חוט המשולש חלק ג' קסא

טן דו ומ"ש קטטה. ע"ז קמשני באומרת גרשני. הא כולי נשי אמרי הכי. פי' כל אשה שבעלה במדה"י ודאי דקאמרי הכי ולמה בכ"מ אין חוששין שמשקרת. ע"ז קמשני באומרת כבר גירשתני והוחזקה שקרנית. לכך חיישינן טפי. א"כ בנ"ד שלא הוחזקה שקרנית ודאי דנאמן לפי דעת הרמב"ם ז"ל: ואף אם נבא לחוש לדברי הגהת האלפסי שאף היכא דלא הוחזקה שקרנית מקרי קטטה היינו כגון שהמיר דתו והתם לא הוחזקה שקרנית. וע"כ דהטעם הוא משום דלא דייקא ומינסבא ורוצית להפטר ממנו איך שהוא הרי כיון דאיפשט בעיין דלעיל ביבמה. גם במלחמה דע"א מהימן אף היכא דלא דייקא ומינסבא. וא"כ גם בקטטה צ"ל דנאמן ע"א. ובאמת לא הוזכר בהגהת אלפסי כלל בנידן ע"א רק בנידן העדות של האשה עצמה. ובפרט היכא דארגיל הוא קטטה דלפי פירש"י אין החשש רק משום דאמרי בדדמי ובע"א ודאי לא שייך זאת דאטו משום שהיא שונאתו יאמר העד בדדמי (דלא כהח"מ בא"ע סי' י"ז ס"ק צ"ד שמקשה מתשובת הר"ן. וכבר השיגו עליו כל האחרונים) א"כ בע"א בכה"ג ודאי דהוא נאמן: ואף אם נחוש לומר עוד דגם להגהת אלפסי הטעם משום שחיישי' שמא שכרתו וחיישינן אף היכא דלא הוחזקה שקרנית אכתי י"ל דהאיבעיא הוא היכא דארגילה היא קטטה חיישינן לשמא שכרתו. אבל בארגיל הוא שכ' רש"י ז"ל שהחשש הוא משום בדדמי ודאי לא חיישי' בע"א ומאי דבעי בגמ' הוא בארגילה היא דאז חיישי' למשקרת. ולמה נאמר שחולק על סברת רש"י ז"ל ובהגהת אלפסי לא נזכר כלל ע"א: וגם אם נחוש טפי שהגהות אלפסי ס"ל דאף בארגיל הוא חיישינן לשמא שכרתו אין הנדון דומה ראי' לנ"ד דדוקא היכא שהמיר דתו שבדעתה שלא תהא אשתו בשום אופן. דכיון שהמיר ודאי לא ירצה לדור עם אשה ישראלית והוי דומיא דהיכא שאמרה גירשתני שבדעתה שודאי לא תהא אשתו. ובפרט מדינא דגמ' שיכול לגרשה בע"כ. אבל בנ"ד ששלח לה ג"פ ולא רצתה לקבל הרי חזינן דהיא אוהבתו ולא רצתה להפטר ממנו. ודאי דאין לחוש לכ"ע דהיא שכרה אותו. א"כ בע"א ודאי דמהימן שהרי בע"א אין חשש אחר לפסלו אם לא שנאמר ששכרה אותו ובכאן אין לחוש לזה כלל דהא חזינן שהיא רוצה שתהא אשתו ובפרט בעובד כוכבים מסל"ת שכ' הגאון בעל נ"ב במהדורא קמא במסל"ת לא חיישינן בקטטה וראוי לקבוע בה מסמורות: ע"כ בהא נחתינן לדינא ובהא סלקינן בנידון דאיתתא דא יש להתירה לינשא אף לכל החומרות שנחוש בדבר הזה: דברי אליעזר יצחק בהגאון מוה' הלל זללה"ה מוולאזין. סימן' שו"ת מנידון דיני סריס שכתב להגאון הגדול מו"ה דוד טעביל זצ"ל אב"ד דק"ק שטויפץ: מעשה הי' פה עיר שווערזנא באיש אחד ושמו ר' נפתלי בן ר' דוד מפה. אשר מיום לידתו יצא עליו הקול שנולד בלא ביצים ובלא כיס. ויהי כאשר הגיע לפרקו נשא אשה אחת ומתה בנערותה. ואח"כ נשא השניה ולא רצתה להיות לו לאשה מחמת חסרון מומו הנ"ל ונתן לה ג"פ כד"ת ושלחה מעמו. ואח"כ נשתדך עם השלישית היא האשה מ' לאה בת מוה' יהושע העשיל. ובהגיע יום הנשואין נשמע דבר החסרון הנ"ל לב"ג הנ"ל וחזרה בה מלהנשא לו. ואביו ר' דוד הנ"ל ואמו כיחשו בזה ואמרו אשר הוא שקר וכזב לגמרי ונגמר ביניהם אשר קיבל החתן ר' נפתלי הנ"ל ע"ע בקגא"ס באם אשר לא יהי' לה בנים ממנו במשך חמשה שנים אחר החתונה אזי מחוייב הוא ליתן לה ג"פ. ותומ"י גמרו הנשואין. ובעוד משך שלשה שנים וחצי אחר החתונה נפל למשכב האיש ר' נפתלי הנ"ל מכאב חולי מעיים ר"ל ונחלש מאד עד כי הגיע לשערי מות ושחל"ח והלך לעולמו בלא בנים. ואחר פטירתו גבינו עדות ע"ד החסרון הנ"ל. ובמותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרבני מוה' דוד במ' יהודא ליב מפה והגיד לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל. איך בין גיוועזין בשעת טהרת המת ר' נפתלי הלז שנפטר בלא בנים. און איך האב מכוין גיוועזין צוא זעהען בבירור דאש וואש מען האט מעולם גירעט על המת הלז שהוא סריס מלידה בלא ביצים ובלא כיס האב איך גיזעהען אז עס איז טאקע אמת וויא מען האט גירעט עס איז בייא אים גאר קיין סימן ניט גיווען ניט קיין ביצים אונ ניט קיין כיס. נאר מצד שמאל שלו גלייך אנטקעגין דעם ארט וואש דער אבר איז ארויש גיגאנגען פון גוף. איז גיווען בייא אים דארטין איין גוז ווייטלאך פון דעם אבר. אונ דער גוז איז גיוועזין גרויש בשעת טהרה בערך שני טפחים כ"ז העיד לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל מוהר"ר דוד הנ"ל. שוב בא לפנינו הרבני המופלג מ' זאב במהו' יהודה מפה והעיד ג"כ לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל. איך גידיינק בשעת דער מת ר' נפתלי הלז איז נולד גיווארין בין איך גיקומען לבית אביו בשעת קינדבעט. האב איך גיזעהען אז דיא מוטער של המת הלז האט גיוויינט אונ זיא האט גיזאגט עס איז בייא מיר גיבארין גיווארין איין קינד ניט וויא אלע לייטין. האב איך גיזעהען אז עס איז בייא אים טאקע גאר קיין סימן ניט גיווען ניט קיין ביצים אונ ניט קיין כיס. נאר אח"כ אז ער איז גרויש גיווארין לערך בן עשרה שנים אז ער פלעגט גיין לבית המרחץ האב איך ווידער גיזעהען אז עס איז גיווען בייא אים מצד שמאלו איין גבשושית קטנה אביסיל הויכלאך. כ"ז העיד לפנינו המופלג מוה' זאב הנ"ל בת"ע כדת. אונ דיא זאך איז ידוע ומפורסם בעירנו בין אנשים ונשים אז משעת לידה אן