חוט המשולש חלק ג' קצז

משא"כ במכירה הא אמרינן להדיא דאם מכירה נותן לה שכרה וכופה ועוד משמע דבאלמנה עיקר האיסור משום דמשעבדא להניק מטעם שאחז"ל כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים. משא"כ בגרושה אשר כן מוכח מהא דסיים בשם ר"ת ז"ל בב' המקומות הנ"ל ועוד דאלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה ורוצה להנשא משמע דס"ל דלדעת הר"ש הזקן במזונות תליא מילתא: אך הרא"ש ז"ל הוסיף דברים בדברי הר"ש הזקן וז"ל והר"ש הזקן היה אומר דגרושה א"צ להמתין כ"ד חודש שאין עלי' להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראיה מההיא דלעיל נתגרשה אינה כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה. אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחוייבת להניק מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם. הרי לפי דברינו אלו דעת אחרת בהר"ש הזקן דלאו מטעם מזונות אתינן עלה אלא מצד התקנה שאין לו אב (ועי' תשו' מהר"י מינץ ותשו' צ"צ שביקשו למצוא תקנה זאת) אך לפע"ד מוכח זאת מהש"ס כמו שאבאר לקמן מדאיצטריך לאמר לעיל נתגרשה אינה כופה אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דבאלמנה אף שאין לה מזונות דומיא דגרושה אפ"ה חייבת להניק (ויעויין בהפלאה שעמד על דקדוק זה ולפמ"ש עיקר ראיית הר"ש לדברי הרא"ש מזה הוא) ובזה מדוקדק שכ' הרא"ש והביא ראיה מההיא דלעיל מה דקרי' ליה בלשון ראיה הא מבואר הוא שבגרושה פטור אך לפמ"ש מביא ראיה דבאלמנה חייבת אף היכא דאין לה מזונות מהא דצ"ל הש"ס דנתגרשה אינה כופה דמיותר הוא וכן מצאתי ראיה זו בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' י"ג דבאלמנה אף בשאינה מכירה חייבת ופשיטא באופן שאינה ניזונית: ולכך לא הביא הרא"ש ז"ל מה שמסקו התוס' בשם ר"ת דהא אלמנה נמי לא משעבדא מכי תבעה כתובתה. דהא לפי דברי הרא"ש ז"ל לדעת הר"ש לא תלי במזונות אלא ביש לו אב: אך זאת לא ידענא אם רבינו האשר"י קיבל דברים אלו בשם הר"ש הזקן. או שהוסיף זאת מדעתו כדי ליישב קצת קושיית ר"ת האחרונה דהא אלמנה נמי לא משעבדא אך גם לפי דברי הרא"ש בדעת ר"ש הזקן עכ"פ במכירה ודאי דאסורה דהא באותה סוגיא שמביא ראיה ממנה בה גופא מבואר דאם מכירה נותן לה שכרה וכופה: והנימוקי יוסף מביא ג"כ דעת הר"ש הזקן באופן שלישי וז"ל וכ' ר"ת ז"ל דבנתגרשה בא מעשה לפני רבינו שמשון ז"ל והתיר לאחר ג' חדשים דכיון דקאי אב אי מתעברה ממסמס ליה בבצים וחלב כדאמרינן בהחולץ אבל כשמת בעלה אשה בושה לבא לב"ד לתבוע מן היורשים ונמצא ולד מת אבל ר"ת ז"ל אסר אף בגרושה לפי שאינה יכולה להיות רגילה עם הבעל לתבוע ממנו כדאמרינן בפ' האשה שנתארמלה (דף כ"ח ע"א) ואינה נפרעת ממנו אלא ע"י שליח וכן כ' רב אחאי גאון: הרי דלדעת הנ"י היתר הר"ש דגרושה הוא משום דאין חשש להולד כלל וע"ז פליג ר"ת ולפ"ז הר"ש מתיר אף במכירה כיון שאין שום חשש להולד: ושפיר ניחא שלא הביא הנ"י גם ראיה הראשונה מס"ד דהש"ס דמשום דחסה כיון דלשיטתו לא פליג ר"ת אלא במכירה אבל בשאינה מכירה מודה א"כ הלא גם לר"ת הדרא הקושיא ולא הביא רק דפשטא דסוגיא מעוברת ומינקת חבירו משמע בכל ענין: ושפיר הביא הנ"י בשם הרשב"א דמכירה אסור וי"ל לפי שיטתו דגם ר"ת אינו חולק אלא במכירה כיון דלפי דעת הנ"י בדברי הר"ש מתיר אף במכירה [משום דכן מוכח לפי דברי הר"ש אלו שהביא הנ"י] ולדעת ר"ת אינו מוכח דחולק אף בלא מכירה. וגם אולי מדלא הביא הנ"י הראיה שהביא התוס' בשם ר"ת מוכח דס"ל להנ"י דבאין מכירה מודה ר"ת דשרי: הרי בררנו בעז"ה דג' שיטות לדעת הר"ש הזקן דברי התוס' והרא"ש והנ"י. ולולא דמסתפינא ה"א דתרי ר"ש הזקן אתרמו בהאי דינא שהתירו בגרושה וכן משמע מבעל סה"ד: ועוד מצינו במרדכי שהביא דברי הר"ש בשם ה"ר שמואל מאפלייזא עוד בסגנון אחר דמתיר בגרושה משום דלא משעבדא ואפ"ה מתיר גם במכירה שכ"ז שלא כפו אותה אין עליה שיעבוד. אך דברי המרדכי נפלאו ממני שמסיק אבל ר"ת אומר דכ"ש גרושה שבושה לבא לב"ד לתבוע הבעל. הרי מסוף דבריו מוכח דהיתרא דהר"ש הזקן היה משום דגרושה תתבע את הבעל כדעת הנ"י ולא סיים במה דפתח: היוצא לנו מזה דארבעה נביאים מתנבאים שלא בסגנון א' בדעת הר"ש הזקן. ועתה בעזר השי"ת ניחזי אנן להיכן הדעת נוטה יותר לעשותו עיקר בדעת הר"ש למען נדע בזה דעת ר"ת החולק עליו ותמהני אשר דבר זה שבכל דור ודור מהר"ש הזקן ועד עתה שקלו וטרו ביה גאוני הזמן קמאי ובתראי ולא העירו בהשינויים הנופלים: והנה בריב"ש סי' י"ג משמע דדעת הר"ש הזקן הוא כמו שהביא הנ"י דבגרושה תתבע בעלה וממסמסא ליה בבצים וחלב ודעת החולקים הוא משום לא פלוג ולפ"ז אף באינו מכירה אסור לדעת ר"ת בגרושה: עכ"פ לדעת התוס' והרא"ש גם הר"ש אוסר במכירה וע"כ דר"ת אף באינה מכירה אוסר. אך לדעת הנ"י והרשב"א באינה מכירה אף ר"ת מתיר. אך להריב"ש אף לדברי הנ"י ר"ת אוסר אף בשאינו מכירה ובדעת הר"ש סובר כהנ"י: ולפי השינויים הנופלים במחלקותן דר"ש הזקן ור"ת צ"ל שלא היה ידוע להם רק המעשה דבגרושה התיר הר"ש ור"ת אסר ובטעמא דידהו כ"א אומר הנראה לו בטעמן דהנך רבוותא והשתא כשנבוא לעיין