חוט המשולש חלק ג' קפב

ולפ"ז מאחר שהעלתי דבנ"ד לאו בת יבומי היא בשום אופן ודאי דלא גרע ממומר. ולא הוה אלא מדרבנן לכ"ע כמ"ש הריוויי"ל ולפמ"ש הרד"ך הוא פשוט דשריא אף לכתחלה וכן כ' הגאון בעל נוב"י היתר זה בתשו' (מ"ק סי' נ"ד. וכן שם בסי' פ"ח. וכן במ"ת סי' פ') וכ' שם דאין לסמוך על האי התירא לחודא אמנם ודאי דסברא גדולה הוא לצרף יעו"ש: ובפרט בנ"ד שתהא עגונה כנ"ל ודאי דיש לסמוך על סברא זו וזאת עכ"פ הא מבואר להדיא בב"י (סי' קנ"ז ובב"ש סי' קנ"ח ס"ק ב') דע"א נאמן לכ"ע ביבם מומר יעו"ש וא"כ כש"כ בנ"ד דע"א נאמן שמת היבם: כד עוד היה אפשר לומר לכאורה דאף אם נחמיר כדעת רש"י ז"ל דבכ"ע שייך לומר טב למיתב. וכמ"ש הרד"ך דיש שפירשו דקאי על נשואי קמאי. ואף שתהא עגונה אח"כ. (וכן משמע קצת בכתובות ע"ה) מ"מ יש להקל בנ"ד מהא דמצינו בר"ן בקידושין (דף ס"ב) על מתני' המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו אלא הוא הטעה א"ע. וכ' דיש לתמוה למה נשנית משנה זו כאן ותירץ שסמכה ענין לפלוגתא דר"מ ורבנן בתנאי כפול ולאשמועינן דאפילו ר"מ לא קאמר דוקא כשהתנה ולא כפל יש במשמע דבכ"ע יהא המעשה קיים אבל מי שגלה דעתו שע"ד כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל וזהו שאמר כאן שלא הטעתו. הא הטעתו ואמרה דכהנת היא אינה מקודשת דבגילוי דעתא א"צ כפילא. עוד כ' תירוצא אחרינא ואיך שהוא פשיטא דלישנא דמתני' משמע כן דדוקא מפני שהוא הטעה א"ע וא"כ בנ"ד כיון שאמר שהוא בן יחיד לאביו הוי גילוי מלתא ודאי דאנן סהדי דאדעתא דהכי דוקא קדשה נפשה. ויעויין במהרי"ט בחידושיו להרי"ף דקידושין שביאר דברי הר"ן כן: ולכאורה יש עוד להביא ראיה לתירוץ הראשון של הר"ן מהא דאמרי' בקידושין (דף נ' ע"א) ראיה דדברים שבלב לאו דברים נינהו מהך משנה דאמר כסבור הייתי. ולפמ"ש התוס' שם דהא דשקיל וטרי הש"ס התם בדברים שבלב היינו דוקא בדבר דל"צ אלא גילוי מלתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי הוה א"כ מאי ראיה מייתי הש"ס מהך משנה הא התם לא הוי אנן סהדי דבכהנת ניחא ליה דוקא לכך לא הוי דברים שבלב דברים אע"כ דעיקר פשיטותא דהש"ס מדיוקא דהיתה מטעתו ומגלה דיבורה שהיא כהנת לא היתה מקודשת. ואפ"ה אם חישב בלבו לאו מלתא הוא וע"כ משום דהוה דברים שבלב וע"ז סמך עצמו החכם המפורסם הנ"ל בתשובתו בנדון דידן להתירא: אמנם אחרי שובי נחמתי דל"ד לנ"ד דכ"ז לא קאמר הר"ן אלא באיש אבל באשה אף דאמר לה שהוא כהן אפ"ה מקודשת בכל ענין משום טב למיתב טן דו וכן מוכח דיוקא דמתני' דבכולי מתני' דלעיל שנוי שהוא הטעה אותה ע"מ שאני כהן. ע"מ שאני