חוט המשולש חלק ג' רד

והנראה לדחוקי נפשין בדעת הב"י דלאו מדינא דהש"ס מחלק ביניהם רק אליבא דמנהגא דעמא דבר שבכל קידושין אומרים לשון זה הרי את מקודשת לכן אם אמר בלשון זה אין סברא לומר דלא ידעה שזהו ל"ק. א"כ לפ"ז כבר אין לנו עסק להכריע זאת מסוגיא דהתלמוד. ואף דברי רבינו ירוחם יש ליישב לפ"ז דהוא קאמר מדינא דהתלמוד שמבואר בברייתא דאף לכתחלה יש כמה לשונות בקידושין ולא הוה אצלם לשון הרגיל בכל מקום לכך בעינן בכולם שתדע שהם ל"ק משא"כ הב"י כתב ממנהגא. ומצד הסברא כיון דכולן מקדשין בזה הלשון לאו כל כמינה לומר דלא הבינה. וכן מצאתי בריטב"א להדיא דאף דס"ל כשיטת הרא"ש מ"מ אך ממנהגא כ' לחלק בין הלשונות יעו"ש: נמצא העלינו בעז"ה דלפי דברי הראשונים ז"ל בשיטת הסוגיא דידן תלוי זאת בפלוגתת הרא"ש והרשב"א ז"ל אם קאי רק על הנך לישני דאיבעי ליה להש"ס או גם על הלשונות דפשיטא לן דלשיטת הרשב"א גם בהרי את מקודשת בעינן שתהא מבינה. ולהרא"ש ז"ל בהרי את מקודשת וכדומה לא מהימנא אם אומרת שאינה מבינה. אך לפי מה שהעלתי בעז"ה אין נ"מ בנ"ד כיון דעתה מקדשין בלשון הזה גם הרשב"א והר"ן מודים לזה. אך בגוף הדבר יש לנו לעיין אם כונת הראשונים ז"ל דהיכא דלא בעינן שתדע הוי ודאי קידושין והיכא דבעינן שתדע אם אמרה שלא ידעה לא הוי ודאי אלא ספק קידושין או דגם היכא שבעינן שתדע אם אמרה דלא ידעה לא הוי קידושין כלל. ובאלו שלא בעינן שתדע הוי ודאי קידושין. והנה הב"ש בס"ק הנ"ל רוצה להשוות דעת הרא"ש והר"ן בזה ולומר דבלשונות הודאין אף להרא"ש לא הוי אלא ספק קידושין אם אמרה דלא ידעה ובלשונות המסופקין בהש"ס לא הוי קידושין כלל. והר"ן דכ' אף בלשונות הודאין בעינן שתדע היינו כי היכי דלהוי ודאי קידושין: אמנם הרואה יראה אשר לא קרובים המה דבריהם בזה דהא תלי בפירוש הסוגיא במה דקאמר במאי עסקינן אם קאי גם על מה שמבואר בברייתא דלעיל או רק על הנך דאיבעי לן כמו שמבואר בחי' הרשב"א על מקומו אשר לפי דבריו נחלקו בפי' הסוגיא רש"י והבעל העיטור. והנה איך שהוא נחזי אנן בהה"מ אשר דעתו כדעת הר"ן. וכ' להדיא (בפ"ג מה"א ה' ו') בהאי לישנא ואם אומרת שאינה מכרת בהם כיון שלא אמר לה בלשון קידושין שכל הנשים יודעות ומכירות ולא הי' מדבר עמה על עסקי קידושין אינה מקודשת וכיון דכ' אינה מקודשת ודאי דס"ל דאינה מקודשת אף מספק: (וכן מוכח מלישנא דידיה שכתב כיון שלא אמר לה בל"ק שכל הנשים מכירות בו משמע שיש לשון קידושין שכל הנשים מכירות בו. ואיזהו ע"כ זה הלשון שהמנהג לקדש בו בכל מקום. וזהו כפי מה שהעלתי בלשון הר"ן): אך ע"ז