חוט המשולש חלק ג' קנו

חיישינן ודאי נראה דס"ל דלא בעינן למבדק כלל וע"ז מייתי ראיה מהנהו שטרא דחבו בר נאנו דאף דידענו דשכיחא עוד במחוזא שמות כאלו ולא חששו א"כ גם בנ"ד, אין לחוש אף לבדוק לכתחלה אם נמצא אחר. ובזה ניחא מה שלא הביאו ממתני' וברייתות שהובאו בסוגיא דגיטין ובב"מ דמשם לא מוכח מידי לענין הזה אם יש לבדוק לכתחלה אם יש אחר ששמו כשמו: ולפ"ז מתורץ גם קושייתינו הנ"ל למה לא הביא רבא ראיה ממתני' דהא ממתני' אין ראיה שאין צריכין לבדוק כלל אם יש במקום הזה עוד א' ששמו כשמו דדילמא מיירי מתני' אחר שבדקו ולא מצאו באותו מקום וכן משמע בירושלמי הנ"ל דאחר שסיים הגע עצמך אם בדקו ולא מצאו איש אחר ששמו כשמו אפ"ה חיישינן אז מקשה ממתני' (ודבר זה לכאורה י"ל לפי שיטת הראשונים ז"ל אמנם לפי דברינו אלו שיטה אחרת מרווחת בדעת הרי"ף שלא נשווה אותו כמכריע בפלוגתת אביי ורבא. רק דהוא מפרש דאביי ורבא ס"ל תרווייהו לענין מיתה כרבה וראיה ממתני' דידן כמו שמבואר לעיל דבמיתה לא חיישינן בשכיחא שיירתא ולא הוחזק וגם ממה שלא הביאו שום זכר ממצא גט אשה ולא פליגי אביי ורבא אלא לענין אם צריך לבדוק לכתחלה אם לאו. ואביי ס"ל דיש לבדוק עכ"פ לכתחלה כנ"ל. ורבא דאמר תבדק כל העולם פי' שלפי סברת אביי יש לנו לחקור ג"כ עכ"פ כמה דאפשר אולי יש שם אחר כזה בכל העולם ואם לא יודע לנו אז נכשיר את הגט. ובהא פסק כרבא שאין צריך לבדוק כיון דלא הוחזק אבל אם בדקו ולא מצאו באותו מקום ששמו כשמו ודאי גם אביי מודה דלא חיישינן ותנשא כמבואר במתני' דהלכו ולא הכירוהו. ובזה סרה תלונת הרמב"ן שהרי"ף ז"ל יעשה עצמו למכריע בין אביי ורבא. וגם קושייתו במה שהביא אביי ראיה מגט למיתה אבל לפי דברינו יתורץ חדא בחברתה דמדהביאו אביי ורבא ראיותיהם מהנך עובדין ולא הביאו ממתני' דגיטין ודב"מ מזה מוכח דכ"ע ס"ל דלדינא שרייא במיתה בשכיחא שיירתא ולא הוחזקו ולא פליגי רק לענין לכתחלה אם צריכה בדיקה ובזה לא שייך לחלק בין גט למיתה כיון דרק לענין לכתחלה קאיירינן לבדוק אם יש שם אחר אין בזה חשש עיגון ולא שייך להקל בזה יותר מבגט ובזה ניחא סתימת דברי רבינו הרי"ף ז"ל אשר לכל שיטת הראשונים הנ"ל עכ"פ הי' לו לבאר סתירתו דפסק שם כר"ז וכאן כרבא ולפי דברי הוא מלתא באפי נפשה ולא שייך כלל לפלוגתא דרבה ור"ז): ולפי דברי מיושב שפיר גם דברי רבינו הרמב"ם ז"ל (בפי"ג מה' גירושין ה' כ"ד) שכ' סתמא בא א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' תאמר שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעין פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת עכ"ל ולא סיים כלל בדבריו אם הוחזק או לא הוחזק עד שהראב"ד ז"ל מסיים על דבריו והוא שלא הוחזק ולמה לא סיים רבינו התנאי הזה. ולפי דברינו ניחא כאשר הרואה יראה שדבריו אלו הם מסוגיא דיצחק ר"ג. וקאמר רבותא שאין אנו חוששין לבדוק כלל אם יש שם איש אחר כאשר ביארנו שזה הוא מחלוקת