חוט המשולש חלק ג' קעו

אמנם מצאתי ברשב"א ובהרז"ה ז"ל בסוגיא דקידושין הנ"ל דיש לו בנים נאמן דכ' דאף בכה"ג אזלינן בתר שעת עדותו. ויבואר דבריהם לקמן אי"ה בארוכה. אמנם תוכן דבריהם לענין זה דהא דקאמר ר"נ שאין הבעל נאמן לומר שאין לו אחים נגד חזקה היינו דוקא אם אמר אחר הנשואין שהוא נ"מ לענין יבום משא"כ אם אמר קודם הקדושין שאז לא הי' נ"מ לענין איסור ודאי דמהימנינן לי' ומותרת לשוק. הרי חזינן דלבתר שעת עדותו אזלינן: יא וכן מצאתי בעז"ה בריב"ש (סי' קפ"ב) שפי' דברי הרי"ף ביבמות פ' החולץ (ד' ל"ט ע"ב). שכ' הרי"ף וז"ל וכיון דקיי"ל דאישתמודעינהו להדין פלניא גילוי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה מהימנא דלאו אמלתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא אלא מלתא בעלמא הוא דמגלו דהדין נינהו גברא פלן והיא ניהו איתתא פלניא הלכך שרי ליה לסהדי למסמך אפומייהו ולמסהדי עליו דההוא גברא או עלי' דההיא איתתא בין לענין איסורא בין לענין ממונא עכ"ל הרי"ף. וכ' הריב"ש וז"ל ואני אומר שלפי לשון הרי"ף נראה שאין אשה או קרוב נאמנין לומר זה אחיו כשמעידים בשעת מעשה כדאיתא בפרק יש נוחלין זה אחי א"נ אלא שאם אמרו כן קודם המעשה שאין מעידין לא על הממון ולא על האיסור הוחזק על פיהן ויכולים העדים או הדיינים המעידין על החליצה לומר ואישתמודעינהו. וכ' שם עוד לפ"ז הא דכ' הרי"ף דסמכינן אבדיקת נשים לענין שערות משום חזקה דרבא היינו דוקא כשבודקין אותן בשעה שהוא נ"מ לדינא אבל בדקו אותן בשע' שאין נ"מ לשום דינא נאמנין אף בלא חזקה דרבא ויע"ש בריב"ש היטב. הרי דלפי דעת הריב"ש בדברי הרי"ף מוכח להדיא דאדרבא עדיף טפי כשאמרו בשעה שאין נ"מ לשום דינא וסמכינן עליהם אח"כ אף לענין ממונא ואיסורא. וכ"ה בהגהת מיי' ואף שיתר הפוסקים פירשו הרי"ף בע"א. וכן הובא בב"י בה' חליצה היינו משום דס"ל דלענין זה אף כשמעידים בשעת מעשה נאמנין. אמנם על הסברא ודאי דלא יפלגו. ובפרט שכן מוכח מדברי הראשונים שהבאתי לעיל: וא"כ לפ"ז בנ"ד אלו הי' כאן שני עדים מעידים ששמעו מא' שאמר זה כמה שנים קודם שהי' המנוח נשוי אשה שמת אחיו של המנוח לפ"ד ודאי דהיו נאמנין אף לדעת הרא"ש כמ"ש הרי"ף שהבאתי לעיל וז"ל הלכך שרי לי' לסהדי למסמך אפומייהו ולמסהדי עלי' דההוא גברא בין לענין ממונא בין לענין איסורא א"כ אף עתה שאין כאן אלא ע"א שאומר בשמו אפ"ה נאמן דהא כבר העלינו שהוא נאמן כשנים משום הפה שאסר כו' כיון שאין כאן שני עדים זולתו שיש לו אח כלל: הרי העלתי בעזרת החונן לאדם דעת שיש להקל בנ"ד אף לדעת הרא"ש: ונבאר עוד בעז"ה דאף אם ניחוש לכל החומרות ונאמר דיש כאן שני עדים שיש לו אח ולא נחשוב לעדותו של ר' פנחס ששמע שמת אפ"ה יש להקל בנ"ד מאחר שאמר