חוט המשולש חלק ג' קנח

הלא מפורש כ' לעיל שאין דעתו מכרעת בעצם הדין והאחרונים בתשובותיהן הכריעו ג"כ דלא כהרי"ף והרמב"ם: ואף גם אם נחוש לדברי הרמב"ם שמחמיר בזה הרי המרדכי והר"ן בתשובותם והמ"מ דמפלגי לדעת הרמב"ם בין היכא שהזכיר את שמו להיכא שלא הזכיר. ומסקי דבמזכיר את שמו לא בעינן קברתיו. ודייקי מהנך תרי עובדא דש"ס יבמות (קכ"א ע"ב) מאן איכא בי חואי ווי לפרשא זריזא שלא נזכר קברתיו וכבר אסיקו האחרונים שכולהו בחדא שיטתא קיימא שסברת החילוק שאם מזכיר את שמו נראה שמכירו ודאי לא אמר בדדמי (זולת הריטב"א והנ"י שמזכירין לכאורה טעם אחר) (וגם יש סברא לומר דטעמא דמכירו אינו אומר בדדמי כיון שמכירו בתמונתו בחייו ודאי לא יטעה כ"כ בין עלוף למיתה ממש. כן בנ"ד שהמעיד הוא הדאקטר ודאי לא יטעה בין עלוף למיתה) וא"כ בנ"ד הרי הדאקטר הזכיר את שמו ויפה כוונו שיש לסמוך על מסל"ת בכה"ג אך גם מנידון חששא שהיה בשעת הדבר שרבו הפוסקים דהוי כמלחמה ובעינן שיאמר קברתיו דין זה תלוי בשיטת הפוסקים הראשונים בפירושא דהא מילתא דאמרי' בגמ' יבמות (דף קט"ו ע"א) איבעי להו ע"א במלחמה מהו טעמא דע"א מהימן משום מילתא דעבידא לגלויי הוא לא משקר או דילמא טעמא דע"א משום דהיא דייקא ומינסבא והכא זימנין דסני ליה ולא דייקא ומינסבא כו' ת"ש כו' עכ"ל האיבעיא בגמ'. וכפי הנראה מדברי האחרונים. ובפרט ממרן הכ"מ שהאריך בזה. יש ד' שיטות בסוגיא זו שיטת הרי"ף דהאיבעיא הוא באומר העד קברתיו והספק של בעל האיבעיא הוא רק אם ע"א נאמן במלחמה כלל דדילמא הא דע"א נאמן משום דהיא דייקא ומינסבא דוקא והכא לא דייקא ואף שכבר איפשיט לעיל בסוגיא דע"א ביבמה דמהימן כבר כ' התוס' שם ד"ה טעמא דאעפי"כ יש להסתפק עוד במלחמה משום דע"כ לא דחינן טעמא דהיא דייקא ומינסבא לגמרי רק דאיפשיט שעיקר הטעם הוא משום דעביד לגלויי ולולי דברי התוס' ז"ל היינו יכולים לאמר דרך פלפול ג"כ שאין ראיה מהתם להכא משום דאף לפי סברת האחרונים בדברי הראשונים ז"ל דע"א מהימן בעגונא יש לו עיקר מדאורייתא מ"מ עיקר לכ"ע משום תקנת חכמים היא משום עיגונא כדמשמע בכל הסוגיא א"כ יש לומר שלא תיקנו חכמים להאמין ע"א אלא היכא שיש לסמוך על עדותו של העד שאמר שמת הבעל בלי שום צירוף תוס' שאלה בזה אבל בגוונא שיש לנו להסתפק בעדותו של העד שאמר שמת אם אמת הוא אם לאו עד שמוכרח להגיד לנו עוד ולברר לנו איזה דבר לבד מיתת הבעל. היינו שצ"ל קברתיו באומר שמת במלחמה וצ"ל העלינוהו במים שאל"ס וא"כ כיון שיכול להיות בשום פעם שהעד לא יהיה מהימן דהיינו אם לא אמר קברתיו י"ל שלא חלקו חכמים ואמרו שבאופן זה לא יהא מהימן לעולם. אף באומר באופן המועיל משום דחיישינן לאיזה ב"ד טועין שלא ידקדקו לחקור יפה בדברי העד איך ידע שמת הבעל כמו שנזכר חשש זה בריש מס' גיטין לענין בפני נכתב: ולפי"ז אף דאיפשט כבר לענין ע"א ביבמה דע"א מהימן אף היכא דלא דייקא היינו במקום שהעד אצ"ל רק מת בלבד אבל במלחמה שצריך לצירוף עוד דבר היינו קברתיו לא הימנוהו כלל ותיקנו שאין ע"א מהימן מטעמא דלעיל. ומה שמסיק הגמ' או דילמא משום דדייקא ומינסבא וכאן לא דייקא היינו משום דבמקום שהיא גופא דייקא ומינסבא ודאי לא היו חוששין כלל אולי לא יחקרו ב"ד אחר העד יפה משום דהיא גופא תראה לדייק יפה אחר העד שיברר כל פרטי הספקות שיש לחשוש בדבורו. וא"כ ודאי היה נאמן רק כאן מספקא ליה משום דבמלחמה היא לא דייקא יש לחשוש אולי לא יחקרו ב"ד אחר העד היטיב לכן תיקנו שלא יועיל ע"א במלחמה בשום אופן: ולפ"ז אף אם גם במלחמה איפשיט לפי שיטת הרי"ף מהא דדיגלת שמהימן עדיין יש לנו להסתפק ולבעי בקטטה שיש לחשוש שמא שכרה. אולי לא ידקדקו ב"ד אחר העד אם מעצמו מעיד או אולי שכרה אותו. והיא ודאי לא תדקדק שידה הי' במעל הזה ראשונה לכך אף דבמלחמה איפשיט דמהימן בקטטה עלה בתיקו: וכ' הרי"ף דאיפשיט מהך עובדא דדגלת דלקמן דע"א מהימן ופוסק דבעינן דוקא שיאמר קברתיו גם בשני עדים וכפי הנראה מדברי הר"ף ז"ל בהלכותיו אם לא אמר קברתיו ונשאת תצא כיון דאיפשט האיבעיא וכ"כ הר"ן בתשובותיו בשמו רק הריב"ל מצא בתשובה דלא תצא: שיטת הרמב"ם לפי דברי הכ"מ בשם מהר"י בן לב דהאיבעיא הוא אם בעינן שיאמר העד קברתיו אם לאו ודוקא בע"א אבל בב' עדים ודאי דלא בעינן קברתיו. ולפי פירושם ז"ל לא איפשיט ליה להרמב"ם ז"ל האיבעיא. לכך פסק דאם אמר קברתיו תנשא לכתחילה ובלא אמר קברתיו לא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא כדרכו בכל מקום שמסיק בעיא בתיקו: שיטת הרז"ה גם הרמב"ן ז"ל דאיבעיא הוא אם ע"א נאמן במלחמה כלל בעיגונא. ולפי דבריהם ז"ל איפשט להו מהך דע"א ביבמה מההוא דדגלת דמהימן ע"א והדין לדידהו דע"א נאמן לכתחלה אף בדלא אמר קברתיו וכ"ז הוא ג"כ דעת התוס' בד"ה טעמא: רבינו הרא"ש ז"ל הביא בשם הראב"ד ג"כ דלא בעינן קברתיו וראיה מההוא עובדא דטבע חסא ודחה דבריו והסכים לדעת הרי"ף ז"ל דבעינן שיאמר קברתיו רק בב' עדים חולק על הרי"ף ז"ל וס"ל דלא בעינן קברתיו: דעת המרדכי ז"ל הביאו הב"י שדעתו נוטה דבעינן קברתיו רק בעובד כוכבים מסל"ת ס"ל דלא בעינן וסברתו דמאי דאמרינן שאומר בדדמי היינו לפי שנותן לבו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר משא"כ בכותי מסל"ת ולא שם כוונתו כלל לכל דבר לא אמרי' בדדמי זהו שיטת הראשונים ז"ל בזו הסוגיא לפי דעת הכ"מ ורבינו הב"י בש"ע העתיק לשון הרמב"ם כדרכו: והן להשוות קצת דברי הראשונים ז"ל וליישב פשטות הסוגיא. נראה לדקדק בזה הנה לפי דברי האומרים