חוט המשולש חלק ג' קצה

ראיתי אשר רבו יום יום הטרדות [כה ירחיב ה' לנו] אמרתי יהי מה אשיבה כאשר יורני ה' והוא ית"ש ינחני בדרך אמת בתורתו ויראינו נפלאות בא"י למדני חוקיך: הנה דבר זה חלקו בה ר"ש הזקן ור"ת הובא בתוס' יבמות (דף מ"ב ע"א ד"ה סתם) ובכתובות (דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא) וכן באשר"י והר"ן ומרדכי והגהמי"י והג"א ולא הכריעו כלום אמנם רבינו הטור בא"ע סי' י"ג כ' סתמא לאפוקי מדעת הר"ש הזקן ורבינו הב"י הביא כבר תשובת הרשב"א והריב"ש אשר פליגי ממש כמו עובדא דידן אמנם מאחר שכבר לקחו להם האחרונים להכריע בזה לפי המאורע מצאתי גם לי חופש לעיין בדבר הזה: לכאורה יש לפקפק על ראיית ר"ת מהא דיבמות ד' הנ"ל מדס"ד דהש"ס לומר טעמא דמעוברת משום דחסה ואז שייך אף בגרושה דהא לפ"ד הרשב"א הובא בב"י גם הר"ש אינו מתיר אלא באינו מכירה אבל במכירה מודה ולכאורה כן משמע מדבריו מדקאמר שאינה משועבדת להניק ובמכירה הא משועבדת כדאיתא בגמ' כתובות (דף נ"ט ע"ב) דבמכירה כופה להניק אף בנתגרשה וכבר נבוכו בו האחרונים זללה"ה הפ"י והב"ש בסי' י"ג ס"ק ל"ח אם הר"ש הזקן מיירי אף במכירה והרשב"א הוא דעת שלישית אם לאו: אמנם לא כן עלה על רוחי לאמר דהר"ש מיירי דוקא בלא מכירה. וכן דעת הרשב"א דבמכירה אסורה מטעם זה דלפ"ז לפי מה דפסק בש"ע סי' פ"ב סעי' ה' בהג"ה דגם בילד חבירתה כופין אותה אם מכירה. א"כ תהא אסורה להנשא וזה לא מצינו בשום מקום ופשוט היה בעיני לדחות סברא זו מטעם זה: עד שמצאתי בשו"ת להרב הגאון מהר"ד ז"ל אבדק"ק נאווארהדק (בספר גליא מסכתא) אשר באמת פשוט בעיניו לפי דברי הרשב"א דאף במניקה בן חבירתה ומכירה אסורה להנשא וראיתי אשר מילתא דפשיטא לי טובא להתירא פשיטא ליה לאיסורא ושמתי עיוני בדבר הזה: ולא יכולתי להולמו בשום אופן. דלפ"ד דמתרץ בזה קושיית ר"ת דלכך נקט סתמא דבין גרושה ובין אלמנה משום דקרי לה מינקת חבירו ומשום מניקת נקט סתמא אבל במעוברת אה"נ דיש חילוק בין גרושה לאלמנה כדמחלק הר"ש ולפ"ז גם במניקה בן חבירתה אסורה להנשא חדא דהא טעמא דמסיק הש"ס ביבמות (דף מ"ב ע"ב) משום דבושה לבא לב"ד לתבוע ליורשים ונהי דבגרושה כ' דפשוט הוא שלא תבא לב"ד עכ"פ במניקה בן חבירתה הא פשיטא דיכולה לבא לב"ד לתבוע ולמסמס ליה בבצים וחלב א"כ איך פשוט בעיניו אשר גם במניקה בן חבירתה אסורה אשר דבר זה לכאורה אין לו שחר וכן ראיה מדברי הירושלמי [סוטה פ' ד' ה"א והובא בתוס' סוטה דף כ"ו ע"א ד"ה לא ישא] שעשה סמך למעוברת ומניקה מהפ' אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים לא