חוט המשולש חלק ג' קצח

לענין הלכה למעשה. הרי יש לנו לחקור ג"כ מעשה דהר"ש היכי הוי ויש לנו לחוש לחומרא דדלמא כדעת התוס' והרא"ש דאף הר"ש לא התיר אלא באינו מכירה נמצא דלר"ת אף באינה מכירה אסור: אך יש לנו לעיין בלא התחילה להניק אשר בזה פליגי הנך רבוותא מקולא לחומרא דלדעת הרא"ש ז"ל לא התחילה להניק מותר אף באלמנה. ובגרושה אסור אף בשאינו מכירה והרשב"א ז"ל מתיר בגרושה באינו מכירה ואוסר אף בלא התחילה להניק נמצא ההיתר דלא התחילה להניק וגרושה באינה מכירה הוא קצת בממ"נ לכ"א הוי אסור אכן הרי נמצאו עוד פוסקים דס"ל דבאינו מכירה מותר וכן הנ"י כנ"ל ולדידהו לא מצינו לאסור בלא התחילה להניק: ולכאורה רציתי לומר דזה תלי חד בחבריה אשר כן משמע דכ' הרשב"א בתשו' שהביא הב"י לענין איסור בלא התחילה להניק וז"ל ולא נאמרו דברים הללו אלא לענין גרושה דלכאורה מיותר הוא לאסוקי כן. אך נראה דגם ליה קשיא הך דמסיק הש"ס דנתגרשה אינה כופה דמיותר הוא כמ"ש לעיל אלא ע"כ לדיוק דבאלמנה כה"ג אסור והיינו ע"כ באופן שאינה רוצה מזונות וא"כ אם תולה זה בזה דבגרושה כיון דאינה כופה מותרת להנשא ממילא מוכח לענין זה דבאלמנה אף היכא דאינה משועבדת היינו באין לה מזונות אסורה כה"ג משא"כ אם נאמר דגם בגרושה אף כה"ג אסור ואין חלוק בין גרושה לאלמנה לענין זה א"כ אין לנו ממה לדייק דבאלמנה כיון דהך אם נתגרשה אינה כופה ע"כ לא בא למעט אלמנה כיון דדין א' להם א"כ שפיר צריך הרשב"א לכתוב דלא נאמרו כו': והנה הרא"ש ז"ל הביא תחלה דעתו דבלא התחילה להניק שרי ואח"כ הביא מחלוקת הר"ש והר"ת לענין גרושה ומסיק כהר"ת דגם בגרושה אסור. וא"כ שפיר יש לומר דבאלמנה כה"ג מותר בלא התחילה להניק דלדעת הר"ש ע"כ באלמנה עשו תקנה א"כ הרי דלדידיה גם בלא התחילה אסור משא"כ אנן דפסקינן כר"ת ע"כ אין לדייק לחלק א"כ גם באלמנה מותר דלא מצינו חילוק לענין אלמנה בלא התחילה: אך דעת הריב"ש הוא דעת שלישית להחמיר בלא התחילה וגם להחמיר בגרושה אך מדברי הריב"ש אין ראיה רק בהניחה מעוברת משום דחל עלי' שם מעוברת חבירו תחלה ואז בשניהם שוין. אבל לענין מינקת בלא התחילה אפשר מודה דגם באלמנה שריא כדעת הרא"ש ז"ל: ולכן שפיר מדוקדק דברי הש"ע סי' י"ג דבתחלה סתם כדעת ר"ת ובסוף כ' דעת הי"א דבלא מכירה מותר ולבסוף הביא דעת הריב"ש די"א דאף בגרושה אסור דבתחלה הביא דעת המקילין לי"א ולבסוף הביא דעת המחמירין בשם י"א (וראיתי באיזה אחרון שעמד ע"ז) אך לפמ"ש ברורים המה דדעת הריב"ש הוא דאף אם נימא דשניהם שוין ואף לדעת האשר"י אמנם בהניחה מעוברת גרע טפי