חוט המשולש חלק ג' קעא

אף נגד חזקת טהרה הא הקרבן קודם שנכנס לפני ולפנים ונזרק הדם לא היה בחזקת כשר וא"כ עכשיו שאומר שלא נזרק בהכשר הא לא הוי כלל נגד החזקה (ומזה קשה קצת אף לתירוץ השני של הרשב"א שהבאתי לעיל דהא הוא מעיד על גוף דבר המכשיר שלא נעשה כראוי והוי כמו דרסה בשחיטה) אלא ע"כ דזה גופא מקרי חזקת היתר למה שלא נפסל במחשבה דקודם לכן היתה עומדת בחזקה זו שאם יזרוק הדם יהא כשר א"כ ה"נ גבי אשה היתה עומדת אף קודם מיתת הבעל בחזקת היתר לשוק אחר מיתתו וכן בהך עובדא דס"ת דמייתי התם הש"ס שא"נ לפסול הס"ת משום דהוי נגד חזקת היתר אם לא משום מיגו. והרי הגוילין קודם עיבודם לא היה להם חזקת היתר לס"ת וא"כ למה לא יהא נאמן בלא מיגו אלמא דבכה"ג אין ע"א נאמן וכה"ג מצאתי במהרי"ק שורש ל"ג ופשוט הוא מכל הלין מוכח דלא כמהרי"ט בזה (ואין לומר דהתם שאני משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי. חדא דמשום זה עדיין לא דמי לנטמאו טהרותיך ותו דהא במנחות (דף ק"ב ע"ב) מספקא ליה להש"ס אליבא דר' יוסי אם ס"ל האי כללא דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כר"ש אם לאו והכא אליבא דר' יוסי קיימינן ודו"ק) ומה אענה אנכי כבר צוח עליו הגאון בעל נוב"י מ"ת (סי' קמ"ד וקמ"ה) וז"ל ומה שכ' מהרי"ט בח"א (סי' פ"ב) על כל דבריו יש תשובה. ובפרט שהוא רוצה שגם הרא"ש מהאוסרין והרא"ש הוא ודאי מן המתירין. וכל דבריו בדברי הרא"ש אינם מתקבלים על הלב: וכן ראיתי בתשו' א' כתובה מהגאון הגדול המפורסם מוה' גרשון מ"ץ דק"ק שקלאב שכ' ראיה דלא כמהרי"ט מהא דאמרי' בגיטין (דף פ"ג ע"ב) והרי יבמה דבעל אוסרה ויבם מתירה. יבם הוא דקא אסיר לה דאי מבעל הא שרי וקיימי ודחה שם כל ראיותיו והביא בשם הריטב"א להדיא דאשה נקראת בחזקת היתר לשוק במיתת בעלה עד שתאסר בזיקת יבם לפנינו (וחידושי הריטב"א אין אתי) והעלה להלכה דלא כמהרי"ט ודפח"ח וראוים הדברים למי שאמרם: ומה שכ' הב"ש שכן משמע מתוך פירש"י דע"א נאמן שכ' בקידושין שם ד"ה דלא מוחזק לן כו' וז"ל הלכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דקא מוקים לה הלכך נאמן ואי אתי אח אח"כ ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה דאהני דיבורא לחזקה ובהאי לישנא ממש כ' הרשב"ם בב"ב (דף קל"ד ע"ב ד"ה התם) דמשמע דאי לא אמר יש לי בנים היה האח נאמן ואף שהבעל א"נ לומר יש לי אחים אח"כ הן כבר עמד ע"ז המהרש"א ז"ל והגיה דבריהם כמ"ש באשר"י דנ"מ אם יבואו עדים ע"ז שיש לו אחים יעו"ש ומה שהביא ראיה מלישנא דהש"ס ב"ב שם ניקל בא"א לפענ"ד שיגרא דלישנא דהש"ס דקידושין נקט התם. (וכשאני לעצמי אמינא שי"ל דמכל אלו אין ראי' לפ"מ דאיתא ביבמות שם (דף ל"א ע"א) מתקיף לה אביי נפל הבית עליו כו' אמאי ה"נ נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אלמא דאביי לית ליה הך סברא דרבה דקיימא לה בחזקת