חוט המשולש חלק ג' קעט

הבאר היטיב כן (בסי' קנ"ז ס"ק ב') בשם הרדב"ז (ולא מצאתי) אך זאת לא נ"ל משום דהוה לפענ"ד תרי רובא לאיסורא חדא דרוב אחים הם אף מן האב ותו בנ"ד שידוע שלא היה לה בעל אחר שמת בעלה מקאפולייא כ"א זה שבאוזדא א"כ ע"כ אין לספק אלא שמא היה לה בעל עוד קודם בעלה שהיה לה בקאפולייא ולא ידוע לנו א"כ הרי עומד נגד זה הרוב דאי' בש"ס רוב נשים בתולות נשאות ואית לנו לומר דבעלה מקאפולייא נשאה כשהיא בתולה אמנם עתה שיש לנו לתרץ דיבוריה של המנוח ודאי דשפיר יש לנו לומר כן כדי שלא יכחיש את העדים. ואין לנו לומר שמא לא ידע המנוח דא"כ אזדא בזה גם סברת הרמב"ן דנאמן לומר שאין לו ומתרצינן שמת דשמא לא ידע ואין לדחוק ולומר דמיירי בדליכא לספוקי שלא ידע דבכגון דא הוה ליה להרמב"ן לפרש ולא לסתום: ואף לאינך רבוותא שהבאתי לעיל שלא הוזכר בם הך סברא של הרמב"ן לתרץ דיבוריה. כבר כתבתי דלשיטתם אינו מוכרח זאת מהך סוגיא מ"מ הסברא מוכרחת מצד עצמה ומכמה מקומות בש"ס כמו שביארתי בעז"ה: ואף דהכא כ' הטור דלדעת הרשב"ם א"נ לומר יש לי בנים כשיש עדים שיש לו אחים. א"כ לכאורה כ"ש בנ"ד שאומר אין לו אחים. מ"מ הרי כ' הב"ש דדוקא כשבאו עדים קודם לכן. משא"כ כשבאו עדים אח"כ אף להרשב"ם נאמן היכא דאינו סותר החזקה לגמרי (וגדולה מזו העלה הגאון בעל ושב הכהן דאף בבאו עדים קודם לכן נאמן בכה"ג וא"צ זאת לנ"ד שבאו עדים אח"כ). טז אמנם כגון דא צריך לאודועי אם שייך בנ"ד לומר הסברא דמ"ל לשקר הנזכר בש"ס כיון דאמר זאת כדי שלא יעלה עליו הגורל כדאיתא בגוף השאלה. וגם כיון שאמר אבי האשה שאינו רוצה השידוך אם אינו בן יחיד ובפרט שמעין זה כ' המהרי"ט בתשו' (ח"א סי' פ"ב) וז"ל ועוד נראה דבלא כן לא חיישינן כלל לדבריו שאמר בשעת קידושין אין לו אחים דכי אמרינן כן מטעם דמה לו לשקר דאי בעי למפטרה מיבום מצי אמר פטרנא לך בגיטא דאנן סהדי שהיא היתה מתרצת בכך והיינו במלתא דסתמא אבל הכא בנ"ד דקפדא בהכי שהרי אנו רואים שהשביעוהו על כך ונראה שלא רצתה לסמוך אגיטא לכך הוצרך לשקר דהא אלחשה לה ולא אלחש עכ"ל: חדא דבנ"ד הא כבר אמר שהוא בן יחיד זמן רב קודם שנשתדך כמו שמבואר בג"ע השלישי ועוד דהנה הרואה יראה שגם המהרי"ט לא ברירא ליה הך סברא לחלק בהכי דהא מעיקרא היה סובר שנאמן אם לא מחמת שחזר הבעל עצמו ועוד דהא לאו מלתא חדתא שהוא דעת הרמב"ן דבשעת קידושין ממש לא שייך מיגו כיון דאמר כן כדי שתתרצה לו אבל רש"י ז"ל והרז"ה והרשב"א הא לא ס"ל הכי דהא הם מפרשים הסוגיא בשעת הקידושין דכונת הגמ' הוא על קודם קידושין: ולבד שחזינן דרובא מהראשונים לא ס"ל כהרמב"ן עוד