חוט המשולש חלק ג' רב

הש"ס מהך דג' נשים למ"ד במוך במוך א"כ הדרא קושיין לדוכתיה למ"ד במוך במוך או מן השמים ירחמו. לכך כ' הרמב"ם דלמסקנת הש"ס הוא דחיישינן במניקה דלמא איעכר חלבה היינו ע"י איזה סיבה אחרת ותדע שהרמב"ם ז"ל שינה ג"כ וכ' והוא אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילין. ולפי לישנא דש"ס דידן משמע דמסמס לי' בבצים וחלב להולד אך לפמ"ש ניחא דגריס ליה מסמס לה בבצים וחלב פי' לתקן החלב שלה. אבל לפי הגירסא בש"ס דידן משמע דחששו דהקלקול בהחלב יהי' משום דמיעברה ובזה לא תועיל מסמסה. וזה נ"ל להרמב"ם דחששו חכמים אולי יתקלקל החלב מטעם סיבה אחרת. ונ"ל להביא ראי' לדעת הרמב"ם דהחשש דמיעכר הוא לאו משום דמיעברה [לבד הקושיא החזקה אשר בש"ס מה שכתבתי] דאמרינן ביבמות שם ד' מ"ג אמימר שרי למיארס ביום צ' א"ל רב אשי לאמימר והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו כו' ההוא לענין מינקת אתמר. ולכאורה יקשה מהו החילוק הא תרווייהו גזירות דרבנן נינהו והא חזינן דבכתובות מביא הש"ס ראיה מג' חדשים דהבחנה להנקה ודוחק לומר דהנקה גרע טפי ושם מייתי ראיה מכש"כ דהא בג' חדשים יש חשש דאורייתא משום הבחנה: אך לפמ"ש ניחא דהטעם דהנקה הוא משום דלמא מיעכר חלבה מעצמה והוא לא ישתדל לתקן ולפ"ז ניחא דא"כ לענין מינקת אין שום חילוק בין אירוסין לנשואין דכיון דתתארס ודלמא מיעכר חלבה אח"כ ע"י איזה סיבה הארוס לא ישתדל לתקן: והא דגרסינן בש"ס דידן דלמא מעברה היינו לפי הס"ד דש"ס בכתובות דמותרת לינשא בכ"א חודש משום דאין החלב נעכר עד ג' חדשים אבל לרב ושמואל דמסקי צריכה כו' ע"כ דהטעם הוא דחיישינן דלמא מיעכר בלא עיבור רק מאיזה סיבה אחרת כנ"ל: ובזה ניחא הא דלא הביאו מהך דרב ושמואל ראיה דגזרינן בכל גוונא אלא ע"כ דלדידהו הוא מצד הדין הוא כנ"ל: עכ"פ מה דאסיקנא בנ"ד דבין להר"ש הזקן ובין לר"ת עיקר גזירת חכמים הי' אליבא דידן דפסקינן כב"ה. ואליבייהו הגזירה במינקת משום אלמנה הניזונית ומשום מכירה אף באינה ניזונית [וזה אף לב"ש]. ובמעוברת הגזירה אליבא דב"ה משום אלמנה הניזונית דסתם מעוברת למניקה קיימא] וגם משום דחסה ואליבא דב"ש במעוברת משום דחסה לבד דמשום סתם מעוברת כו' אין לגזור דהא לא יהא מכירה: א"כ עיקר הפלוגתא דקאמר הוא לפענ"ד אם גם בגרושה הוי בכלל הגזירה משום לא פלוג דאלמנה או משום מכירה. או דבכה"ג לא שייך למימר לא פלוג כיון דהוא סוג אחר דמינכר דהרבה חילוקים יש בין אלמנה לגרושה ותו דהא תלי זאת ביש לה מזונות וזה ידוע דאלמנה יש לה מזונות ולא גרושה: אך בין מכירה ללא מכירה הא ודאי דשייך לומר לא פלוג [ומשום זה נמצאו בדברי האחרונים שסוברים