חוט המשולש חלק ג' רג

מזונות הוא. אם לא דנימא דהרא"ש תירץ זאת מעצמו סברתו דהר"ש. אך למה ליה להרא"ש לתרץ דבריו מאחר דלא פסק כותי': והנה בגוף הסברא של הרא"ש לכאורה קשה להולמו דהיכן מצינו תקנה זו שהאלמנה תניק את בנה אף במקום שאין לה מזונות ואף שאינו מכירה. לא מצינו זה בשום מקום. אך במה שהבאתי לעיל יש לדקדק ממה דקאמר הש"ס נתגרשה ד"ה אינה כופה דלכאורה מיותר הוא (וכבר ראיתי שהגאון בעל הפלאה עמד ע"ז) ובזה י"ל דזהו העיקר דדוקא נתגרשה אינה כופה משא"כ אם נתאלמנה אז הרי היא משועבדת ואם במקום שנותנין לה מזונות גם זה פשיטא אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דדוקא בגרושה משא"כ באלמנה אף דומיא דגרושה באין לה מזונות אעפ"כ כופין אותה להניק: סימן יב שאלה בענין קידושין. שכ' להגאון מהר"ם מארים ז"ל אב"ד דק"ק שווינצאן: ע"ד השאלה מק' שווינצאן באחד שהי' עם חבורה והיו משחקים שישא בתולה פלונית ופ"א בשבתם יחד נתן האיש הנ"ל להבתולה הנ"ל צוואנציקער להביא לו י"ש ואחר שנתן לה שאל ממנה מה נתתי לך והשיבה צוואנציקער. ואמר הראה לי והראתה לו ולקח מידה ונתן לה ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל' וע"א אומר שאמר בכסף זה אך אינו יודע אם אמר תיבת לי והיא לקחה והלכה והביאה הי"ש ושתו והיא לא אמרה כלום. ועתה אומרת שלא הבינה כלל מה אמר לה שזהו לשון קידושין והיא מבנות הכפרים שאינם יודעים מאומה. זהו תורף השאלה: וה' יראינו אמתת תורתו. בא"י למדני חקיך. א) תשובה ראשון יש לנו לחקור בדבר אשר אמרה שלא הבינה שהוא לשון קידושין. אשר לדעת הב"י (בסי' כ"ז הא ודאי דבלשון הרי את מקודשת כ"ע ידעי דלשון קידושין הוא ואם אמרה דלא ידעה לא מהימנא. אף לדעת הר"ן דס"ל דבשארי לשונות המוזכרים בגמרא קידושין (דף ו' ע"א) דהוי ודאי קידושין אעפי"כ בעינן דידעה. וכ"ש לדעת האשר"י שהביא הב"י שם דבכל הלשונות דהוי ודאי קידושין לא בעינן דידעה. אמנם הב"י הביא דברי רבינו ירוחם בשם רבו דאינה מקודשת כשלא ידעה. והניח בצ"ע אמנם הב"ש (בסי' הנ"ל בס"ק ה') כ' בשם הב"ח דס"ל לדעת הר"ן דגם בהרי את מקודשת בעינן שתדע. ובפרט שגם לפי דברי הב"י גם רבינו ירוחם ס"ל כן. והנה נחזי אנן דלכאורה תלי זאת בהבנת לשון הטור שכ' ואומר לה הרי את מקודשת כו' וכן בכל לשון שמשמעותו לשון קידושין. ובלבד שהיא תבין כו' אם קאי גם על תחלת דבריו או רק על סוף דבריו. ויותר מסתבר לומר דקאי רק על סוף דבריו כדי שלא יחלוק על דברי אביו הרא"ש ז"ל כמו שתמה הב"י לפי דעתו. וכן מה שסיים הטור וכ"ש אם אמר לשון קידושין ודאי אלא שאינה מבינה שיש לפרש דקאי אדלעיל בשלא הי' מדבר על עסקי קידושין. וכן פי' הגר"א ז"ל (בסי' הנ"ל ס"ק ח') דלא כהגאון בעל באר הגולה שפי' שם דקאי על הי' מדבר כו' ואח"כ אמר לשון קידושין ודאי כו': אך הסברא נותנת דמדינא דהש"ס אין חילוק בין שאר הלשונות דפשיט לן דהוי לשון קידושין ובין הרי את מקודשת וכן כד דייקינן בסוגיין דאותן הלשונות שמבואר בקידושין שם בברייתא כגון הרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי דס"ל להר"ן ז"ל דבעינן שתדע דוקא שזהו לשון קידושין הרי מאותן הלשונות כלול בהתוספתא המובא (שם דף ה' ע"ב) כיצד בכסף אמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתו דמה לי לאנתו ומה לי אשתי רק דזה בלה"ק וזה בלשון ארמי. ובתוספתא הנ"ל כליל לה בהדי הרי את מקודשת לי ואין חילוק ביניהם רק דבתוספתא קתני בלשון לי וכאן כתוב בלשון אשתי ביו"ד בסוף התיבה דמשמעותו כמו לי. וכיון דבתוספתא כליל להו בחדא מחתא איך נחלק ביניהם כיון דתני להו בהדי הדדי בלשון קידושין לכתחילה: ומדיוקא דא בהנך תרי ברייתות יש להכריע לכאורה דבקידושין ידים שאין מוכיחות לא הוה ידים מדינא ולא מצד חומרא אשר נחלקו בו הראשונים מדתני בתוספתא הרי את לי לאנתו בלשון קידושין לכתחלה. ובברייתא תני הרי את אשתי לשון דיעבד. וע"כ משום דבלשון הברייתא לא הוה הידים מוכיחות בתיבת לי רק במה דסיים אשתי ביוד וע"כ דזהו לעיכובא מאחר דדייקינן בה כולי האי. ויעויין בב"י סי' הנ"ל ובבדק הבית שם דמשמע דאנתו ואשתי חד לישנא הוא ואף כי יש לחלק עוד משום דבלשון התוספתא יותר מוכח דקאי על להבא במה שאומר הרי את לי לאנתו ובברייתא דקאמר הרי את אשתי יש במשמעותו דקאמר בלשון סיפור שהיא אשתו מכבר. אך פשטות לשון הברייתא באותן הלשונות דקאמר בסיפא אינה מקודשת משמע דעיקר החידוש בברייתא הוא הלשונות אם יש במשמעותן לשון קידושין א"כ ע"כ הא דתני שם בלשון דיעבד משום דלא הוה הידים מוכיחות בתיבת לי. אבל היא עצמה מה ששנוי בתוספתא וכיון דשם כליל לה עם הרי את מקודשת ואיך נחלק ביניהם לענין אם אומרת שלא הבינה: (הגה"ה וסבור הייתי לומר דלכך באמת לא הזכירו הראשונים ז"ל בלשונות הודאין הרי את אשתי רק הרי את קנוי' לי המוזכר בברייתא. אך כיון דלפי דברינו הרי את אשתי הוא בעצמו כמו הרי את לי לאנתו דכייל לה בתוספתא עם הרי את מקודשת וחד דינא אית להו. א"כ הנך תרתי דכייל להו עם הרי את אשתי ג"כ חד דינא אית להו א"כ מאי פריך הש"ס למה לא כייל להו דלמא הא נ"מ לענין דלא ידעה):