חוט המשולש חלק ג' קסו

דעתה אין ראוי להקמת שם והא חזינן דר"ע דחייש לענין מומין למיעוך בכאן לענין חליצה אינו חושש שראוי להתרפא ואם באנו לחלק דהכא במומין חייש ר"ע למיעוך משום דבידנו הוא למעך ומקרי סמי' בידן אבל גבי סריס לא חייש משום דאין סמי' בידן [כדאמרינן בגמ' שכן באלכסנדרה כו' מתרפאין] זה לא מסתבר לחלק: אך לפענ"ד אין נ"מ הך פלוגתא דר"י ור"ע לנ"ד זאת ודאי שאף אם נאמר דבמומין לא בעי מיעוך כלל אין ללמוד מזה לנ"ד להקל דהתם שאני דאף אם נחוש דיש שם ביצים בפנים הא לא גרע מאם נמצא אבר א' שלא במקומו דהוי מומא אבל לענין לידה יכול להיות שמוליד שפיר אף אם הביצים בפנים הם. ובפרט שראיתי בספר רפואות א' מחכמי העמים והועתק ללשונינו ונקרא "תחלואי ילדים" כ' שם וז"ל צריך לחקור בילדים הנולדים מחדש אם הביצים נמצאו בכיס אם אין כי לפעמים רחוקים ימצאו בו. ועפ"י רוב באים הם לכיס כשהילד צועק מאלץ א"ע ודוחה אותם ע"י צעקתו להכיס ולפעמים הם נסתרים בגוף כל ימי חייהם וסוברים שזה הוא יותר לתועלת כח המוליד משיזיק עכ"ל. אך לא תהא שיחה בטילה שלהם כתורה שלימה שלנו: דהא לפי שיטת הרמב"ן בהירושלמי דמעשה דכרמי אף אם אין לו ביצה א' משעת לידה קאמר בירושלמי דאינו מוליד ומי לנו גדול מרבינו הרמב"ן אשר היה לו יד ושם גם בחכמת הרפואה ולו נגלו כל תעלומות חכמה שבתורה ובשארי ידיעות. ועוד שגם הם לא דיברו אלא בנמצא כיס רק שאין בו ביצים אבל באין לו כיס כלל מזה לא דברו הרופאים מאומה ואף אם דברו. הלא כל דבריהם הוא רק מצד מה שראו (פראקטיקע) שהולידו והלא אין להביא ראיה מדוגמתן שודאי יש לנו לחזור אחר בניהם מאין הם וסתם כותית מזנות הם כדאיתא בגמ' בכ"מ ויעויין בסנהדרין (דף פ"ב ע"א) לענין פלוגתא דנשג"ז וביבמות (דף מ"ב ע"א ברש"י ד"ה ויפטור את יבמתו לשוק): עוד נ"ל דבר חדש דאף אם רפואתו תלוי ע"י שיצאו בסוף הביצים לחוץ ויוליד אפ"ה פטורה אשתו. דהא בכל סריס חמה אמור במתני' דיש לו רפואה אפ"ה אית ליה לר"ע דאשתו פטורה. והרפואה דסריס חמה מוכרח בכמה מקומות דקרובה לבא חדא דכן משמע מדברי התוס' יבמות (קי"א ע"ב ד"ה קרי כאן להקים) דלפי ס"ד דהש"ס לדמות קטן לסריס חמה אליבא דר"ע אף דסריס רפואתו תלי במעשה עד שאמר אביי יבמה יבא עלי' כל דהו ומחלקי התוס' בין סריס לקטן משום דבסריס אין רפואתו ברורה לבא כמו קטן שיגיע לכלל גדלות ולכאורה מאי ס"ד דהש"ס כלל הא בסריס רפואתו תלוי במעשה משא"כ בקטן. והא בגיטין (פ' מי שאחזו דף ע' ע"ב) פסקינן כר' יוחנן דקורדייקס כשוטה דמי ולא כישן אעפ"י שסמי' בידן הרי חזינן דמפלגינן מסברא בין