בדעת הר"ש דגם במכירה מתיר בגרושה. אך זה דבר שאין לו שחר דכיון דבמכירה הלא משועבדת לו כמו באלמנה המכירה ואיך שייך לאפלוגי בזה בין גרושה לאלמנה דכיון דמן הדין אסור במשועבדת לו] ובמכירה כיון דמשועבדת לו מוכרחים אנו לומר דאסור אף להר"ש וא"כ איך מתיר הר"ש באינה מכירה הלא בזה ודאי שייך למימר לא פלוג דזה בסוג אחד: אך י"ל דזהו הסברא לפמ"ש התוס' בכתובות (דף ס' ע"ב ד"ה ואר"נ) דכל הגזירות אין לומר דגזרינן הא אטו הא דא"כ קשיא מדבי ריש גלותא כו' וא"כ מדמתירינן בי ריש גלותא הלא נראה דלא גזרינן במקום שאין חששא אטו מקום חששא אא"כ יש חשש בגוף הדבר א"כ לפ"ז נ"ל דפלוגתת הר"ש הזקן ור"ת תלי בפלוגתא אם מתירין בדבי ריש גלותא. דאם נתיר בי ריש גלותא א"כ לא אסרינן אלא בגוונא דאית בי' חששא אבל לא גזרינן גוונא דליכא חששא אטו גוונא דאית ביה חששא דנגזור גם בגרושה אטו אלמנה. א"כ לפ"ז אם נידוק מהך סוגיא דיבמות דקתני סתמא מעוברת ומינקת חבירו ולא קתני שמת בעלה משמע דאף בגרושה דלא שייך כלל הך חששא ובכל מיני נשים כאלו ואכ"ז אסרינן משמע דגזרינן אטו אלמנה א"כ כ"ש דיש לנו לאסור בדבי ריש גלותא משא"כ אם נאמר כדעת הר"ש הזקן א"כ שפיר יש להתיר בדבי ריש גלותא והר"ש הזקן יסבור דהאי דתני מעוברת ומינקת חבירו קאי על אלמנה דוקא א"כ לדידן דפסקינן דבי ריש גלותא שרי יש לנו לפסוק כדעת הר"ש: אך לפר"ת שפיר יש לומר דבאמת הדרינן מהך דריש גלותא ג"כ כדעת הראשונים הסוברים כן. וא"כ נוכל לומר דגזרינן מקום שאין חששא אטו מקום חששא וכמו שמדקדק הר"ת מסתימת לישנא דגמ' דנקט מעוברת ומינקת חבירו. אך לפ"ז יקשה לשיטת ר"ת א"כ ל"ל לרב פפי לאקשויי לר"נ מהך ברייתא דהיתה רדופה לקשי ליה מהך גופא מדנקט הש"ס סתמא מעוברת ומינקת חבירו בין גרושה ובין אלמנה משמע דמזה מוכח דאף במקום שאין חששא גזרינן אטו מקום שיש חששא: אך הרא"ש ז"ל בכתובות פ' אעפ"י סי' כ' כ' בדברי הר"ש וז"ל אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחוייבת להניקו מ"מ כיון דאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם. א"כ הרי דלדעת הר"ש לא תלי כלל במזונות רק משום דאלמנה אין לו אב תקנו חכמים שתניק את בנה. וכבר ביארתי אשר לכאורה מוכח כן מהך דקאמר הש"ס נתגרשה אינה כופה דשפת יתר הוא לכאורה כי הלא ידוע דגרושה אין לה מזונות ואם תלי זאת במזונות ל"ל להש"ס לאשמועינן זאת. ומשמע מזה דדוקא נתגרשה אינה כופה אבל אלמנה כמו גרושה באין לה מזונות חייבת להניק: ובאמת דברי הרא"ש אלו תמוהים הם דלפמ"ש התוס' דר"ת הקשה דהא אלמנה נמי לא משתעבדא מכי תבעה כתובתה או רוצה להנשא. א"כ משמע דהר"ש הזקן ס"ל דטעם האיסור באלמנה משום