חוט המשולש חלק ג' קצא

איסור יחוד. וכיון דבאמת אין כאן שום חשש יחוד מכמה אתר דבעלה בעיר ופתח פתוח לר"ה ועוד כמה דברים ומטעי הוא דקא טעי ודאי דאין בו חשש: ועוד נלע"ד דבנ"ד שהיו שם ב' או ג' נכרים לא מיחשב מקום סתירה. ואף שהרמב"ם ז"ל (פ"א מה' סוטה הל' ג') כ' קינא לה על שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם פלוני ופלוני ונסתרה עם שניהם כאחד ושהתה כדי טומאה אפי' הם שני אחיה או אבי' ואחיה ה"ז אסורה עליו. ויעוין שם בכ"מ ובמ"ל שהאריכו ליתן טעם לדברי רבינו עפ"י הירושלמי: אמנם הגאון בעל קרבן העדה הקשה מאד על דברי רבינו אלו מהך דאמרינן בנזיר ר"פ שני נזירים (ד' נ"ז ע"א) דשלשה הוי ר"ה לטומאה דבעינן דומיא דסוטה מה סוטה בועל ונבעלת. וכן הביא שם בשם חידושי הרשב"א על מס' נדה (הספר הזה אין אתי) מדפסק דלא כהרמב"ם מטעם הנ"ל. ויעויין במ"ל (פ' ט"ז מה' אבות הטומאה ה' ב') שמביא ג"כ בשם חידושי הרשב"א הנ"ל דדוקא ג' אנשים אבל מאה נשי כחד חשיבא ודייק לה מהך דנדה (ד' ה' ע"ב) תרגמא זעירא כשחברותיה נושאות אותה במטה דאף בשלשה הוי רה"י לטומאה יעו"ש וכן הקשו התוס' סוטה (ד' כ"ח ע"ב ד"ה בר"ה) ותירצו בענין אחר יעו"ש. והנה קושייתם על. הרמב"ם לכאורה חזקה היא מאד עד שהרשב"א ז"ל חולק משום זה על הרמב"ם ונכנס בדוחקים לחלק בין אנשים לנשים לענין ר"ה. אבל הנלענ"ד דהקושיא מעיקרא ליתא לפי מה שביארנו. דבאמת היכא דלא שייך יחוד לכאורה לא הי' צריך להיות בו גם דין סתירה לענין סוטה יעויין במ"ל (פ"א מה' סוטה) שהבאתי לעיל: אמנם לפי דברי הירושלמי דאף באבי' ואחי' שייך בו דין סוטה ה"ה לענין כמה אנשים וע"כ סברת הירושלמי דכיון דהבעל קפיד וקינא לה אעפי"כ עם אלו האנשים א"כ ע"כ הם חשודים בעיניו. ואם עברה על קינויו ונסתתרה עמהם שפיר הוי קינוי. דע"כ הם לא גרעי מפרוצים דגם לענין יחוד אסור. ובסוטה כיון דע"כ נחשדת בעיניו עמהם הרי הוו פרוצים. וגרע יותר מסתם פרוצים דאסור עכ"פ מדרבנן יעו"ש במ"ל. א"כ לפי ביאור הזה מה דאמר הש"ס בפ' שני נזירים (ד' נ"ז ע"א) דומיא דסוטה דבועל ונבעלת לאו דוקא חד ואפי' עשרה כולהו כחד חשיבא. ונחשבים יחד כבועל א' ונבעלת ולא אתיא הש"ס לאפוקי אלא היכא שיש שם אחר שלא נכנס בגדר הספק [היינו החשד] ודאי דלא הוי סתירה לענין סוטה: וכן לפענ"ד גם לענין טומאה. אם יש שם ג' אנשים שכולם נכנסו יחד בגדר הספק אם נגעו כולם או לא נגע אף א' מהם כולהו כחד חשיבי. משא"כ בשני נזירים דרק השנים נכנסו בגדר הספק אבל השלישי ודאי דלא נטמא אז הוי ודאי ר"ה לענין סוטה וכן לענין טהרות. והשתא מיושב שפיר הך דנדה (ד' ה' ע"ב) תרגמא