חוט המשולש חלק ג' קפ

מאד מאי מיגו הוא לענין יבום דאי בעי מגרש לה הא לכך צריך לומר זה בני כדי שירשו בנכסים דלא מצי יהיב ליה במתנה וע"ז לא יתורץ בתי' הרמב"ן בשום אופן וא"כ ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דלאו מטעם מיגו קאתינן עלה אלא מטעם שהוא בידו והרמב"ן דדחיק נפשיה שיהא מיגו ע"כ דס"ל כהרשב"ם דאינו נאמן אלא בנכסים שהיה יכול ליתן במתנה וגם התוס' שלא הקשו זאת ע"כ ס"ל ג"כ הכי א"כ לפ"ז כולהו לשיטתייהו אזלי הרמב"ן ס"ל כדעת הרשב"ם דא"נ אלא בנכסים שיש לו. לכך שפיר יכול לפרש דמטעם מיגו קאתי עלה אבל כל אינך רבוותא ס"ל כדעת הר"ם מרוטנבורג לכך ע"כ ס"ל דמטעם דבידו קאתינן עלה. ואף דס"ל להרשב"א דאפ"ה א"נ אם מוחזק באחים י"ל דלא הוי כ"כ אלים מה שבידו להוציא מחזקה לגמרי משום דהוי דבר שבערוה או דעכ"פ חששו מדרבנן גם הגה' מיימוני שהבאתי לעיל שחתם עליו ר' מאיר ב"ר ברוך. וידוע שהוא מהר"ם מרוטונבורג כדאיתא בס' הדורות ד' נ"ג ע"ג לשיטתי' אזיל דע"כ מטעם שבידו קאתינן עלה: יט ובזה מדוייק היטיב שינוי הלשונות דבהנך תרי סוגיות דבש"ס קידושין קאמר מאי אמרת לפוטרה מן היבום מצי אמר לה פטרנא לך בגיטא דהלשון משמע משום מיגו. ובי"נ קאמר הואיל אי בעי מגרש לה בגיטא דמשמע משום דבידו. דבסוגיא דקידושין קאמר יש לי בנים סתם ולא זה בני. הוה שפיר גם מיגו וכמו שתירץ הרמב"ן משא"כ בב"ב דקאמר זה בני והוה נ"מ לענין ירושה לא מצי למימר לישנא דמיגו דהא לא הוי מיגו (וע"כ עיקר מתני' לענין ירושה אתמר מדשני לה בפי"נ וכ"כ הת"ח בחידושיו) לכך קאמר אי בעי מגרש והיינו משום דבידו. עכ"פ זה ברור בעז"ה לפענ"ד דלפ"מ דפסקינן כדעת הרשב"א והרא"ש בשם הר"ם. וכן הוא בטור ובב"י סי' ער"ה דנאמן אף בנכסים שבאו אח"כ מוכרח מן הש"ס דאף היכא דליכא מיגו אפ"ה נאמן מטעם שבידו א"כ גם לענין דידן נאמן וסברת המהרי"ט בזה הוא רק דעת הרמב"ן יחידאה ולא פסקינן כוותיה: ונבא עוד בעז"ה דאף אם היה ידוע לנו עתה שהחרש אח מאב והוא חי היה מקום מוצא להתיר אותה מכבלי העיגון וד' הטוב יעזרנו: כ הנה איתא במרדכי פ' החולץ שהביא בשם ר' יהודאי גאון ובשם תשובת הגאונים. דיבמה שנפלה לפני מומר פטורה מן החליצה ומן היבום וכ' רש"י בתשו' אחת דלא סמכינן עלייהו כלל ואעפ"י שחטא ישראל הוא וקידושיו קידושין ונראה להר"מ להביא ראי' לדברי הגאונים מדפריך פ' הגוזל (דף ק"י ע"ב) אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מ"ש תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני מינח ניחא לה כדר"ל דאר"ל טב למיתב כו' פי' ניחא לה בבעל כל דהו א"כ לגבי מומר דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם שיעבירנה על דת ודאי אנן סהדי דלא ניחא לה א"כ נפקא בלא חליצה אם אין שם יבם אלא הוא. וכ' עוד הר"ם אעפ"י שהבאתי ראיה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י כאשר בא מזה מעשה לידי והובאו דברי רב יהודאי בטור (סי' קנ"ז) וכתב עליו הטור ולא ידענא וכו' ומהרי"ק (שורש פ"ה) כ' ג"כ שאין להקל בזה: אמנם הלא מבואר עכ"פ דלדעת הר"ם בשם הגאונים דהיכא דא"א בשום אופן להתייבם לו אנן סהדי דאדעתא דהכי לא קידשה ונפקא בלא חליצה ואף שרש"י ז"ל לא סמך ע"ז. היינו משום דס"ל דגם במומר שייך לומר סברת הש"ס דמינח ניחא לה וטב למיתב טן דו וניחא דגופא עדיפא לה אף שיכשילה באיסורים אמנם באופן שתשאר ע"כ עגונה כל ימיה ולא נניח אותה להתייבם או שא"א להתייבם אפשר דגם רש"י יודה. א"כ בנ"ד גם רש"י יודה דהא תשאר עגונה כל ימיה ואנן סהדי שאלו ידעה מזה שיש לו אח חרש והלך זה כעשרים שנה ודאי דלא היתה מקדשה נפשה: כא והנה כבר האריך בזה הגאון בעל תשובת רד"ך (בית ט') והעלה שפשוט אצלו דהיכא שתשאר עגונה כל ימיה לא שייך למימר טב וכו' וכ' בנ"ד במומר שהיה בפורטוגאל וא"א לבא אליו. וגם הוא ודאי לא יבא ליבמה פשיטא דאנן סהדי דאדעתא דהכי כו' וכ' (בסוף חדר ו') דפשוט אצלו שהוא מהדברים שאפילו גילוי דעת לא בעינן והוה כאלו פי' בהדיא שעל תנאי זה נשאת יעו"ש: והנה אם בנידון דהרד"ך שהיה ידוע היכן הוא רק שלא היה אפשר להתקרב זא"ז כ' בפשיטות דלא שייך טן דו. כש"כ בנ"ד יותר ויותר מסתבר דאדעתא דעיגון כזה לא קידשה נפשה והנה אף שכ' בהגהת מרדכי שם על הר"ם שאין ראיתו ראיה שכבר כ' התוס' בב"ק ד"ה דאדעתי' דדוקא מן האירוסין איירי הש"ס אבל בנשואה לא הוי ס"ד כלל דאדעתא דהכי לא קידשה כבר כ' ג"כ הגאון הנ"ל דהתוס' לא כ' כן אלא במו"ש משום דאחר מיתת בעלה אכתי אית לה טיבותא פורתא בהדי'. אבל בנ"ד שתתעגן אחר מותו ודאי גם בנשואה שייך לומר כן. וכבר כ' דדידן עדיף טפי מדינא דהרד"ך: כב אמנם כגון דא צריך לעיוני שהקשו התוס' הנ"ל בב"ק שם וז"ל. וא"ת א"כ אדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה ותירצו דהתם לאו בלוקח לחודא תליא מילתא כו' אבל בקידושין בדידה קיימא והוא אינו חושש כו' א"כ לפ"ז בנשואין דשפיר חושש הוא שתתקדש בכל ענין כדי שלא תהא בעילותיו ב"ז (ובפרט שג"כ בדידה שייך לומר אין אדם עבב"ז וכן הכריע הגאון בעל בני אהובה והכרעתו ברורה מהך דאמרי' בכתובות (דף ע"ג ע"א) בפלוגתא דרב ושמואל גבי קטנה שגדלה דהא התם בעינן גם כוונתה לקידושין יעו"ש) הוי כשאר מקח ובפרט שכן מצאתי להדיא בשיטה מקובצת לב"ק בשם תוס' הרא"ש דכ' דבנשואין לא שייך לומר אדעתא דהכי לא