חוט המשולש חלק ג' קעב

ראינו מי שנולד לו קודם לכן ואמר אביו שיש לו בן במדה"י שנולד לו קודם זה למה לא יהא נאמן דהא זה לא הוי חזקה לפי דעת הב"ש. וא"כ ברישא שהיו מוחזקין בו שהוא בכור פי' שלא ראינו בן קודם לו אף לרבנן נאמן משא"כ בסיפא שהיו מוחזקין בו שאינו בכור וא"כ ע"כ היה מוחזק לן באח אחר שנולד קודם לזה והוא לפנינו. והוה שפיר נגד החזקה לכך א"נ לרבנן ול"ל להש"ס לדחוקי ולאוקמי רישא ר"י וסיפא רבנן (ואף שגם עתה יש ליישב שינוי לשון הברייתא רבותא בכל חד מ"מ הלא הוה מצי לאוקמי כחד תנאי) אלא ע"כ דפשיט ליה להש"ס דאף בכה"ג שלא ראינו אח שנולד קודם לו מקרי ג"כ חזקה ואף לרבנן דלית להו קרא דיכיר: הנה בהא נחיתנא וסליקנא בעז"ה בראיות מוכרחות מן הש"ס וראשונים וגדולי האחרונים ז"ל דלא כמהרי"ט והב"ש אלא דאין עד א' נאמן אליבא דכ"ע אם לא היה מוחזק לן באחי וכ"ש בנ"ד שהיה זמן רב במינסק דהוי דומיא דתשובת הרא"ש גם המהרי"ט ואפשר גם הב"ש יודו לזה דאין ע"א נאמן: ד עוד נראה לפענ"ד דאף אם נימא דהיכא דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני נאמן ע"א לומר שיש לו אח ולאוסרה. מ"מ היכא שאמר הבעל שאין לו אחים שמפורש במשנה שנאמן עכ"פ בלא מוחזק לן באחי (ולקצת מרבוותא אף היכא דמוחזק באחי כמו שנבאר לקמן בעז"ה) והימנותא דבעל לפי מה שמפרש הש"ס הוא מטעם מיגו דאי בעי מגרש לה בגיטא והוה מדאורייתא דהא כל מיגו פשוט בדברי הראשונים ז"ל דהוה דאורייתא כש"כ האי מיגו דעדיף טפי משום דהוה בידו כמ"ש הרשב"א ז"ל. ומעין זה מצינו ג"כ דע"א נאמן במה שבידו מדאורייתא כדאיתא פ' הניזקין (דף נ"ד ע"ב) וכיון שהבעל נאמן מדאורייתא הדרינן לכללא דאיתא בש"ס בכמה מקומות וביבמות פ' האשה רבה אמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הוי כשנים ואין דבריו של א' במקום שנים. וא"כ כ"ע יודו דבעינן שני עדים כשרים דוקא להכחישו ואף דמסיק הש"ס ביבמות (דף קי"ז ע"ב) ובכתובות (דף כ"ב ע"ב) דבעינן דוקא התירוה להנשא עפ"י העד הנה פשוט הוא דזהו דוקא בעדות אשה שא"נ מדאורייתא רק מתקנתא דרבנן משא"כ היכא דנאמן מדאורייתא לא בעינן שיוגמר הדין עפ"י העד כמו שמבואר בפשיטות בסוגיא דסוטה (דף ל"א ע"ב) בא' אומר נטמאה וכבר הקשו כן התוס' ז"ל ביבמות ובכתובות שם ואף שהתוס' ז"ל דחקו עצמם לפרש גם הסוגיא דסוטה היכא דנגמר הדין עפ"י העד היינו לחד תירוצא שם שלא נחתו לחלק בין דאורייתא לדרבנן אבל לתירוצם השני שם שחלקו בהכי וכ' דלעולא בדאורייתא אף בבת א' הוי כשנים ודאי דהסוגיא אתא כפשטא: וכן הוא דעת רבינו הרמב"ם ז"ל דלענין עדות אשה כ' (בפי"ב מה' גירושין) בא ע"א ואמר שמת והתירוה להנשא ע"פ ואח"כ בא כו' ובפ"א מה' סוטה ה' י"ו כתב בא ע"א כשר ואמר נטמאה ה"ז אינה שותה ולא כ' שנגמר הדין ע"פ הראשון וכן בעגלה כ' סתם והסברא פשוטה מצד עצמה וכ"כ הש"ך ביו"ד (סי' קכ"ז) והב"ש