אמינא דלפי פסקא דידן ע"כ נקטינן דלא כהרמב"ן ז"ל בזה דלפי דעתי פשוט אצלי דהני רבוותא לשיטתם אזלי דלדעת הרמב"ן במלחמות לא הוזכר כלל בש"ס דנאמן נגד חזקה דאחים לומר שאין לו אחים וכן הוא להלכה וי"ל דמטעם מיגו קאתינן עלה משא"כ הרשב"א והר"ן הא כתבו דלאביי בתירוצו נאמן אף נגד החזקה. וע"כ דהאי מיגו עדיף מכל מיגו דעלמא דנאמן ביה אף נגד החזקה וע"כ משום דבידו הוא. א"כ י"ל דנאמנותו דבעל לאו מטעם מיגו הוא אלא משום כללא דבמה שבידו נאמן ע"א מדאורייתא אף נגד החזקה. ואף דזה לא דמי לטבל שבידו לתקנו מ"מ הכא לענין יבום הרי בידו הוא (וכבר הוכיח כן הגאון בעל ושב הכהן): יז אמנם אנכי מצאתי בעז"ה בהגה' מיימוני (בתשו' השייכות לה' אישות סי' ג') וז"ל שם ועוד דאפי' היכא דאתחזק איסורא ע"א נאמן היכא דהוה בידו דומיא דשחיטה והפרשת תו"מ וכו' והכ"נ מהימנינן ליה במה שאמר טעות כו' משום דבידו לגרשה ואע"ג דבמסקנא קאמר דבעל שאמר גרשתי כו' עכ"ל. הרי דכ' להדיא דהאי נאמנותו דאי בעי מגרש לה משום דבידו הוא דומיא דהפרשת תו"מ ולא מטעם מיגו דהא בנ"ד לא שייך מיגו (וכ"כ הגאון בעל חות דעת בהשמטות על סי' קכ"ז שהביא בשם הרשב"א בסוגיין הנ"ל דלא מטעם מיגו קאתינן עלה אלא משום שבידו. ות"ל שכוונתי לדה"ג) ולפ"ד בזה נ"ל לבאר דברי התוס' בי"נ שם ד"ה הואיל ובידו לגרשה אע"ג דהאי מיגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה מ"מ חשיב מיגו לפוטרה מן היבום אשר דברי תירוצם אינו מובן. אמנם לפמש"כ כוונתם ברורה דהאי מיגו דבידו הוא ואף שהיה מוכרח לזאת הטענה אפ"ה נאמן משום דבידו ובאמת הרמב"ן ז"ל דחק עצמו בחידושיו לב"ב לתרץ קושיית התוס' דהוי מיגו משום דלא איכפת ליה מה שהיה לאחר מותו משום דלשיטתו אזיל כמו שהבאתי לעיל בשמו דמטעם מיגו קאתינן עלה ולא משום שבידו דלכך ס"ל דא"נ נגד החזקה ואמינא עוד לפענ"ד דזה תלוי בפלוגתא אחרת של רבותינו הראשונים. וכולהו לשיטתם אזלי: דהנה אמאי דקאמר הש"ס שם בי"נ ליורשו פשיטא כ' הרשב"ם ז"ל דאי בעי נתן לו במתנה וס"ל דלענין נכסים שיבואו לו כשהוא גוסס באמת א"נ באומר זה בני וקרא דיכיר הוא רק לענין בכורה והרא"ש כ' עליו וז"ל וכ' ר"ם ז"ל דפליאה גדולה הוא לומר כן שאם בא אדם ממדה"י ובנו עמו שלא יירש אותו הבן בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופי' הוא ליורשו פשיטא דמכח מתני' דפ' האומר קא פריך לה כו' וכן כ' הנ"י בשם הרשב"א: יח הרי דלדעת הר"ם מרוטנבורג נאמן באומר זה בני אף בנכסים דלא מצי יהיב ליה במתנה. וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א. ולפי שיטתם הקושיא עצומה