שתיהן כא'. א"כ אין נ"מ במה דעדים אינם יודעים בשעת מעשה איזו אשה דהא ראוי לחול על כולם. ואף בשתי אחיות דאין ראוי לחול על שתיהן. עכ"פ כיון דבסתם קידושין א"צ העדים לידע בשעת מעשה איזה אשה. א"כ גם בשתי אחיות אף שרק א' מתקדשת לו אעפי"כ הוי ידיעה דעדים ידיעה הראויה בקידושין דעלמא: אך בזה יש לעיין כיון דקידושי שטר לגירושין מדמינן לה לענין לה לשמה והלא אין היקש למחצה איך הוא הדין אם מקדש בשטר אחד כמה נשים ויעויין בשו"ע א"ע (בסי' ל"ב):