וא"כ הך י"א הלא נ"מ גם באלמנה לחומרא אף שפסק לעיל כהרא"ש דבלא התחילה להניק שרי אף באלמנה: נמצא לפי מה דאסיקנא בגרושה שילדה ולא התחילה להניק ממ"נ מותר כיון דאסיקנא דתלי זה בזה דאם הדיוק דנתגרשה אינה כופה בא להוציא דבאלמנה כה"ג אסור ע"כ דיש חילוק בין גרושה לאלמנה ואם נאמר דבין גרושה ובין אלמנה שרי א"כ לא מצינו לאסור באלמנה בלא התחילה להניק: אכן אם הניחה מעוברת עומד לנגדינו דבשניהם אסורים דטעמא דהריב"ש כיון דחיילא עלה איסור מעוברת שוב עומדת באיסורה: והשתא בעז"ה אשובה אראה הך מעשה דהר"ש הזקן איך הוה. דקשה אף אם נימא דטעמא דהש"ס ליכא בגרושה מ"מ איך מלאו לבו להתיר בגרושה מאחר דחזינן ליה להש"ס דאוסר בכל גוונא אף היכא דליכא למיגזר דהיינו בנתנה בנה למינקת או גמלתו אלא ע"כ דס"ל להר"ש דמה שכ' בברייתא מניקה שמת בעלה דוקא מת א"כ מתחלה לא גזרו חז"ל אלא באלמנה משא"כ בגרושה וגרושה באלמנה לא אתי למיחלף דטובא איכא בינייהו וי"ל עוד דבמזונות תליא מילתא דמי שנזונית אסורה להנשא משום דחל עלי' חובת הנקה. אך בזה קשיא דהא עכ"פ במכירה היה לנו לאסור אף בנתגרשה ושפיר יש לנו לאסור בגרושה אינו מכירה אטו מכירה והלא שם גרושה חד הוא וא"כ כיון דגם בגרושה לפעמים אסורה במכירה ע"כ תהא אסורה גם בשאינו מכירה משום לא פלוג: ומזה לכאורה היה מקום להכריח כדעת הנ"י והרשב"א דהר"ש התיר גם במכירה משום דהיא לא בושה לבא לב"ד (ובזה מסולק קושיית הנוב"י שהקשה לדעה זו דאם גם במכירה מותר משום דלא משעבדה א"כ לב"ש גם באלמנה לא משעבדא וליכא איסור מניקה. וכן קושיית כת"ה מהך דהניזונית. אך זה ליתא דשיטה זו דס"ל דבגרושה מותר אף במכירה הוא כדעת הנ"י משום דהיא לא בושה וממסמס ליה בבצים וחלב ולאו משום שיעבודא): אך מה שכ' התוס' והרא"ש משום דגרושה לא משתעבדא הם פירשו משום דלא משועבדת לא חל עלי' החיוב אך לפי דעת הנ"י י"ל דבזה תלי הדבר דגרושה כיון דלא משועבדת להניק וגירשה בע"כ והיא מניקה אותו שלא ברצונה כיון שהעביר עלי' את הדרך וגירשה ודאי היא אינה בושה לבא לב"ד וצועקת עליו אשר אין לה במה להניק את בנו מחמת שגירשה והוכרחה להנשא לבעל ומיעכרה חלבה וצריך ליתן לו בצים וחלב משא"כ אלמנה כיון שלא מחמת היורשים בא זאת היא בושה לבא לב"ד לומר שנתמעט הנקת בנה שחרפה היא לה שהיה לה ליזון משל בעל ולא להנשא ולא היה מתמעט הנקת בנה וא"כ מתורץ קושיית ר"ת דאף אלמנה לא משתעבדא אם תבעה כתובתה אך עיקר כונת הר"ש הזקן דמאחר דלא משתעבדה מתחלה אינה בושה לבא לב"ד לתבוע אותו ולצעוק עליו מרה א"כ גם במכירה אף