באה"ע (סי' קע"ח ס"ק י"א) וכן מבואר הדבר לפענ"ד באשר"י פ' הניזקין בהלכות חלוקים שלו בחילוק ו' היכא שאמר א' טבל הלה מתוקן שאמרתי לפלוני לתקנו ושאלוהו ואמר שלא תיקנו נאמן השני משום דתלוי בו משמע דבלא"ה לא היה השני נאמן ואף דלא נגמר ההיתר ע"י הראשון דהא הלכו עדיין לשאול ולברר אם כן הוא א"כ בנ"ד דהבעל נאמן מדאורייתא ודאי דבכל ענין הוי כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים: והנה אף דיש לחוש לכאורה לדעת הריטב"א שהביא הנ"י ביבמות פ' האשה שלום דלא אמרינן כ"מ שהאמינה התורה כו' אלא בעדות אשה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים יעו"ש. אמנם כבר מצינו שרבינו הב"י שמימיו אנו שותים לא כן ס"ל שהביא בסי' ל"ט תשובת התשב"ץ והוא בח"ב סי' י"ט בא' שהכניס ידו לבהמה ואמר שכשירה היא אם בא ראשון הוי כשנים ואין נאמן השני לאוסרה ואם באו שניהם בב"א אסור וכן הוא בש"ע (ומ"ש הט"ז דבעינן שיתירוה עפ"י הראשון המעיין בתשב"ץ יראה שלא כן הוא רק בא ראשון בעינן וכ"כ הגר"א והש"ך) הרי חזינן דנקט להלכה דאף בשאר איסורים איתא להאי כללא יעו"ש בתשב"ץ וכן הוא במהרי"ק (שורש ל"ג) והובא דינו ביו"ד (סוף סי' א') לענין שוחט שהעיד עליו ששחט שלא כהוגן דהשוחט הוי כשנים (רק דיש לחלק כמו שכתב הש"ך) והדרן לקמייתא דכיון דהבעל נאמן מדאורייתא אם אמר שאין לו אחים א"כ אף אם ניחוש לדברי המהרי"ט דזה לא מקרי חזקה להתירא מ"מ אין דבריו של אחד נגד אמירת הבעל דהוי כשנים: ואגב אמינא במה שחלקו הב"ח והרש"ל אדינא דמהרי"ק משום דעת הריטב"א שהבאתי לעיל כמש"כ הש"ך בסי' קכ"ז אתמה מדוע העלימו עיניהם מהך דינא דהתשב"ץ שהובא בסי' ל"ט ולא חלקו עליו. ועוד איך יפרנסו לשיטת הריטב"א הך סוגי' דסוטה שמפורש שם שאף בשאר איסורים אמרינן כן. וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ך שם דהיכא שמפורש בקרא שנאמן גם הריטב"א יודה. א"כ כבר ישרו דברי המהרי"ק בשוחט דהא כ' רש"י ז"ל בחולין (ד' י' ד"ה ע"א) ועוד בכ"מ דהא דעד א' נאמן באיסורין הוא משום דכ' וזבחת הרי מפורש להדיא בקרא דע"א נאמן בזה. והוי דומיא דסוטה ועגלה ערופה וא"כ גם הריטב"א יודה דהוי כשנים כדאיתא בש"ס ואף שכמה מהראשונים ז"ל לא הביאו הך קרא דוזבחת מ"מ הרי הוי ס"ס להתירא עכ"פ לענין שוחט שמא דלא כהריטב"א. ואת"ל כהריטב"א דילמא כרש"י ז"ל דהוה בקרא בהדיא ודו"ק: ולענ"ד לזה כיוונו החולקים על המהרי"ט שהביא בשמם וז"ל ושמעתי שהמתירים טוענים שאותו העד כבר הוכחש מפי הבעל שאמר שאין לו אחים כשרצה להנשא. ודברים תמוהים הם דלא מקרי הכחשה אלא כשיכחיש בפיו את העד בפניו אבל זה שאמר בשעת נישואין לא הוי הכחשה עכ"ל. ולפענ"ד לא כיוונו החולקים משום דהוי עדות מוכחשת אלא משום שהאמינה תורה להבעל הוי כשנים (ואפשר דמהרי"ט סמך עצמו על דבריו לקמן דבעובדא דידיה לא הי' הבעל נאמן