זעירא כשחברותיה נושאות אותה במטה ויעויין שם בתוס' ד"ה כשחברותיה דסותר לכאורה לסוגיא דפסחים (ד' י"ט ע"ב) ותירצו משום דכאן גם הנשים נכנסו בגדר הספק טומאה. א"כ בכה"ג גם באנשים לא הוי ר"ה כיון שכולם נכללו יחד בגדר הספק. ואין אנו מוכרחים ליכנס בפרצה דחוקה כזו לחלק בין גברי לנשי לענין ר"ה. ויעויין בל"מ (פ' ט' מה' נזירות ה' ט"ז) שכ' דבזה מחולקים שמה הרמב"ם והראב"ד ז"ל דלהרמב"ם בזה האופן שא' מהם לא נכנס בגדר הספק הוי ר"ה. ולהראב"ד ז"ל בזה לא הוי ר"ה. ויעויין בקרבן עדה ריש פ' שני נזירים בירושלמי: ולפי מה שביארנו לא רחוק הוא בעיני שמה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק ט"ז מה' אבות הטומאה ה' ב') דבשלשה הוי ר"ה לטומאה מיירי ג"כ בכה"ג שא' מהם לא נכנס בגדר הספק א"כ לא הוי דומיא דבועל ונבעלת בסוטה דשם החשודים כולם שוים בגדר הספק: נמצא לפי"מ שהעלינו בעז"ה בנ"ד שלא היו חשודים אצל הבעל רק דעובדי כוכבים חשוב כפריצי ולא אמר לה אלא בתורת יחוד. א"כ כה"ג שהיו שם שלשה הוי ר"ה גם לענין סוטה: ולבר מן כל דין עדיין לא ברירא לן אם קי"ל כר"ח מסורא שאם קינא ע"י עצמו ונסתרה שתהא אסורה עליו בדיעבד. דהא לא חייש אלא דילמא קי"ל כריב"י. וריב"י אליבא דר"א קאמר והלכה כר' יהושע וגם סתמא דמתני' כר' יהושע מקנא לה עפ"י שנים. (ויעויין בסוטה ד' ל"א בריש פ' מי שקינא ובתוס' שם) והטור בסי' קע"ח הביא זאת רק בשם הסמ"ג לישנא דר"ח מסורא כצורתו. וי"ל דזה לא הוי אלא מצד מדת חסידות לכתחלה. רק שהרמ"א בש"ע א"ע (סי' קע"ח סעי' ז') מסיים שם ותהא אסורה עליו בדיעבד. והכ"מ (סוף הל' סוטה) כ' בהדיא דהרמב"ם ז"ל לא פסק כר"ח מסורא משום דקי"ל כר' יהושע. מדכ' שם הרמב"ם (ה' י"ט) לא יקפוץ ויקנא לה בפני עדים משמע דבינו לבין עצמו שרי: ובשאילתות דרב אחאי מביא דברי ר"ח מסורא בגירסא אחרת. וז"ל אר"ח מסורא לא ליקני אינש לאתתי' בזה"ז דלמא אזלה ומסתתרה וליכא מי סוטה למבדקה עכ"ל ולא כ' כלל דלמא קי"ל כריב"י. ולפי גירסתו פירושו דלא ליקני בעדים כמו שכ' הרמב"ם ז"ל ומסתברא שכן היא גם גירסת הרמב"ם ז"ל בגמרא: אמנם דא צריך לאודועי שהרמב"ם (סוף פ' כ"ד מה' אישות הלכה כ"ה) כ' שאם אמר לה בפני עצמו אל תסתרי ונסתרה אסורה עליו. ושכח שם רבינו הכ"מ דברי עצמו. וכ' שזהו עפ"י דברי ר"ח מסורא וכן כ' המ"מ שם:. אמנם הרואה יראה שאין להלום פירושם שם חדא דלמה לא הביא זאת רבינו בה' סוטה שכ' בקינא לה עפ"י שנים ונסתרה עפ"י עצמו שאסורה עליו ואין משקין אותה הל"ל רבותא טפי שאף בקינא לה עפ"י עצמו ונסתרה עפ"י עצמו אסורה עליו. ותו למה לא הביא לשון הגמ' שכן דרכו בכ"מ: