חוט המשולש חלק ג' קעג

מדאורייתא כמו שמבואר לקמן בעז"ה) ואמנם כוונתם ודאי רצוי' כמש"כ: והשתא נבא בעז"ה לחקור אם יש בעובדא דידן שני עדים כשרים שיכחישו דברי הבעל אם לאו. וד' הטוב אל יעזבנו: ו הנה עדות שהוגבה בקאפולייא הרי נתבאר בג"ע השני שא' מהן לא העיד רק מה שראה בקטנותו ואף שבדבריהם אשר בא ראשונה לא כ' כן אמנם נתברר לנו דלאו בדיוקא כתבו זאת כאשר כבר העידו בעצמם בג"ע השני] וא"כ לפ"מ שהעלתי בעזהי"ת דבנ"ד לכ"ע בעינן דוקא שני עדים שיאמרו שיש לו אח מאב ודאי דלא חשבינן האי לעד דמשנה שלמה שנינו בכתובות פ"ב (ד' כ"ח ע"א) אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כו' אבל לבר מהני ודאי דלא נאמנין להעיד מה שראו בקטנותן ואף דאיתא שם בברייתא נאמן לומר משפחה זו פסולה משפחה זו כשרה כבר ביאר הר"ן דמיירי שכבר יצא קול ולענין תרומה דרבנן יעו"ש וביאר שגם דעת הרמב"ם כן הוא לכאורה. וכן מוכח מתוך דברי הרי"ף ז"ל שהשמיט זאת וע"כ משום דנכלל זה בתרומה דרבנן דמתני' יעו"ש ואף לדעת הראב"ד ז"ל שהחמיר בזה (והובא דינו בש"ע ח"מ סי' ל"ה) אין לך בו אלא חידושו כמ"ש בר"ן משום דאית ליה קלא ומפרסמא הרבה אבל בכל התורה כולה ודאי דא"נ: ובפרט לנ"ד דחשבינן אמירתו של בעל שאמר שאין לו אחים כשנים כמ"ש פשיטא דבעינן שני עדים כשרים דוקא להכחישו וזה שראה בקטנותו ודאי דאין לצרפו כנ"ל: אולם לפי המבואר בג"ע השני הרי נמצא עוד א' והוא ר' פנחס שמעיד שהי' מכיר היטב החרש רק ששמע שמת: והנה אם נאמר דמה שאומר ששמע שמת הוי כעד מפי עד הרי פשוט התירא דהאי איתתא כדעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א דע"א נאמן ביבמה כפשיטותא דר"ש ביבמות פ' האשה רבה וכבר הכריעו כל האחרונים שיש לסמוך עליהם במקום עיגון כמבואר בב"ש בסי' קנ"ז. אמנם אף אם ניחוש לדעת האחרונים דזה לא הוי כעד מפי עד כיון שלא אמר ממי שמע אפ"ה יש להקל בנ"ד ונבאר בעז"ה: ז דאיתא בש"ע (סי' י"ז סעי' ה') כבר אמרנו שהעד שאומר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד ה"ז כשר. והוא לשון הרמב"ם ז"ל. וכ' הרמ"א ז"ל ואפי' לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר ולא חיישינן שמא הראשון פסול הי' עכ"ל. ודין זה דהרמ"א הוא מתשובת בנימין זאב ומקורא דהאי דינא הוא מהך סוגיא דפ' האשה בתרא תדבר"י בשעת הסכנה (פי' במקום עיגון רש"י) כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין וכן שם במשנה משיאין עפ"י בת קול כיצד כו' וכ"כ בתשו' ב"י וכ"כ הגר"א: והנה לפ"ז אף היכא שאומר העד שאינו זוכר ממי שמע לכאורה לא גרע מהך