עשיר. ובמשנה זו שנויה באופן שהיא הטעתו. אע"כ משום דבכה"ג שהוא הטעה אותה בעינן דוקא שיתנה ולא מהני מה שגילה דעתו וכן מוכח לפענ"ד מהך סוגיא דיש לי בנים נאמן. וכ' רש"י ז"ל בשעת קידושין אמר כן ולא אמר ע"מ והנה לתירוץ הראשון של הר"ן קשיא ס"ס אם אמר יש לי בנים יהא נאמן ממ"נ אף אם הוחזק שאין לו וכן באין לו אחים דכיון דגלי שאין לו אחים הרי אדעתא דהכי קדשה נפשה. ואז יש לבטל הקדושין למפרע. אלא ע"כ דבאשה לא אמרי' כן אף לדעת הר"ן בתי' א' ואף דדיוקא דמתני' בדף נ"ב אפשר ליישב דרבותא קאמר בהטעה אותו כדאמרינן בקידושין (דף ע"ט) ואי אשמועינן גבי דידה משום דאשה דייקא ומנסבא אבל איהו אימא לא יעו"ש. א"כ י"ל דאיהו פשיטא דלא מצי למימר כסבור הייתי שהוא כהן דהא דייקא משא"כ בדידיה קמ"ל דאף בדידיה לא מצי לומר כן אמנם מהך סוגיא דיש לו בנים מוכח שפיר כנ"ל: כה ברם זאת נלפענ"ד דאף בגילוי דעתא לא מהני לגבי אשה מ"מ בנ"ד דאמר אביה בפירוש שאינו רוצה אם אינו בן יחיד ודאי הוי תנאי מעליא. ואם היתה בעצמה מתנה כן פשיטא דמהני אף דלא כפלי' לתנאיה דהא כבר כ' התוס' בקידושין (דף מ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב) דאומדנא עדיפא מכולהו משום דאנן סהדי כמו לענין הכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שמת בנו בב"ב (דף קמ"ו ע"ב) וכה"ג. א"כ בנ"ד הרי הלה אומדנא דמוכח דאדעתא דעיגון לא קדשה נפשה. אמנם כל חששא דידן הוא מדר"ל משום טב למיתב טן דו. ואם היתה רק מגלה דעתה דלא ניחא לה בכה"ג בטן דו פשוט הוא דמהני ולא בעינן תנאי כפול וזה פשוט לתשב"ר: אמנם בנ"ד שאביה התנה והקידושין קבלה היא והגיעה לכלל שנים א"כ יש להסתפק אם מהני תנאי דידיה לגבי דידה כיון דידעה אף לא התנתה בעצמה: ונראה לפענ"ד קצת ראיה דכיון דידעה הוי כאלו התנתה היא מההיא דאמרינן בכתובות (דף ע"ג ע"ב) דאוקמי רבה מחלוקת דרב ושמואל בטעות אשה אחת כעין שתי נשים. ופירש"י דהיינו אם התנה עם הראשונה בשעת הקדושין והשניה קדשה סתם וכנסה סתם. ואפ"ה אליבא דשמואל אמרינן דעל תנאי בעל ואיך נתרצתה השניה בתנאי הראשונה כיון דלא התנה עמה אע"כ כיון דשמעה דהתנה עם הראשונה והוי כאלו התנה עמה. ועוד נ"ל להביא ראיה מהא דאמרי' בב"מ (דף מ"ט ע"א) אם דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה תנאי הוא כו'. מעשה בר' יוחנן בן מתיא כו' ואי ס"ד דברים יש בהם משום מח"א היכא א"ל הדר בך. שא"ה דפועלים גופייהו מידע ידעי דעל אבוה סמיך א"ה אפי' התחילו נמי התחילו ודאי סמכי דעתייהו אמרי מימר אמר קמי דאבוה וניחא ליה עכ"ל הש"ס הרי מוכח דאף דעיקר