חוט המשולש חלק ג' קעז

במוחזק באחי. ע"ז מתרץ אביי מתני' בדלא מוחזק והוי בחזקת היתר לכך נאמן אף לר"נ ובפי' הברייתא לא דיבר מאומה. ובפסקא פסק ג"כ כרבי דנאמן אף היכא דמוחזק באחי לומר שאין לו. והא דאמרינן בכ"מ דמיגו במקום חזקה לא מהני וגם מה דאמרי' בב"ב (ד' קל"ה ע"א) זיל חוש לה היינו שאומר מפורש שלא הי' לו אחים. משא"כ באומר סתם מתרצינן דיבורי' שכונתו שמתו. עוד הביא י"מ דס"ל דר"נ פליג להחמיר. וטעמו משום דהוי מלתא דעבידי לגלויי. וחוששין לדברי הבעל. וכ' עליו ואינו מחוור. עכ"פ נקטינן דהרמב"ן פליג על הרז"ה בתרתי חדא דבשעת קידושין לא הוה מיגו. ועוד דפסק דבאומר לא הי' לי אחים מעולם א"נ נגד החזקה וברייתא דרבי מיירי באומר סתמא. ולהרז"ה נאמן בכל ענין: ושיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל הוא כפירש"י שם. רק דלתירוצם בתרא שם בקידושין ד"ה רבי סבר ס"ל דבשעת מיתה עצמה לא שייך לומר דאי בעי מגרש לה בגיטא דשמא אין לו כח. וא"נ לומר אף יש לי בנים במוחזק לן באחין: יב והנה רבינו הרא"ש ז"ל הביא דעת הרז"ה בהשמטת הרי"ף והשיג עליו ג"כ מה שהשיגו הרמב"ן ופי' הוא ז"ל בשם הרמב"ן דלר"נ נאמן לומר דיש לו אחים אף היכא דלא מוחזק לן. וס"ד דש"ס דגם בברייתא מיירי בדלא הוחזק לן והא דקאמר מתני' דלא כר"נ ארישא קאי דקאמר יש לי בנים נאמן (והוא כדעת המפרשים שהביא הרמב"ן וכ' שאינו מחוור) עוד כ' כיון דלתירוצא דאביי דמוקי הברייתא בדאחזיק לן. א"כ לרבי נאמן לומר אין לי אחים אף נגד החזקה וקשה מהא דקיי"ל בכל דוכתא דמיגו במקום חזקה לא מהני. וגם מהא דאמרי בב"ב זיל חוש לה לכך תירץ דע"כ לא פסקינן כתירוצא דאביי דאינו אלא דיחוי אלא כדס"ד דש"ס. והנה לפי דבריו בדעת הרמב"ן לא מוכח מן הש"ס דבאומר סתמא אין לי אחים נאמן. ואף דהרמב"ן במלחמות כ' דנאמן אמנם נראה לע"ד דזהו לשיטתו דגם בס"ד דש"ס הוי מיירי בדאחזיק לן באחי. ור"נ הוי ס"ד דס"ל דבכל ענין אינו נאמן. ואף לומר דיש לי בנים בדמוחזק באחי משום דא"נ להוציא מחזקת איסור ולפי מה דמסקינן בב"ב דמוחזק באחין נאמן לומר דיש לו בנים ע"כ כרבי ס"ל וא"כ קשיא מאי דמסיק הש"ס זיל חוש לה לכך ע"כ נחית לחלק בין אומר סתמא ובין אומר לא הוי לי' אחים ומפרש הש"ס דקאמר זיל חוש לה באומר לא הי' לי אחים אבל הרא"ש ז"ל אף דכ' בשם הרמב"ן לפי דעתו ברור שכונתו לאידך פירושא שהביא הרמב"ן דס"ד דש"ס דגם בברייתא בלא מוחזק לן מיירי. א"כ יש לנו לומר דסוגיא דש"ס בפי"נ אתיא כס"ד דהכא. ואף לרבי ל"ק דנאמן לומר אין לי אחים אלא בדלא הוחזק באחי רק בלא בנים והא דקאמר בפי"נ דנאמן לומר יש לי בנים אף בהוחזק הוא מהוכחת המשנה די"נ שם כדקאמר שם בש"ס (ולפי זה מתורץ מה שהקשה מהר"י בן לב דדברי הרמב"ן שהביא הרא"ש סותרים