דינא דמתני' ששמע קול ולא מצא אדם שאינו יודע ג"כ מי הי' האומר וכ"כ הגאון בעל שארית יוסף דבכה"ג הוי שפיר עד מפי עד: אמנם מצאתי להגאון בעל עצי ארזים ז"ל שכ' שיש לחלק ולומר דבאמת באומר סתמא שמעתי ל"ח דשמע מפסול אבל אם שאלוהו ואמר שא"י הוי כאומר שא"י איך מת. הנה הגאון הנ"ל חתר למצוא מקום לדינא דהרמ"א ז"ל מסוגיא דסוטה יעו"ש ושפיר יצא לחלק. אמנם לפ"מ שהבאתי שדברי הרב נובעים מסוגיא דשמע מבת קול ודאי דאין מקום לחלק כלל לנידן זה דהא גם שם א"י ממי שמע. וזה אין סברא לומר דדוקא שנים ששמעו מב"ק דמה נ"מ כיון דע"א נאמן בזה כשנים ואדרבא בזה עדיפא מב"ק דהא אומר ששמע מאדם אחד רק ששכח ממי שמע:. ומש"כ הגאון הנ"ל ראי' ממש"כ הרמב"ם שצריכין לשאול אצלו איך ומה ראית. וכ' הלח"מ משום דמדמה לי' לדיני ממונות בגוף העדות דאמרינן בשבועות אומרים לו איך ומה ראית. הנה דבריו אינם מובנים דהא מקור הענין דעד מפ"ע הוה קולא בעדות אשה משום עיגונא. וגם הך דינא דמשיאין עפ"י בת קול פשיטא דבד"מ לא מהני. ואף דאמרינן בבכורות דבעיקר העדות יש להחמיר מ"מ כבר כ' כל גדולי האחרונים דדבר זה נכלל בגוף התקנה דעד מפי עד. יעו"ש בשארית יוסף ואף הל"מ הלא לא כ' זאת אלא לקושיא על המ"מ. ואדרבה המ"מ משו"ה לא כ' טעם זה על דינא דהרמב"ם ז"ל משום דע"כ קילא בזה מד"מ יעו"ש בדברי הרב המגיד: ולרווחא דמילתא אמינא דאף להמחמירים בזה יש להקל בנ"ד. דהנה יש כאן ג' חששות להחמיר אם אומר ששמע סתם ונבאר בעז"ה אחד א'. א) הגאון בעל ע"א הנ"ל כ' דחיישי' שמא לא שמע כלל דלא עבידא לגלויי כיון שאינו מגיד ממי שמע ולזה החשש פשוט אצלי דבנ"ד ליכא למיחש משום דאם הי' רוצה לשקר הי' שותק ונאמן משום שהפה שאסר הפה שהתיר כדאיתא בכתובות פ"ב במשנה (ד' ט"ז ע"א). ואף דאמרינן שם (ד' כ"ב ע"ב) א' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה אסורה. תרווייהו בא"א קא מסהדי. כבר תירצו הראשונים ז"ל והובא בר"ן שם דאין לו מיגו דרוצה לפוסלה מן הכהונה. ועוד תירצו דמיירי בספק קרוב לה ס' קרוב לו דאמר בדדמי ויע"ש בש"ע (סי' קי"ב ס"ק ה') אבל בנ"ד הוי ממש כהך דאמרי' בכתובות (ד' י"ט ע"ב) ע"א אומר תנאי כו'. דמסיק שם הש"ס דהלכתא כר"ה בדר"י דאמר הני למיעקר סהדותייהו קאתי. וכבר כ' שם הר"ן ז"ל דל"ד למיעקר סהדותייהו אלא אף באחד אומר פרוע נאמן אם אין כ"י יוצא ממקום אחר. משום מיגו דאי בעי שתק. והוה הפה שאסר כו'. א"כ גם בנ"ד שאין כאן אלא ע"א בלבד ר' פנחס הנ"ל שאומר שהי' מכירו ושמע שמת ודאי דמהימן בזה משום הפה שאסר במיגו דאי בעי שתיק ואזדא לה סברת הגאון הנ"ל בנ"ד: