חוט המשולש חלק ג' רא

אלא ע"כ דבסתם אלמנה גזרינן אטו היכא דבאלמנותה היתה ניזונית מהיתומים רק מחמת שהיא רוצה להנשא אז לא יהיה לה מזונות אמרינן לה שלא תנשא כי היכי דתהוי לה מזונות והיא תניק את בנה וממילא אם לא תוכל להנשא ממילא לא תתבע כתובתה ותניק את בנה: ויותר נראה לומר דהדבר אינו תלוי במזונות דבאמת חכמים חששו לחשש תינוק אף שאינה מחוייבת להניק דבשלמא בעת חיי בעלה אף אם לא תניק מ"מ הטיפול יהיה עלי' שתוכל להחזיק המינקת אצלה והיא תתטפל ביה משא"כ אחר מיתת בעלה אם תנשא הרי ודאי שלא תחזיק המינקת אצלה אלא תתן למינקת אחרת ואז לא תהא הטיפול עלי': סימן יא הנה לכאורה פשט לשון הסוגיא בכתובות (ד' ס' ע"א) מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חודש משמע כהר"ש הזקן מדנקט הש"ס דוקא אלמנה. גם הסוגיא ביבמות (ד' מ"ב ע"א) אשר משם הביאו התוס' ראיה לר"ת מדתני מעוברת חבירו ומינקת חבירו דמשמע סתמא. אמנם סוף הסוגיא (ד' מ"ב ע"ב) דשם דכ' וליתבעינהו ליורשים משמע דבאלמנה מיירי מדלא קאמר ולתבעי' לבעל או ליורשים [ואף שיש לדחוק דבגרושה פשיטא להו דלא תתבעיני' לבעל מהא דאמרינן בכתובות (ד' כ"ח ע"א) אר"ש ואי אתי קמן לדינא לא מיזדקקינן להו אמנם פשטא דלישנא מוכיח דבאלמנה מיירי]: אך אין בזה כדי להכריע כהר"ש הזקן די"ל דאף ר"ת ז"ל לא קאמר זאת מדינא אלא מצד לא פלוג. וכן נראה ממה שהביאו התוס' מחלוקת הר"ש הזקן ור"ת בכתובות (ד' ס' ע"ב) על מה דמסיק הש"ס והלכתא מת מותר גמלתו אסור. ועיקר ראיית ר"ת דבאמת אסרו חכמים בכל גוונא משום לא פלוג. ובזה מדוקדק שינוי הסוגיות הך דכתובות והך דיבמות דבכתובות איירי הש"ס בגוף הדין לענין פלוגתא דתנאי כמה ימי הנקה לכך תנו בעיקר הדין דמשום זה אסרו. אבל ביבמות אשר שם מבואר עיקר האיסור פסק ותני סתמי מעוברת ומינקת חבירו. ואין לדקדק לפי"ז מהא דמקשה ר"פ לר"נ בכתובות (ד' ס' ע"ב) מהך ברייתא דרדופה דמוכח מינה דאין לחלק בין שארי נשים לנתנה בנה למינקת וכל החילוקים דמחלק הש"ס שם תיפוק לי' מהך דגרושה אסורה אף שאין בה חשש הנ"ל ע"ז י"ל דיש לחלק בין הך דגרושה דהחשש לענין הולד שחששו לפק"נ שוה גרושה לשארי נשים רק דהיא פטורה מלהניק ושפיר עבדי רבנן תקנתא דלא תנשא דלא פלוג. משא"כ בנתנה בנה למינקת אשר אין בזה חשש כלל לסכנת הולד אפשר דשרי. ולכן אין להקשות מהך מגרושה: ובזה מתורץ ג"כ שינוי הסוגיות דבכתובות כ' לא תנשא וביבמות כ' לא ישא משום דבכתובות מיירי בעיקר הדין באלמנה אשר שם האיסור משום דמשעבדא אז עיקר האיסור משום דידה. משא"כ ביבמות דגזרו חכמים אף בגרושה אשר היא אינה משועבדת רק דחכמים חששו לתקנת הולד א"כ אז האיסור על האיש כמו על האשה: ולפ"ז מה שהקשה הגאון בעל נוב"י על הר"ש הזקן הלא גם על ר"ת יקשה זאת כיון דעיקר הגזירה הוא ע"כ רק משום אלמנה ולב"ש גם על אלמנה אין שום חיוב דהא גם בחיי הבעל אינה משועבדת א"כ אין טעם לעיקר הגזירה. ותמהני על הנוב"י אשר חשב להכריע מזה רק לדעת הר"ש הזקן. ונראה דהנוב"י ס"ל ע"כ דלדעת ר"ת הוא זאת מדינא גם בגרושה. ולפמ"ש לא יעלה זאת על הדעת: אך לתרץ זאת י"ל דלב"ש הגזירה במינקת הוא משום מכירה אשר אז ודאי גם בגרושה גם באלמנה יש לחוש משום סכנת הולד. ובזה מתורץ שפיר שכ' שמת בעלה בתוך כ"ד חודש דמשמע שהניקה אותו כבר. ושפיר תני שמת בעלה ובתוך כ"ד חודש דמשמע שמכירה כבר שיהא ניחא בין לב"ש בין לב"ה דלב"ה אף בשאינה מכירה ולב"ש עיקר הגזירה משום מכירה: אך זאת יקשה לב"ש דעיקר הגזירה משום מכירה א"כ לא אתי שפיר טעמא דמעוברת דמסיק הש"ס משום דסתם מעוברת למניקה קיימא דהא כשתלד לא תהא מכירה. אולי י"ל דמה דמסיק הש"ס אלא סתם מעוברת כו' דמשמע דחזר במסקנא מטעמא דדחסה הוא רק אליבא דב"ה אבל לב"ש ודאי גם במסקנא צריכין אנו לטעמא דדחסה במעוברת ואף דדחי הש"ס א"ה דידי' נמי ומסיק הש"ס אלא סתם מעוברת כו' היינו אליבא דב"ה אבל לב"ש ע"כ צריכין אנו לטעמא דדחסה. ובזה ניחא מה שכ' הרמב"ם פ' י"א מה"ג ה' כ"ה טעמא דדחסה במעוברת וכ' מפרשי הרמב"ם דלא הי' לו הגירסא בגמ' אלא סתם כו' אך על הש"ס גופא יקשה ל"ל טעמא דדחסה ולפמ"ש ניחא דמה דמסיק הגמ' אלא סתם כו' זהו אליבא דב"ה אבל אליבא דב"ש ע"כ צריכינן גם עתה לטעמא דדחסה. א"כ שפיר מביא הרמב"ם במעוברת הטעם דדחסה שיהא נ"מ [כאן חסר באמצע ולפענ"ד הבנתי אולי כוונתו שיהי' נ"מ מזה לדינא בין מעוברת למניקה לענין גרושה דבמעוברת יהי' אסור גרושה לכל הדעות אף להר"ש הזקן דמתיר בגרושה מניקה אפ"ה בגרושה מעוברת יאסור מטעמא דדחסה דלגירסת הרמב"ם ז"ל דלא גרסינן בגמרא אלא סתם כו' ישאר טעמא דדחסה אף לב"ה לענין גרושה ולב"ש אף לענין מניקה]: ומדי דברי בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל ראיתי לבאר דבר חדש אשר רבינו הגדול בצחות לשונו הפליא לחסר תיבה א' ממה שכ' בש"ס שלנו סתם מעוברת למניקה קיימא דלמא איעברה ומיעכרי חלבה והרמב"ם ז"ל כ' סתם דלמא מיעכר חלבה וחסר תיבת איעברה: אך דבאמת קשיא מאד בסוגיא מה שמסיק הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא ואם נאמר דבמניקה הגזירה דלמא איעברה ומיעכר חלבה הא כבר הקשה