ישן ובין קורדייקס משום דישן יעורר מעצמו וקורדייקס צריך בישרא שמינא כו' לרפואתו א"כ ל"ל קרא לענין קטן אלא ע"כ דגם בסריס חמה רפואתו ברורה אף בלא סמים: ולולא דמסתפינא הוי אמינא דמה שאמר בתוספתא שכן במינן מתרפאין באלכסנדרי של מצרים היינו ע"י איזה תחבולה בגופו ואיזה הנהגה בלי שום סמים. והן לא מיבעי לפי מה שפירשתי דבסריס חמה דמתני' היינו שנולד בלא ביצים יכול להיות דבאלכסנדרה של מצרים יכולים למעך שיצאו. ואף בסריס חמה סתם היינו שנתנו לו איזה הנהגה לחזק כח המוליד: ולפ"ד לפי שיטת הרמב"ם (בפ' ט"ו מהל' א"ב הל' ה') ודעמי' דמפרשי סוגיית הגמ' (יבמות ד' ע"ו א') דניקב פסול מפני ששותת דקאי לענין ההוא גברא דפסול לבא בקהל מוכרח לומר כן דקשה דהא מסיק דאם נסתם כשר ומסיק בש"ס הרפואה איך לעשות שיסתם א"כ קשה איך סתם ר"א דסריס אדם לא חולץ משום דאין לו רפואה הא מצינו גם בסריס אדם כה"ג דיש לו רפואה (וכבר הביא הנ"י מזה ראיה לשיטת הר"א ממיץ דלענין בניו קאי) אך לפמ"ש ניחא דשם תלוי רפואתו במעשה משא"כ בסריס חמה שכמעט יכלה לבא רפואתו ממילא: ובזה מדוקדק שפיר דקאמר הש"ס היכי עבדינן ומנ"ל להש"ס שיש תחבולה דילמא הא דקאמר נסתם כשר היינו אם אירע שנסתם מעצמו ולפמ"ש ניחא דאם גם בזה היה יכול להיות הסתימה ממילא היה קשה ע"ז ממתני' מר' אליעזר כנ"ל בדברי הנ"י הנ"ל. אע"כ דהסתימה אינו יכול להיות רק ע"י תחבולה ולזה קאמר היכי עבדינן: אך זאת יש לעיין דלפ"ז דאף אם התחבולה היא קרובה עכ"פ כיון דהשתא לאו בר אולודי הוא קא מקרי שמו מחוי א"כ מדוע אשת טומטום בעי חליצה מספק הא אף אם הוא זכר עכ"פ צריך קריעה ועתה הלא שמו מחוי. וי"ל דטומטום עדיף טפי כיון דהשתא כ"ז שלא נקרע עדיין האשה שלקח אינה בכלל אשתו כלל כיון דאינו בר תשמיש כלל ולכשיקרע דאז תהא אשתו אז לא יהא שמו מחוי משא"כ בכה"ג בסריס חמה שהוא בר תשמיש והוה אצלו כאשה לאיש ואפ"ה כיון דעתה לאו בר אולודי הוא שפיר קרינן שמו מחוי: וגם ע"ז נתתי לבי אולי יש טומטום כה"ג שיש לו גיד והביצים והכיס מכוסים תחת עור ואולי אם יקרע הוי נמצא תחתיו כיס גם ביצים. ובפרט שמצינו בריש חגיגה בטומטום שביציו מבחוץ הלא חזינן דמקרי טומטום אף שיש לו ביצים רק שהגיד מכוסה אולי יכול להיות גם להיפך ובגמ' מצרכי חליצה לאשת טומטום סתם ואם נאמר דיכול להיות טומטום כזה הלא בר תשמיש הוא וא"כ הדרא קושיין לדוכתא: אך שבתי וראיתי דזה אינו חדא דלא מצינו כה"ג טומטום. ועוד דמשמע דטומטום ניכר לכל שיש עור יתירא שאינו בכל אדם אשר תחתיו מונחים אברי הזרע ובנ"ד לפי הג"ע נראה שלא היה בו שינוי אחר