הבעל שהוא בן יחיד והעדים אינם יודעים בבירור אם הוא אח מאב או הוא מן האם לבד כמבואר בג"ע השני ונבאר בעז"ה שיטת הראשונים ז"ל בסוגיא דקידושין הנ"ל. למען נשכיל בעז"ה איזה מקום מוציא לנ"ד. וד' יתמוך בידינו להנחנו בדרך האמת: אמרינן בקידושין (ד' ס"ד) במשנה מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן. יש לי אחים א"נ ואמרי' עלה בגמ' אלמא נאמן להתיר וא"נ לאסור נימא מתניתין דלא כר"נ דתניא בשעת קידושין אמר אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחים בשעת קידושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים נאמן להתיר וא"נ לאסור דברי ר' ר"נ אומר אף נאמן לאסור. אמר רבא ש"ה כיון דבשעת כו'. א"ל אביי ולא כש"כ הוא כו' אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' מה לי' לשקר מאי קאמר למפטרי' מיבם מצי אמר פטרנא לך בגיטא. ר' סבר מה ליה לשקר כי עדים דמי ואתו עדים עקרי ליה לחזקה. ור"נ סבר מה לי' לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ועקרא לי' לחזקה לגמרי עכ"ל הש"ס. ונבאר דברי שיטת הראשונים ז"ל בקצרה. ונסמוך על המעיין בצדק: הנה רבינו הרי"ף ז"ל לא הביא כלל הך סוגיא אלא המשנה כצורתה. ונחלקו בו הראשונים ז"ל בטעמא דידי': הרז"ה ז"ל כ' על הברייתא בשעת קידושין אמר יש לי בנים כו'. אין לי אחים כו' אורחא דמלתא שאדם עשוי להקל על אשתו בשעת קידושין כדי שתתרצה בקידושין (וכ"כ רש"י ז"ל) וקושיית הש"ס לימא מתני' דלא כר"נ הוא על סיפא דמתני' דקאמר יש לי אחים א"נ ור"נ סבר דנאמן. ומתרץ אביי מתני' בדלא מוחזק כו' והוה ליה חזקה דהתירא לכך א"נ לומר יש לי אחים לאוסרה והא דנאמן לומר יש לי בנים היינו אם יבואו עדים שיאמרו שיש לו אח יועיל דיבורו שיש לו בנים. וברייתא דמוחזק באחין והוה חזקה לאיסורא ואפ"ה נאמן לכ"ע להתירה משום מה ליה לשקר. אלא דלר' הוי כעדים ובטלה חזקה קמייתא לגמרי והוי בחזקת היתר לשוק וא"נ לאסור בשעת מיתתו. ולר"נ לא הוה כעדים ולכך בשעת מיתתו הדרא לחזקה קמייתא (וכן הוא שיטת רש"י ז"ל) ופסק כר' דא"נ אף לחזור משעת מיתה משום דמל"ל כעדים דמי. וכ' דלכך השמיט הרי"ף הברייתא משום דבכ"ע אינו נאמן לאסור. וס"ל דנאמן לומר דא"ל אחים אף היכא דמוחזק באחים: הרמב"ן ז"ל חלק עליו חדא במ"ש בשעת קידושין כדי שתתרצה לו ס"ל להרמב"ן דבכה"ג לא הי' לו מיגו דאי בעי מגרש כמו דאיתא בב"ב פי"נ (ד' קכ"ז ע"ב) וחילופא אבית המכס. ומה שכ' בשעת קידושין פי' לאחר הנשואין. עוד פי' מאי דקאמר ר"נ אף נאמן לאסור פי' כמו שא"נ לאסור נגד החזקה כך א"נ להתיר נגד החזקה וקיימא לה אחזקה קמייתא בין לקולא בין לחומרא. וקושיית הש"ס לימא דלא כר"נ הוא מרישא דמתני' דנאמן להתיר דס"ד דמתני' איירי