חוט המשולש חלק ג' קפז

שלסברא השני' עלה בדעתם בשעת מעשה שבעה"ב אמר ליתן יותר. ואעפי"כ לא שאלו כלל אותו וסומכים על מה שאמר בעה"ב קודם ואדעתא דהכי עשו. אם כן לפענ"ד יש לומר דגם בנ"ד כן הוא כיון שאמר להם האב שאינו רוצה בשום אופן אם אינו בן יחיד. וכשבא האב אחר התנאים לבתו סיפר לה שהוא בן יחיד ואף שאח"כ באה בעצמה וקידשה ע"ד כמו שאמר לה אביה. ואדרבא לפי מה דקאמר הש"ס קודם לכן פשיטא היכא דאמר בעה"ב בתלתא ואזל ואמר איהו בד' דדעתייהו אעילויא ופי' רש"י דאי אמר שכרכם על בע"ה יש להם תרעומות עליו ולא אמרינן דכיון דאמרו שכרכם על בעה"ב וגם אמרו ליה כמו שאמר בע"ה. ואח"כ באו לבע"ה ולא שאלו. א"כ הי' לן לכאורה לומר דמדלא שאלו ואמרו כמו שאמר ודאי דסמכו עצמם בשעת התחלת מלאכה אמה שיאמר בע"ה. ואפ"ה סמכינן דודאי לא סמכו אבעה"ב לגריעותא ואף דלעילויא סמכי אך לגריעותא לא נתרצו וצריך ליתן להם ד' א"כ כ"ש הכא שלא אמרה כלל והוא אמר לה שהוא בן יחיד ודאי דאדעתא דהכי קדשה נפשה כמו שהתנה אביה. ואין לומר דלא הוי רק כסתמא דהא התם אם לא התנו כלל היו נותנים להם כמו שנשכרים פועלים בשוק ובכאן נותן להם ד'. וע"כ משום דהוי כאלו התנו בפירוש דבלא ד' לא הוי מתגר כמו שפירש הרא"ש שם. ואף דהכא הוי הדיבור קודם קידושין והקידושין היו סתם הא גם התם כ"ז שלא התחילו במלאכה יכולים לחזור. רק משהתחילו במלאכה א"י לחזור בשעת התחלת מלאכה הרי היו אצל בעה"ב והיו יכולים לשאלו כיון שאמרו כמו שאמר בע"ה ואפ"ה אמרינן דאדיבורא קמא קא סמכי: ויעויין בתשובת רד"ך בית ט' חדר ו' ז' שכ' דבכה"ג שתהא עגונה כולם מודים לזה וכן בבית ט': סימן ו שאלה מעשה באחד שהי' עם אשתו בחצר א' של עובדי כוכבים אצל דאקטער עם בנם הקטן. והי' שם הוא ואשתו ואחי' באיזה בית שהיו שם עובדי כוכבים. ובעת צאתו מן הבית לבית אחר באותו חצר אמר לאחי' ראה שלא תניח את אחותך לבדה עם העובדי כוכבים. וכן אמר לאשתו ראה שלא תניח את אחיך לצאת ולא תשאר יחידה עם אלו העובדי כוכבים. ובשוב בעלה ראה שאחי' יצא מן הבית שהי' שם אשתו ועומד בחצר. ונכנס בלבו חשש ממימרא דר"ח מסורא סוטה (ב' ע"ב) לא לימא אינש לאיתתיה בזה"ז לא תיסתרי בהדי פלוני דילמא קיי"ל כריבר"י דאמר קינוי עפ"י עצמו ומסתתרא וליכא האידנא מי סוטה למבדקה וקא אסר לה עליו איסורא דלעולם ע"כ השאלה. וזה החלי בעז"ה: תשובה הנה הדבר הזה אין בו חשש לפענ"ד מכמה אנפין. אמנם בעל האשה הזאת הוא מהמופלגים ושנונים בפלפולא וירא אלקים. ע"כ לבו נוקפו וירא לנפשו הוכרחתי לבאר את כל הספיקות ולהתירן בעז"ה. ובה' ית"ש בטחתי שינחני בדרך אמת ויראני נפלאות בתורתו בא"י למדני חקיך: הנה מתחלה יש לחקור אם מה שאמר לה אל תתיחדי עם העובדי כוכבים אלו וכוונתו הי' משום איסור יחוד אם זה הי' חשוב לקינוי בזמן הבית אי לא: לפענ"ד אין זה קינוי כלל. כי עיקר הקינוי הוא דוקא אם מקנא לה בתורת חשד. אבע"א קרא ואבע"א גמרא ואבע"א סברא. אבע"א קרא אמרה תורה (במדבר ה' י"ד) ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו תיבת קנאה מצינו במקרא רק על שני פנים או בא' שמקנא לחבירו באיזה דבר יתרון שרואה בו כמו ויקנאו בו אחיו או לשון חימה על מה שעשה שלא כרצונו כמו כי ד' אלהיך אל קנא. ולכך דרשו חז"ל בריש סוטה על תיבת וקנא את אשתו שהוא לשון פועל יוצא ממנו לאשתו דלא שייך ב' הכוונות הנ"ל [שמטיל קנאה בינו לבינה או בינה לבין אחרים שהוא מלשון חימה]: ואמרינן שם (ד' ג' ע"א) ולמ"ד מותר לקנאות מהו לשון קינוי אר"נ בר יצחק אין קינוי אלא לשון התראה וכה"א ויקנא ד' לארצו. נמצא דרשו חז"ל על וקנא את אשתו שהוא לשון התראה. אבל על מלת ועבר עליו רוח קנאה שהוא לעצמו הדר לכונתו הידוע במקרא בא' משני פנים הנ"ל וכאן לפי הענין מובן שכונת המלה הוא מלשון חימה והוא ע"ד שאמר שהעה"ש בספר משלי (ו' ל"ד) בנואף אשה כו'. כי קנאה חמת גבר באשה. ופי' הפסוק ועבר עליו רוח קנאה. פי' חימה על שחושדה בחשש זנות. וקנא את אשתו היינו שמתרה בה שלא תעשה עוד דברים המביאים לידי חשד. כי גם לשון התראה המבואר בש"ס פירושו התראה שלא תעשה עוד כמקדם. וכן הפסוק שמביא הש"ס ויקנא ד' לארצו פירש"י ז"ל התרה בילק וחסיל וגזם שלא ישחיתו עוד את ארצו הרי חזינן ששם הי' התראה שלא יעשו עוד פעולתם הראשונה וכן בכאן ההתראה על פעולתה הראשונה שהביאה לחשד: ומה שהארכתי קצת בביאור המקרא כי נעמו לי מאד בזה דברי הירושלמי ריש סוטה וגירסתו הכתובה לפנינו אשר כולם עברו וחלפו הגיר' חנם. דאמרינן בירושלמי ריש סוטה ועבר עליו רוח קנאה שלא יקנא לה מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מתון אלא מתוך דבר של אימה. וכל המפרשים לא הונח להם דברים אלו לכך הפכו הגירסא לא מתוך מדון ולא מתוך אימה וכן הוא ברמב"ם (סוף ה' סוטה) ואנכי בעניי לא ידעתי לפי גרסתם הנכונה בעיניהם. איך מוכיח הירושלמי מקרא שלא יקנא לה מתוך דברים אלו עד שמיבעי ליה לקמן אם הוי קינוי בדיעבד. היכן מפורש בקרא מתוך איזה אופן יהי' הקינוי: