חוט המשולש חלק ג' קפד

ואח"כ מתו הוי נולד ואף דעיקר השבועה היה ידוע לכל שהיה מצד היראה מהנך אנשים ואם נאמר דהכא שאני דכיון דע"כ ידוע שלא התחייב חטאת אלא ע"מ להקריבו. הוי ממש כאלו תלה נדרו בדבר ואמר קונם שאיני נושא את פלונית שאביה רע דאף דמת אח"כ שפיר דמי כדאמרינן בנדרים (דף ס"ה ע"א) לדברי ר"ה שם. א"כ גם הכא הוי דבר ידוע דלא הוה מפריש כלל חטאת אם לא להקרבה. א"כ קושיא חזקה היא מאוד מה מקשה מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין דהא התם אפשר שהיתה מתרצית להתקדש ולא אסיק אדעתה מה שיהיה אחר זמן דיהיה איך שיהיה הרי עכ"פ עכשיו יהיה לה בעל ולא תהא פנויה באותה שעה. וכבר העיר בזה הגאון בעל פ"י ותירץ בזה תירוץ דחוק ועוד קשה לי במאי דמקשה אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מ"ש וע"כ קשיא ליה על דרשת הש"ס מקרא דלא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו דדרשינן מיניה ביבמות (דף ד' ע"א) דאין חוסמין אותה לפני מו"ש ומקשה ל"ל קרא והלא הסברא נותנת עוד דתיפוק אף בלא חליצה והנה אגב גררא נדבר בהך סוגיא לכאורה קשה ל"ל קרא דאין חוסמין אותה לפני מו"ש לפי מה דמסקינן בכתובות (דף ע"ז ע"א) דכופין אותו להוציא מפני שממקתו. וע"כ הוא משום סכנה וא"כ הוי בכלל איסור וגם איך גמרינן בש"ע א"ע (סי' קס"ה סעי' ד') מינה דה"ה בשאר מומים שאינם יכולים לקבל דאין חוסמין אותה וע"כ צ"ל דבאמת הא דקאמר הש"ס יבמה שנפלה לפני מוכה שחין הוא לאו דוקא אלא ה"ה לשאר מומין. ובמוכה שחין שאינה ממקתו דאל"כ א"צ קרא. ובזה מתורץ דברי הגאונים הביאם המרדכי שסוברים דבמומר כיון שאינה רשאי לדור אתו הוי גרע ממו"ש ולכאורה קשה במאי גרע ממו"ש דהא אף מו"ש אסורה לדור עמו אלא ע"כ דלאו בהאי מו"ש דממקתו איירי: והנה עכשיו נבא לבאר במה דמשני הגמרא טב למיתב טן דו. היינו הפירוש דגם עם המו"ש תדור עמו. וזהו דעת מהר"ם מרוטינבורג בתשובה (תקס"ד) אבל דעת רש"י ע"כ אינו כן והובא דעתו בתשובת מהר"ם מרו"ב (בתשובה תנ"ו): אך אח"כ שבתי וראיתי בתשובת שבות יעקב חלק א"ע (תשובה קכ"ו בסופה) וז"ל אבל בלא"ה נ"ל דאין להתנות כיון דאפשר להתייבם ואע"ג דאפשר שהיא לא תרצה להתייבם כלל להחרש מ"מ אין כאן חשש עיגון כיון דהיא עצמה גרמה דהא איתתא בכל דהו ניחא לה וכדאמרינן בש"ס בנפלה לפני יבם מו"ש אפילו ואיהי דאפסדה אנפשה עכ"ל משמע מדבריו דס"ל כדעת מהר"ם מרו"ב דלמסקנת הגמ' טב למיתב כו' הוה פי' דמטעם זה אמרינן דנתרצית אף לדור עם היבם המו"ש: והנה יש לנו לחקור במה דקאמר הש"ס יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה במאי קמיירי אם שבשעה שלקח אותה לא היה אחיו מו"ש ואח"כ נעשה מו"ש או שהי' בשעת מעשה מו"ש ומה דקאמר אדעתא דהכי פי' אם ימות בלא ז"ק. הנה לכאורה ר"ל דע"כ מיירי שנעשה מו"ש אח"כ דאל"כ מאי קפריך הא זה תלי בברירה שנימא הוברר הדבר מעיקרא דלא קדשה נפשה הא זה הוי ממש כנדרים שלא התנה בהדיא משום שאביה רע וא"כ אף אם מת אח"כ ודאי דאסור לישא אותה. כיון דלא תלה הנדר בדבר זה משום שאביה רע רק עתה אומר שכונתו היתה בעת שנדר משום שאביה רע. אך אח"כ מצאתי בתשובת רד"ך בית ט' חדר ב' כ' להדיא דסוגיית הש"ס דידן הוא בכל ענין. ואדרבה נותן טעם לשבח לומר איפכא דאם יצא אח"כ מכלל יהודים תהא צריכה לחלוץ משום דלא אסקא אדעתה ספיקות טובא אם יחליף דתו ואם ימות בלא ז"ק ומיישב בזה מחזור ויטרו שמחלק בין המיר דתו מעיקרא לאם המיר אח"כ מהך טעמא דמהר"ם מראטינבערג יעו"ש. ואף שסברא קלושה היא אך עכ"פ זאת אנו למדין מדבריו דהש"ס בכל ענין מיירי: והנה עוד ד"א יש לנו לחקור אם לשיטת רש"י ז"ל הוי זה זקוקה מדאורייתא או דרבנן ואומר אני לפענ"ד דלא הוי רק מד"ס. לא מיבעי לשיטת הרמב"ם וסיעתיה דספיקא דאורייתא לא הוי רק מדרבנן. דהא אף אם נימא טב למיתב טן דו ע"כ מידי ספיקא לא נפקא ואיך נחליט זאת לודאי דאשה בכל דהו ניחא לה הא חזינן כמה נשים שבודקות הרבה עד שמוצאים את ההגון להם וכה"ג מצינו בש"ס בכתובות (דף כ"ב ע"א) דחשבינן זאת לאמתלא שלא רצתה להנשא אלא להגון לה והרי במילתא דלא שכיחא לא חשיבה אמתלא. אלא ע"כ דשכיח הוא בנשים לבדוק ולהנשא להגון להם וא"כ הרי לא הוה רק ספק קידושין: וגם לא שייך לומר בזה חזקה דנעמיד אותה בחזקת א"א מכמה טעמים חדא דהא הספק הוא על הקידושין הראשונים אם הוה על תנאי או סתמא ולא נתחזקה עודנה בחזקת א"א ואדרבא כמו בנ"ד שהיה האח חרש בשעת קידושין יש לה חזקת פנויה לומר דלא הוה א"א (ולפ"ז אם נעשה חרש או אלם אח"כ גרע טפי דהא בכה"ג שנולד הספק אח"כ עכ"פ בשעת קידושין היתה מוחזקת לודאי מקודשת וצריך להוציאה אח"כ. והוא היפך מסברת הרד"ך) אך לפענ"ד אף להנך פוסקים דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא בהנך עובדא דאיירי ביה הנך קדמאי וכן בעובדא דידן. דהא בגמרא סתמא פסקינן דצריכה חליצה משום דר"ל דטב למיתב כו' והא מצינו כמה פעמים שאנו יודעים בודאי בטיב האשה ובטיב הענין שהיא לא נתרצית בשום אופן בכה"ג אמנם הלא לא קאמר הגמרא התם בקושייתם אלא דהיכא דלא ידעינן דעתה לסברת אביי בכסף חטאת גם הכא צריכין אנו לומר דלמא אדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני הש"ס בהחלט דהיכא דלא ידעינן דעתה דבשום אופן וענין לא נוכל לאמר כקושיין דלמא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה משום דטב למיתב כו'. אבל בכה"ג שאנו עדים בדבר דבכה"ג לא רצתה להתקדש נפשה