חוט המשולש חלק ג' קס

דדגלת. ואפ"ה פסק דבדיעבד לא תצא מההיא דירושלמי ולא משמע ליה להרמב"ם לפרש הירושלמי דהטעם הוא משום דאמר אלו הוו בחייהן דלא כפי' הרמב"ן מאחר דחזינן בגמ' דידן דבכל ענין בעינן קברתיו עכ"פ לכתחלה בההיא דדגלת: ונחזור לדברינו שאין בסוגיא זו רק תרין פרושא דלכ"ע לא אסתפק בעל האיבעיא רק בגוף עדותו דע"א אי מהימן אי לאו במלחמה. רק דפליגי הראשונים ז"ל בסברא החיצונה של בעל האיבעיא דהרי"ף והרמב"ם ס"ל שזה הי' סברא חיצונה של בעל האיבעיא דבלא קברתיו לא מהימן. א"כ האיבעיא הוא באומר קברתיו ולהרמב"ן והתוס' והמרדכי ס"ל דסברא החיצונה היא דלא בעינן קברתיו דבעד לא חיישינן בדדמי ולתרווייהו איפשט דע"א מהימן ונשאר מחלקותם בסברא החיצונה לדינא. דלהרי"ף והרמב"ם בעינן שיאמר קברתיו לכתחלה בזה לא אסתפק כלל ולהרמב"ן והתוס' והמרדכי לא בעינן אף לכתחלה דלדידהו ג"כ לא אסתפק כלל דלא בעינן: ומתורץ ג"כ מה שדקדק הכ"מ על דברי הרי"ף שאחר שכ' הפשיטות מההיא דדיגלת מסיק ומה התם ע"כ מיירי בקברתיו א"כ גם כאן בעינן קברתיו. ולא קודם שבזה מביא ראיה על סברא החיצונה של בעל האיבעיא ולאפוקי מדעת הרמב"ן: וזה הי' דברינו בע"א במלחמה אבל בדבר איכא תרי לישני בגמ' יבמות (ד' קי"ד ע"ב) אמרי לה דבר הרי הוא כמלחמה דאמרי בדדמי ואמרי לה דלא הוי כמלחמה משום דאמרי אינשי שב שנין הוי מותנא ואינש בלא זמניה לא מית וגירסת הרמב"ם ז"ל שלפנינו דלא הוי כמלחמה וכ' המ"מ משום דפסק כלישנא בתרא לקולא: ויש עוד להביא קצת סמך לגירסא זו מהא דאמרינן בסנהדרין (דף כ"ט ע"א) באיום העדים מאי אמרינן להו מפץ וחרב כו' והא אמרי אינשי שב שנין הוי מותנא. אלא א"ר אשי אמרי להו סהדי שיקרא כו' אלמא דר' אשי מסכים אמאי דאמרי אינשי שב שנין הוי מותנא ולא הוי איום. א"כ גם כאן לא אמר בדדמי אמנם הר"ן ז"ל בתשובותיו הביא בשם הרמב"ם ז"ל כלישנא קמא דהוי כמלחמה: ולפ"ז בנידון דידן הרי לפי גירס' המ"מ לא הוי כמלחמה כלל. ואף לפי גירסת הר"ן דהוי כמלחמה הרי כל הראשונים ז"ל לבד הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דלא בעינן קברתיו בע"א במלחמה. ואף להרי"ף והרמב"ם דבע"א במלחמה בעינן קברתיו הרי סברת המרדכי דעובד כוכבים מסל"ת עדיף טפי. וכבר כ' שיש לומר שהרי"ף והרמב"ם ס"ל סברת המרדכי כדי שלא תקשה עלייהו מההיא דחסא. ואף אם לא נקבל סברת המרדכי הרי לפי דברי הריב"ש הוי כמו קברתיו: ועוד י"ל בנ"ד שאף אם נחוש לכל החומרות דבעינן אף בעובד כוכבים מסל"ת קברתיו במלחמה ודבר הוי כמלחמה. וגם נחוש שטלטול לא הוי כקברתיו עדיין לנ"ד י"ל דכ"ז הוא בסתם אדם המעיד אבל כשהמעיד הוא אומן דאקטר לא שייך לומר דאומר בדדמי דכיון דאומן הוא בקי מאד אם מת באמת אם לאו. וגם מתירא להוציא מפיו שמת אדם בלאזערעט אם לא נתברר לו באמת דהא מרע לי' אומנתו אם ילך אחר ויראה שלא מת וחזקה דאומן לא מרע אומנתו כדאיתא ע"ז (כ"ז ע"ב) ואף בעובד כוכבים מסל"ת מצינן שאומרים לא מרע אומנתו כדאיתא חולין (צ"ז ע"א) לטעמי' קפילא וע"כ לא סמכינן באיסורי דאורייתא במסל"ת חוץ מעידי נשים. רק משום דלא מרע אומנתו כמו שהאריך הש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) ומה שהקשה בשם מחותנו האלוף מ' גרשון דבמסל"ת לא שייך מרע אומנתו. באמת לא קשה דהסברא הוא דאומן לא יוציא דבר מפיו אף בדרך סיפור שלא יהא ברור לי' לפי אומנתו דילמא חזי אחרינא ומרע לי' אומנתו. א"כ שפיר סמכינן בעובד כוכבים מסל"ת וגם אומן שודאי אמת הוא. וכן מצאתי בס' פמ"ג והדעת נותנת כך. ואם מצינן דסמכינן ע"ז בשאר איסורי דאורייתא כ"ש בעדות אשה שהקילו: וגם אין לחשוש שהדאקטר יאמר שמת פלוני כדי שהחי יזהר בשמירתו כמו דאי' ברש"י פ' אחרי מות. דאדרבא הסברא נותנת שמזהיר ומורה ע"י דבר אמת וכדרשתם ז"ל במיתת בני אהרן שמתו באמת. ועדיין יש לנו לבאר בנ"ד כיון דשלח לה גט פטורין פ"א א"כ הוי לכאורה כקטטה. וכארגיל הוא קטטה. והרמב"ם ז"ל ס"ל דאף בארגיל הוא קטטה אינה נאמנת משום דחיישינן שמא שכרתו. וכבר כ' הגר"א בא"ע (ס' י"ז בס"ק קמ"ז) דהרמב"ם לא הי' גורס רק ע"א בקטטה מהו וס"ל דבעי' דגילוי מילתא כבר איפשיט. וע"כ הסברא כאן משום שמא שכרתו (ולפמ"ש לעיל לא צריכין לזה) ומה שהקשו על הרמב"ם אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו כבר תירץ הרש"ל דבע"א שאני וכן הוא הסברא: ולפ"ד הרמב"ם ז"ל גם בקברתיו אינה נאמנת כיון דהחשש הוא שמא שכרתו. אמנם לפי שיטתו אין ספק שזהו דוקא היכא שהוחזקה שקרנית פ"א ואז חיישינן שמא שכרה אותו. אבל היכא שלא הוחזקה שקרנית למה ניחוש ששכרה אותו הא אף בלא קטטה כל אשה שבעלה במדה"י ודאי רוצית להפטר ממנו. כי רוצה בקב ותפלות. ואפ"ה מהימנינן לה ומה ניחוש בקטטה טפי אלא ע"כ דמיירי שהוחזקה פ"א לעשות איזה שקר כדי להפטר ממנו. ולפ"ז יתיישב מאד פשטות הסוגיא דקאמר וז"ל ה"ד קטטה באומרת גרשני כולי נשי אמרי הכי. דלכאורה אינו מדוקדק למה בכ"מ שמזכיר קטטה לא קאמר ה"ד כמו לעיל (ד' ק"ה). וגם מאי דקאמר כולי נשי נמי אמרי הכי. הא חזינן דלא כן הוא: ולפמ"ש ניחא דכ"מ שמזכיר קטטה אף בכ"ד ניחא שהוא ראיה לדבר שיש שנאה ביניהם ורוצים להפטר זמ"ז אבל כאן מקשה שפיר דהא אף בלא קטטה אנן סהדי שרוצה להפטר ממנו דהא טב למיתב