חוט המשולש חלק ג' קצד

על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ולאחר כדי דיבור אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכן איתא בטור וש"ע (סי' מ"ו סעי' ל"ז) דלאחר כ"ד אינם נאמנים אף היכא דלא שויא נפשייהו רשיעא כ"ש בנ"ד דלא היו רשאים לעשות כן דאינם נאמנים עתה לומר שעשו זאת מאומד הדעת. ואין לחוש לדבריהם: ד יש להעיר במה שאמר א' מן האנשים שהיו שם שנדמה לו כאלו תיבת ניין יצא מפיו אף דלכאורה אין זה כלום דלו יהא שבטלו בפניו כיון דלא הוי רק בפני א' הלא פסקינן דלא הוי ביטול כדאיתא בטור וש"ע (סי' קמ"א סעי' ס') ובש"ס גיטין (דף ל"ב ע"ב) ובתוס' שם ד"ה ור"נ אמר יעו"ש: אמנם זאת יש להוודע בבירור אם בעת ששאלו אצלו אם ליתן והשיב אין אם לא היו השואלים רק הסופר והעדים ורק אליהם היה כוונתו שיתנו או שכונתו היה על כל הנמצאים שם שיכולים ליתן ואף שמבואר בגיטין (דף ס"ו ע"ב) ובטור ובש"ע (סי' ק"כ סעי' ז') דלא הוי ככולכם אמנם אם האיש הזה הוי בכלל האנשים שאמר להם ליתן י"ל דתלי זאת בפלוגתתן דר' ורשב"ג (שם דף ל"ג ע"ב) דלדעת הרמב"ם (בפ"ו מהל' גירושין הל' י"ח) שכ' ואפי' היה עשרה ובטלו בפני א' מהם בטלו כולם ומבואר במ"מ אף דלא אמר כולכם הובא דבריו בטור וש"ע (סי' קמ"א סעי' ס"א) בשם ויש מי שאומר כו': ואף דנ"ל דהרמב"ם איירי עכ"פ שביטל בפני א' וידעו בו שנים אבל אם רק בפני א' לבד לא מהימנינן ליה אמנם לפי דברי הרמב"ם (שם הל' ט"ז) בפני שליח לא בעינן בפני שנים הובא דבריו באחרונים (בסי' קמ"א בב"ש ס"ק צ'): אמנם זאת יש להסתפק אם בכה"ג שאמר לכמה ליתן אם מהני אם ביטל בפני א' מהן לבדו כי י"ל כיון דכל טעמא דהרמב"ם ז"ל לפי דברי הר"ן משום דבשליחות פסק כרשב"ג דבטל כולה והלא לפי דברי רשב"ג אינו יכול לבטל מטעם זה שלא בפני זה ואף דשם פסקינן כרבי שאם בטלו מבוטל אמנם הלא כ' התוס' (שם ד"ה ור"נ הנ"ל) דבפני א' גם רבי היה מודה דלא מהני אם לא דס"ל דלא בטלה כולה. ויעויין בזה במש"ל על מקומו (שם בפ"ו מה' גירושין ה' י"ח): אך לפענ"ד טעמא דהר"ן שכ' דהרמב"ם ז"ל ס"ל מדפליגי לענין כתיבה וגם לענין שליחות מכלל דתרי ענינא נינהו ואף דפסקינן כר' לענין עדות שבטלה מקצתה דלא בטלה כולה מ"מ לענין שליחות פסקינן כרשב"ג דבטלה לבד אשר הסברא לכאורה הפוכה היא דהא בכל דוכתא מצינן לענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק הכא ס"ל לרבי דלא בטלה וכמבואר בר"ן. ולענין שליחות לא מצינו בשום מקום דבטלה א"כ נוכל לומר אדרבא דפליגי לענין עדות לאשמועינן רבותא כרבי דלא בטלה ובשליחות פליגי לאשמועינן טעמא דרשב"ג דאפ"ה בטלה ואם פסקינן כרבי לענין עדות א"כ כ"ש לענין שליחות דלא בטלה: אמנם בגוף סברתו פליאה דעת ממני נשגבה דהא התוס' והרא"ש בגיטין (דף כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו כו') נסתפקו בכתיבה אם הוי מטעם שליחות אם לאו וכ' דאם לאו מטעם שליחות עבד כשר לכתוב הגט ואם מצד שליחות עבד פסול א"כ לפ"ז הרמב"ם ז"ל דפוסק דעבד פסול לכתוב ע"כ ס"ל דכתיבה מטעם שליחות הוא. א"כ הרי נסתרו דברי הר"ן ז"ל דכיון דבשליחות בטלה מקצתה בטלה כולה. א"כ גם לענין עדות דכתיבה היה צריך להתבטל כולה דהא לפי שיטתי' גם כתיבה מצד שליחות הוא ואם פסקינן כרבי לענין כתיבה יש לנו לפסוק גם בשליחות כן. וצע"ג אם לא שנאמר דלהר"ן ז"ל לא תלי כתיבת עבד בשליחות: עכ"פ בנ"ד כפי הנראה מסתם מכתבם לא היה האיש הזה מאותן האנשים שאמר להם שיתנו ולא מהני ביטול בפניו אליבא דכ"ע את כ"ז כתבתי בקצרה העולה לפענ"ד. וד' הטוב יצילנו משגיאות וינחנו בדרך האמת בתורתו. ויקבלו שלום וברכה מאדה"ש כנפשם ונפש ידידם אליעזר יצחק בהגאון מ' הלל זללה"ה מוואלאזין אור ליום ב' ויק"פ כ' אדר תר"י לפ"ק סימן ח מה שכתב להגאון מו"ה זאב זצ"ל בעהמ"ח ספר עמק הלכה. תשובה זו ושאחרי' לא היו מסודרים ונכתבו בכמה פנים. וכן הנני מדפיסם. אחד"ש הטוב עתה באתי ע"ד השאלה מנידון אשה שנתגרשה מבעלה קודם מותו ומת והניח אשתו מעוברת וילדה ולא התחילה להניק כלל ונתנה למניקה לא בשביל היתר נשואין רק שכבר הניקה שני בנים בחיי בעלה ומחמת צימוק דדין שהיה לה בקצת לא הספיק חלבה והוצרכה לשכור מינקת נוסף על הנקתה ונשים אמרו שחלבה ארסי ולסיבה זו מתו שני בניה ר"ל והיא עניה אין לה במה להתפרנס אם מותרת להנשא. עכ"ל השאלה אבל ידידי הן דבר זה כבר האריכו בה קמאי ובתראי אשר כל א' כפי אשר יעשה ימצא כדבריו ולא ראיתי ג"כ אחד אשר יכריע בה ויקבע בהלכה זו יתד אשר לא תמוט: אמנם באשר ענותו תרבני לחוות דעתי בזה אמרתי אענה גם אנכי חלקי אשר יזכני ה' בזה הענין ואף כי זה איזה ירחים אשר הגיעני מכתבו היקר. אמנם ודאי ידוע לו את כל הטרדות אשר סבבוני כתרוני מאז ועד עתה אמרתי אשיחה כשירווח לי אמנם כאשר