לדבריו במלחמות. גם לפי מ"ש הר"ן בשמו. ולפמ"ש ניחא דכונת הרא"ש אאידך פירושא שהביא במלחמות: והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו לקידושין יש לו שיטה אחרת. והוא מפרש ג"כ דבשעת קידושין דתני בברייתא דוקא בשעת קידושין וטעמא דתני בשעת קידושין משום דלא הי' אז עדיין בחזקת שום איסור לשוק. וס"ל ג"כ דקושיית הש"ס הוא מרישא. וס"ד דש"ס דר"ן פליג עלי' דרבי בתרתי חדא דאף בדלא הדר בשעת מיתה א"נ לומר אין לי אחים אלא דוקא בדאמר בשעת קידושין דלא הוי אז בחזקת איסור לשוק. ועוד פליג עלי' שנאמן אם חזר בשעת מיתה. ותרווייהו משום חד טעמא הוא דלית ליה מיגו דאי בעי מגרש לה. ובשעת קידושין אף בלא זה נאמן. וס"ל להרשב"א דהא דקאמר בברייתא בשעת קידושין משום ר"נ הוא דקאמר לי' דבהא מודה. וס"ד דהש"ס דגם מתני' איירי בדמוחזק לן באחי דאל"כ קשיא למה ליה להימנותיה באומר יש לי בנים. וא"כ הוה דלא כר"נ דהא במתני' מיירי בשעת מיתה. ומשני אביי דמתני' בדלא מוחזק לן מיירי. ולהלכה פ' ג"כ דלא כאביי משום דסוגיא דב"ב ע"כ כר"נ לא אתיא דלדידי' במוחזק באחי א"נ לומר אף יש לי בנים. וא"כ ע"כ כרבי אתיא א"כ קשיא הא דקאמר אביי גופא התם הא איכא עדים במדה"י אלמא דא"נ נגד החזקה אלא דע"כ דלאביי לא קאמר זאת דלרבי נאמן לומר אין לי אחים אף היכי דמוחזק באחי אלא לדחויא בעלמא. ובאמת ס"ל דלא קאמר רבי אלא במוחזק באחי נאמן לומר יש לי בנים דלא הוי נגד החזקה לגמרי. משא"כ באומר אין לי אחים באמת דאינו נאמן: יג וקשה לי לשיטת הרשב"א למה לי' לדחוקי דמסקינן דלא כתירוצא דאביי משום סוגיא די"נ נימא דסוגיא דהתם אזדא אליבא דר"נ (וכ"כ המ"מ לדעת הרמב"ם) ואי משום דע"כ ר"נ פליג אף באומר יש לו בנים מדקתני בברייתא בשעת קידושין חדא דאפשר לומר דנקט בשעת קידושין לרבותא דאפ"ה הוי מיגו לאפוקי מדעת הרמב"ן דס"ל דבכה"ג לא מהני מיגו. ועוד דהא לפי המסקנא דאביי מיירי הברייתא במוחזק באחי והוא אומר אין לי אחים. וי"ל דמש"ה פליג עלי' ר"נ על רבי וס"ל דבכה"ג א"נ אם לא בשעת קידושין משא"כ היכא דמוחזק באחי ואמר יש לי בנים דלא הוי נגד החזקה לגמרי אף ר"נ מודה (דבכה"ג הא סברתם אליבא דאמת אף לרבי) ואף שלא בשעת קידושין וצ"ע. ויבואר לקמן אי"ה בזה דעת הרמב"ם: והר"ן ז"ל הביא שיטת רש"י בפירושא דהסוגיא (והוא כהרז"ה) ולהלכה הביא ג"כ מתחילה דעת הרז"ה דפסק כרבי דאף במוחזק באחי נאמן לומר אין לי אחים. וכתירוצא דאביי. ועל קושייתם מהא דאיבעי לן מיגו במקום חזקה אי מהני תירץ הר"ן כמ"ש הרשב"א דמיגו דהכא עדיף טפי משום דהא מלתא דבידו לגרשה. ועל קושייתם מהך דא"ל רבא לר"נ ב"א זיל חוש לה דפי"נ תירץ דשאני התם כיון דאמרי דאיכא סהדי במדה"י כל דאית לן לברורי מבררינן. אבל נגד חזקה דאחין נאמן