גופא יש לדין איך נוציא מספק א"א דאורייתא במה דאמרה היא שלא הבינה דלמא לאו כל כמינה ומנ"ל להקל כ"כ דהיכא דלא ברירא לן שידעה סמכינן אדיבורא דידה. והא ע"כ בכל הנך עובדי דמספקא ליה להש"ס לקמן (ד' י"ב ע"ב) כגון בסוגיא דציפתא אף אם עומדת וצוחה שלא כיונה לשם קידושין לא מהימנינן לה: והנראה לי לומר דזה הקולא נפקא לן ודאי מגירושין כמו שכ' הראשונים ז"ל וביחוד בריטב"א בסוגיא דאיירינן בה שכל שמעכב בגט בכתיבה הוא מעכב בקידושין באמירתו כי אמירתו בקידושין הוא במקום הספר אשר בגט. והלא בגט ודאי אף אם שניהם יודעים וגם העדים יודעים שהכונה הוא לגרש את אשתו אעפי"כ אם כתוב בגט לשון שאינו מוכח כגון הרי את בת חורין אפ"ה לא מהני ידיעתה ולא כלום הוא משום דבעינן שיהא מוכח הכריתות בספר. כן הוא בקידושין אף שיכול להיות שידעה אך אם רק אפשר לה לומר אח"כ שלא ידעה הלא לא הי' מוכח בלשונו שהוא קונה אותה לשם אישות אף אם באמת ידעה לאו כלום הוא. וסברא זו פשוטה היא ומוכרחת היא כמבואר בריטב"א עד דדחיק נפשיה לפ"ז למה מהני במדבר עמה על עסקי קידושין אף שלא אמר לה כלום משום דהוי כאלו אמר בפירוש הרי את מקודשת כיון דע"כ ידעו שניהם דלשם קידושין הוא ולא יכלו להכחיש כלל. עוד יש להסביר הך סברא עפ"י סוגיא דנדרים (דף י"ט ע"ב וס"א ע"ב) דבעי שם אם מחית אינש נפשיה לספיקא ויעויין בקידושין (ד' ס"ב ב' וד' נ"א ב'): נמצא בהא נחתינן ובהא סלקינן דלפי מנהגא דידן דכולי עלמא מקדשי בזה הלשון ודאי דלא מהימנא לומר דלא הבינה. וזהו רק מצד מנהגא. אבל בזמן הש"ס הי' תלוי בלישני שהי' ברור להם לפי העת אשר כולי נשי ודאי ידעי להו. ובזה גופא מחולקין הראשונים ז"ל היינו הרשב"א והר"ן והבעל העיטור והאשר"י אם בזמן הש"ס הלשונות שלא מספקא ליה להש"ס הי' ידוע לכל העולם עד שבשעת מעשה הי' ברור להשומע שודאי מבינה. אבל לדינא אין נ"מ כלל כי הכל תלוי במנהגא וכן מבואר בריטב"א יעו"ש. א"כ לפ"ז בנ"ד כיון דכ"א מקדשי בהאי לישנא לכאורה דלא מהימנא לומר שלא הבינה כמש"כ הריטב"א: אך כ"ז בסתם נשים אשר יודעות ושומעות לפעמים נוסח לשון הקידושין אבל בנ"ד דהיא בתולה כפרנית אשר לא ראתה ולא שמעה מעולם לשון קידושין איך ברירא לנו שיודעת בודאי שהוא לשון קידושין: ואין לומר ע"ז א"כ נתת דברי הראשונים ז"ל לשיעורין דהרי מצינו חילוק כזה לענין איזה דינים בש"ס בב"מ לענין אונאה בסלע במשנה מפליג בין כרכים לכפרים שאינם מצויים בין אנשים. וכן מצינו בנדרים (ד' י"ח ע"ב) במשנה דמחלק בסתם תרומה וחרמים בין יהודה לגליל לפי שאלו מכירים ואלו אינם מכירים