תבא שתחלת הפסוק קאי על מעוברת וסיפא דקרא ובשדה יתומים לא תבא הוא על מינקת ונהי דפשטא דהירושלמי מוכח כר"ש הזקן ז"ל וכן הביא הגאון בעל משכנות יעקב אמנם לאו הכרע הוא דמצינו כה"ג בש"ס ב"מ (דף ל"ח ע"ב) דקרי להו יתומים אם אין האב בפניהם וי"ל דכן הוא בבן גרושה שהאב מרוחק ממנו ע"כ ובושה אמו לתבוע מזונותיו אצל אביו משא"כ בבן חבירתה שאביו ואמו חייבים יחד איך שייך לקרותם יתומים ועוד כמה מקומות לפ"ד פשוט הוא בש"ס דבבן חבירתה מותרת להנשא: אך שבתי וראיתי דאף דפשוט הוא אצלי דבבן חבירתה מותרת אף במכירה לא אידחי מזה קושיית ר"ת [דמקשה על שיטת הר"ש הזקן מדנקט סתמא מניקת ומעוברת משמע דאף בגרושה אסור ולפ"ד שהעלינו דמינקת בן חבירתה מותרת הלא נוכל לאמר בגרושה המניקה בן בעלה ג"כ מותרת להנשא וזה דנקט סתמא הוא משום מעוברת ומטעמים אחרים המובא שם בש"ס דלא שייכי במיניקה] דבמכירה אסור אף בגרושה. דהא לפי טעמא דהש"ס שהבאנו שפיר יש לחלק בין גרושה המניקה בנה למניקה בן חבירתה דהא מניקה בן חבירתה אינה בושה לתבוע מאביו ואמו למסמס לו בבצים וחלב משא"כ בגרושה בבן דידה הא ודאי דבושה ואינה רשאי לתבוע אותו לב"ד כדאיתא בכתובות סוף פרק ב': ועוד ראיה דמניקה בן חבירתה מותרת לינשא דאם נימא דאסורה א"כ לפי ס"ד דהש"ס דאף במת בנה אסורה שמא תהרגנו אך דמסיק ההיא שוטה הויא דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו. וזה דוקא בבנה אבל בבן חבירתה שפיר יש לחשוש לזה א"כ במניקה בן חבירתה היה צריך לאסור אף במת תוך כ"ד חודש: והנה מ"ש כת"ר על הנוב"י מה"ק בחלק א"ע בסי' י"ח מנ"ל לחלק בין גרושה שיש לו אב ובין אלמנה ואי משום דקשיא ליה מדב"ש יעו"ש הא י"ל דהר"ש הזקן לא מיירי אלא באין מכירה ובמכירה מודה א"כ שפיר מתורץ קושייתו מדב"ש עכ"ל כת"ר גם אנכי כן נפלאתי כי הרואה יראה אשר הגאון בעל נב"י לא סיים במה דפתח כי בתשו' סי' י"ד בפסקא המתחלת ומה כ' וע"ש בב"י וא"כ משמע שהר"ש הזקן מתיר בגרושה אפי' במכירה ונוראות נפלאתי עכ"ל. משמע דקשיא ליה רק אם נאמר דפליג אף במכירה אבל אם נימא דקאי רק בדלא מכירה לא יקשה ולבסוף מסיק ולכן צ"ל דע"כ לא התיר הר"ש הזקן אלא בגרושה שהאב קיים ומשמע דאף אם נאמר דהר"ש הזקן מודה במכירה אכ"ז לא התיר רק בגרושה שיש לה אב מדנקט לשון ע"כ צ"ל משמע דאין לו דרך אחרת בדעת הר"ש: אמנם זאת אתפלא על מעכ"ה מאי נ"מ לשאלה דידיה דהא בנ"ד בשעת גירושין היה האב קיים ואטו משום שמת אח"כ נאסור הא מכיון דלר"ש הזקן בגרושה מותרת אף אם מת האב אח"כ לא חייל אסור חדש עליה והא הנוב"י לא קאמר אלא דבאלמנה