אביי ורבא וממילא מובן שאם הוחזק ודאי חוששין. וגם ראיה גדולה הוא מדברי רבינו שהוא הולך בשיטת הרז"ה והרא"ש בדעת הרי"ף רבו מדלא הזכיר שהעדים הלכו עמו מעירו ולא הזכיר שם העיר כלל. וגם ראיה לדברינו הנ"ל מדקסמיך הך דינא דיצחק ר"ג לדינא דמתני' דהלכו ולא הכירוהו אלמא דס"ל דבלא הוחזק לחוד שרי כדעת הרז"ה והרא"ש וממתניתין הנ"ל ונפלאתי מדוע לא הביאו האחרונים ז"ל דגם הרמב"ם קאי בשיטתיה ואולי מטעם זה הכריע הב"י כשיטת הרז"ה בש"ע ולא הביא רק לשון הרמב"ם ז"ל: עוד נ"ל לומר דאף אם נחוש לדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שהבאתי לעיל דבעינן שילכו העדים עמו ממקומו ומשום כאן נמצא כאן היה אבל בל"ז יש לחוש בשכיחי שיירתא אף אם לא הוחזקו משום דחיישי' שמא יב"ש אחר בא מעיר אחרת לאותו העיר ונקרא על שם העיר [אשר דומה לזה כ' רבינו מאור עינינו רש"י ז"ל ד"ה דאם איתא דחיישינן יבדק כל העולם מיבעי ליה שמא אנדרילינאי אחר הלך מנהרדעא והלך לו דלאביי חיישי' להכי וכן בנ"ד יש לנו לחוש שמא איש אחר ששמו שמעון נאדעגעלער בא לאוטייאן שהוא מקום דשכיחי שיירתא והלך לו וזהו שמת ולא בעלה של האשה]: מ"מ בנ"ד ששמו הוא שמעון נאדעגעלער ע"ש הכפר שהוא שני פרסאות מאוטייאן א"כ הרי יש שם עוד סי' אחר וזה ודאי לא חיישינן שיזדמן עוד איש אחר ששמו שמעון ומכפר נאדעגעלע וגם בא לאוטייאן והא לא גרע מסימנים אמצעיים שאין משיאין על פיו ואפ"ה אם יש שני סימנים אמצעיים מצטרפין יחד ונעשה כסי' מובהק ומשיאין על פיו כמבואר (בסי' י"ז בב"ש ס"ק ע"ג ובח"מ ס"ק מ"ג ובט"ז ס"ק ל') וכן כ' מהרי"ק (שורש קפ"ה) דאם יש עוד אומדנות שנצטרך לומר שני דוד בן שלמה היו ושניהם היו מרוסיא ושניהם הלכו בציצילייא כולי האי ליכא למיחש: ועוד י"ל בנ"ד סברא להקל מהא דכ' המהרי"ק בתשו' הנ"ל על דברי הרמב"ם (בפי"ג מה"ג ה' כ"ד) שמדקדק לומר שאמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' כו' מוכיחין הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותו העיר שזה הולך שם דאלת"ה למה תלה שליחתו בהליכתו לאותו מקום ומשום כך אשתו מותרת. כן יש לצרף בנ"ד דכיון שאמר המת קודם מותו ששמעון נאדעגעלער שמו מק"ק אוטייאן ויש לו אשה שם בק' אוטייאן ודאי היה כונתו על אותו עיר אוטייאן הסמוך לו ולמען ידעו להתיר את אשתו. וזה ראיה שלא היה ממקום אחר שאם היה ממקום אחר היה מגלה לפני העד קודם מיתתו כיון שכונתו היה שידעו את שמו הברור לאחר מותו. והוי דומיא לדינא דהרמב"ם ז"ל שא"ל ב"ד כשתלך למקום פ' הודיע להם שיצחק בן מיכאל מת שהוא ראיה שהוא ממקום פ' ולא חיישינן שמא הוא ממקום אחר לפי דברי המהרי"ק הנ"ל: עכ"פ בהא נחתינן ובהא סלקינן בעזהי"ת שאין לנו לחוש שמא הוא מעיר אחרת דכיון דבאוטייאן לא נשמע איש אחר ששמו שמעון נאדעגעלער אין לנו שום חששא בזה: אך עדיין צריכין אנו לברורי החששא שהעיר מעכ"ת מה שלא הזכיר העד שם אביו אמנם כבר ביאר