חוט המשולש חלק ג' קצו

אף אם היא אינה משועבדת כבנדון דידיה שהכניסה לו נדוניא סך רב אפ"ה אסורה לדעת הר"ש הזקן. אבל זה לא עלה ע"ד הגאון בעל נב"י לאסור להר"ש הזקן בגרושה שמת בעלה אח"כ ולפענ"ד אין שום נ"מ אף לדבריו אם מת תיכף או אחר כמה חדשים כיון דבשעת מעשה לא חייל עלה איסור גרושת חבירו: אמנם בעיקר קושיית הנוב"י מהא דב"ש וגם קושיית כתר"ה מהא דהאלמנה ניזונית אשר הגאון הנ"ל כ' שמקום הניחו לו אנכי לא ידעתי התחלת קושיא כלל. דאטו סברת ר"ש הזקן תורה היא. ודאי דלדברי ב"ש הייתי אומר דאף בלא משועבדת אסורה וכן לאנשי יהודא אם הייתי אומר דהניזונית תנן ג"כ הייתי אומר כמו לדברי ב"ש כמו דבהך סוגיא גופא דבטעמא דדחסה הוה אמור אף בגרושה ובסוף לא הוי אלא באלמנה. ואנכי ג"כ אין דרכי להאריך בדברי תשובת האחרונים רק לעיין עיקר הדין מהש"ס ומדברי הראשונים. והנה בסוגיא דיבמות הקשה פה גדול א' מחכמי דורינו זה שנים רבות. וז"ל במה מתורץ במה דמסיק הש"ס אח"כ שם (דף מ"ב ע"א) אלא סתם מעוברת למניקה קיימא ודלמא איעברה ומיעכר חלבה. הא מתחלה הקשה מהך פלוגתא דג' נשים משמשות במוך. א"כ גם השתא תקשי כן מאי חיישינן דלמא איעברה הא למ"ד במוך תשמש במוך ולמ"ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו א"כ הרי לא תתעבר כלל. דאל"כ הא לדעת האומרים דנשים אינם מצווים על השחתת זרע א"כ אין אסור בדבר ואעפ"כ לא צוו חכמים להניח מוך משום דמן השמים ירחמו. וקושיא עצומה היא: אך לפענ"ד נ"ל לומר דבתחלה דשקל וטרי הש"ס לענין מעוברת דשם אין נ"מ לענין ממונא אלא לענין חשש סכנה בלבד וכן לענין מניקת עצמו דלא שייך כאן חיוב ממונא אלא לענין חשש סכנת העובר או הולד ע"ז יש לסמוך על מן השמים ירחמו [כמו שמצינו כמה פעמים בש"ס דסמכינן על שומר פתאים ה' והא כמו שאין אדם רשאי להביא חבירו לידי סכנה כן אין אדם רשאי להביא עצמו לידי סכנה ואכ"ז סמכינן על שומר כו'] דהא זה לא הוי אלא חשש גרמא בעלמא: משא"כ לפי המסקנא דסתם מעוברת למניקה קיימא הוא בכלל מזיק שיעבודו של חבירו דכיון דהיא משועבדת לחבירו אינו רשאי להכניס עצמו לגרום קלקול בשיעבודו ש"ח וע"ז אין שייך לומר מן השמים ירחמו דהא מטעם זה אסור לכתחלה ליכנס לדבר של חבירו כיון שהוא משועבד לאחר ואין סומכין על הנס: והן עוד יש להקשות אי הכי לשיטת רש"י ביבמות (ד' י"ב ע"ב) ועוד בכ"מ דג' נשים משמשות במוך היינו שמותר לשמש דבשאר נשים יש בהו איסור השחתת זרע' א"כ לר"א קשה איך התירו למינקת לשמש במוך הא לדידיה ס"ל בגמ' ממסמס בביצים וחלב א"כ הרי לית ביה חשש סכנה ואיך התירו איסור השחתת זרע בכה"ג. ובלא"ה קשיא לשיטת רש"י דמפרש מותר לשמש במוך דממ"נ אם בלא"ה אסור משום השחתה ובכה"ג התירו משום חשש סכנה א"כ יהא מחויב לשמש במוך משום סכנה דדחסה אלא ע"כ צ"ל דבהג' נשים רובא לא שכיח שתתעבר ולמיעוטא לא חיישינן. רק מי שלבו נוקפו מותר אבל חיוב בל"ה ליכא א"כ קשיא מאד לפי המסקנא דשמעתתא דדף מ"ב דעיקר איסור מעוברת ומניקה הוא שמא תתעבר ואמאי חיישינן לזה הא הוכחנו מהא דלעיל דמלתא דלא שכיחא הוא ואין לומר דלפי המסקנא ס"ל להש"ס דשכיחא הוא שתתעבר והא דלא מחייבינן לשמש במוך משום דסמכינן בזה אטעמא משום ממסמסא ליה בבצים וחלב וליכא סכנה כ"כ דנחייב לשמש במוך ומ"מ לכתחלה אסרו לישא מעוברת ומינקת חבירו שמא תתעבר הא גם מעיקרא בטעמא דדחסה הוה מתירין משום מוך ולטעמא דדחסה הלא ודאי איכא סכנה והיה לנו לחייב ולא מחייבינן לשמש במוך. וסוגיא זו קשיא להולמו מאד מכמה אתר: לכן נ"ל לומר לפענ"ד בזה הענין. שזהו ענין שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו היה מקובל בידם בקבלה כמו שכמה דברים היה מקובל בידם אך חכמי התלמוד נשאו ונתנו בטעמו של דבר. וכן איתא להדיא במשנה סוטה שמעוברת ומינקת חבירו יש בו איסור להנשא מדצריך להשמיענו ששותות ובמעוברות באמת יש בו ג' טעמים דסנדל ודדחסה ולמניקה קיימא משא"כ במניקה ליכא אלא טעמא דמיעכר חלבה לחוד דלכאורה יש לדקדק עוד דבס"ד דהש"ס דטעמא דמעוברת הוה משום סנדל או דחסה מאי הוה ס"ד במניקה. וע"כ דהיה צריך לטעם דמיעכר א"כ ל"ל טעמא אחרינא במעוברת דהא סתם מעוברת למניקה קיימא: ועוד יש להקדים שזה היה ידוע לחכמינו ז"ל אשר על בן חבירו לא יחוס כ"כ כמו על בנו. וזה שמקשה הש"ס א"ה דידיה נמי ולא משני מידי וי"ל דעיקר קושיית הש"ס דלמה לא נגזור דידיה אטו דחברי' כיון דבחבריה נמי איכא כמה אופנים אשר אין לחוש לדחסה ואפ"ה גזרינן כמו כן היה לנו לגזור בדידיה אטו דחבריה: סימן ט הנה בגוף דעת הר"ש הזקן הנני נבוך הרבה אשר לא העירו בזה כל האחרונים אשר מצינו בדבריו דעות שונות לפי המביאין את דבריו: והנה בתוס' יבמות (דף מ"ב ע"א ד"ה סתם) ובכתובות (דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא) כ' לישנא דהר"ש הזקן דגרושה מותרת להנשא משום דלא משעבדא אשר לפי דבריהם נראה דאינו מתיר רק באינו מכירה