היתר וי"ל באמת משום דס"ל דמחזקינן מאיסור לאיסור. וכ"כ הש"ך להדיא (בסי' נ' ס"ק ג') א"כ שפיר קאמר רש"י והרשב"ם שם דע"א נאמן משום דשם בתירוצא דאביי קיימא ולשיטתי' ביבמות שם הא לא הוי חזקת היתר כסברת מהרי"ט הנ"ל גם מה דקאמר בב"ב שם ניקל בא"א אביי הוא דקאמר לה ולכך דחק עצמו הרשב"ם ג"כ לפרש דמשום ס"ס קאתינן עלה משום דאליבא דאביי קיימינן יע"ש שהביא דברי אביי בקידושין): ותמהני על רבינו המהרי"ט והב"ש למה לא ביארו דבריהם עכ"פ לחלק בין ע"א לבעל שמפורש במשנה שאינו נאמן ובמהרי"ט היה אפשר לפרש דבריו דהיכא דהוי ס"ס באמת גם ע"א אינו נאמן ובנ"ד קא מיירי שהיה ידוע בודאי שאין לו בנים הדרינן לקמייתא דסוגיין דעלמא. ורוב רבותינו הראשונים ז"ל דלא כמהרי"ט אזלא וס"ל דלא מחזקינן מאיסור לאיסור ואין ע"א נאמן לאסור אותה לשוק משום דהוי לה נגד החזקה. ובפרט שהמהרי"ט עצמו כ' וז"ל נידון של הרא"ש בתשו' שהובא לעיל התם חזקה אלימתא איכא כמש"כ שישב שם כמה שנים ומעולם לא נראה ולא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שהיה לו אחים זו חזקה ברורה דקיי"ל סוקלין על החזקות כדאמרי' מעשה באשה א' כו' בפ"ב דקידושין וכמו דאמרי' הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה עלי' אף כאן הואיל וכמה שנים לא נשמע לו אח בחזקה שאין לו אחים עומדת כו': הנה אף בנ"ד הרי כמה שנים שהיה במינסק וגם בני האם שבאוזדא מעולם לא שמעו שהיה לה בן מבעלה הראשון חוץ מזה המנוח ודאי דהוי חזקה אלימתא דומיא דפ' בתרא דקידושין שאין ע"א נאמן להכחישה: גם מ"ש הב"ש דלפי שיטת הנ"י (והוא ג"כ שיטת הרשב"א והראב"ד) דמוחזק דלית ליה בנים א"נ לומר דיש לו. אבל בלא מוחזק לן בבנים נאמן לומר דיש לו אלמא דזה לא הוי חזקה מה שלא מוחזק לן בבני באמת אינו מוכרח כלל דהא נגד חזקה דאיסורא ודאי דנאמן במיגו רק דסברתם הוא שא"נ להכחיש לגמרי החזקה כמו שא"נ לשיטתם במוחזק לן באחי לומר שאין לו אחים כך א"נ לומר במוחזק ודאי שאין לו בנים לומר שיש לו אבל זהו ודאי דאף לפי דעתם חזקת היתר עכ"פ מקרי אם לא מוחזק באחים כמו שאמרינן שם שהבעל אינו נאמן לומר שיש לו. וכ"כ הגאון בעל בית מאיר על מקומו שדברי הב"ש תמוהים הם: ולפ"ד יש להביא ראיה מן הש"ס דבכה"ג דלא מוחזק מקרי חזקה דלא כהב"ש דס"ל דזה שלא ראינו אח או בן לא מקרי חזקה כלל. וחולקים על תשובת הרא"ש דאיכא בש"ס ב"ב (דף קכ"ז ע"ב) היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור נאמן היו מוחזקין בו שאינו בכור ואמר אביו בכור הוא א"נ רישא ר"י וסיפא רבנן ול"ל להש"ס לחלק הברייתא לתרי תנאי. לפי כלל זה של הב"ש היה אפשר לאוקמי רישא וסיפא רבנן וע"כ לא קאמרי רבנן שא"נ לומר על אחד שהוא בכור כשהיינו מוחזקין בו שאינו בכור. דוקא היכא דהוחזק לן באחד שנולד ראשון לו וא"כ הרי בא להוציא מחזקתינו משא"כ אם אחד מוחזק לן שהוא ראשון ולא