חוט המשולש חלק ג' קנה

עכ"ל. הרי חזינן דדברי התוס' אלו מסייעים לדברי הרב בעל ק"ע הנ"ל בפי' הירושלמי דהא דחיישינן במצא גט אשה אף בלא הוחזקו הוא משום ריעותא דנפילה א"כ הדרא קושייתן לדוכתא איך מייתי אביי ראיה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא. (ובדרך פלפולא הייתי רוצה לומר לולא דברי התוס' הנ"ל דבאמת לר' אסי דס"ל דהחשש הוא במצא שט"ח שמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי היינו אף אם לוה כבר והי' צריך לשומרו אעפי"כ כיון דאיתרע בנפילה יש לנו לחוש לאיזה חששא רחוקה אף שאין הריעותא מסייע להנפילה כמו שמוכח מדברי התוס' (דף י"ח) שהבאתי לעיל אך כ"ז הוא לר' אסי דהחששא הוא שמא כ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דוחק הוא לפרש ולא לוה עדיין. משא"כ לדברי אביי דס"ל שם דעדיו בחתומיו זכין לו והא דלא יחזור משום דחיישינן לפירעון ולקנוניא א"כ לדידי' הרי שפיר הריעותא מסייע להנפילה דמשום דפרוע הוא לא נזהר בנפילתו א"כ שפיר יש לתרץ דברי התוס' (דף י"ח) הנ"ל דשם כ' אליבא דר"ה ור"ה י"ל דס"ל כר' אסי דבנפילה חיישינן לכל ריעותא אף היכא דלא מסייע להנפילה: ובזה יתיישב שפיר קושייתינו הנ"ל על אביי דמביא ראיה מגט שנפל למיתה דחיישינן לתרי יצחק אף דהתם הוי ריעותא בנפילה דאביי אזיל לשיטתו שם בב"מ (דף י"ג) דס"ל דמשום דנפיל לא חיישינן דאיקרי וכ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ולפירעון ולקנוניא חיישינן וי"ל הטעם משום דריעותא דכ' ללות בניסן ולא לוה עד תשרי אינו מסייע להנפילה דאפ"ה הי' נזהר לשמרו כיון שכבר לוה ולפירעון ולקנוניא חיישינן שפיר משום דכיון דכבר נפרע לא הי' נזהר לשמרו. ולפי שיטתו אין ריעותא דנפילה מסייע כלל לחששא דתרי יצחק ושפיר מייתי ראי' מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דחיישינן לתרי יצחק ולפ"ז אינו סותר זאת לסברת התוס' והירושלמי עפ"י פי' של ק"ע הנ"ל דבמצא גט אשה חיישינן בלא הוחזק משום ריעותא דנפילה דהא אליבא דר' אסי חיישינן אף לריעותא כהאי דלא מסייע להנפילה ורק אביי בשיטתי' אזיל וא"כ מתורץ שפיר קושייתנו הנ"ל ממ"נ דלפי דברי התוס' (דף י"ב) שם לכ"ע לא חיישינן בכה"ג משום ריעותא דנפילה. ולפי דברי התוס' (דף י"ח) והירושלמי הנ"ל י"ל הוא רק אליבא דר' אסי משא"כ אביי לשיטתי' שפיר אין לחלק בהכי): והנה אחרי בינותי בדברי הירושלמי ראיתי דאף אם נפרש בירושלמי דחומר הוא בעריות משום ריעותא דנפילה אפ"ה יש לפרש דהירושלמי מקשה בתורת קושיא ממתניתין דהלכו ולא הכירוהו והלכו ולא מצאו שם אדם דלא חיישינן לתרי יצחק אף דהתם לא הוי ריעותא בנפילה י"ל עפ"י דברי הרב ב"י (סי' י"ז) על דבר הזכרת שם העיר דאין לך ריעותא גדולה מזו במה שהלכו ולא הכירוהו בנשכו נחש דיותר יש לנו לחוש ליב"ש אחר מלומר שזה הוא שנשכו הנחש ונשתנה צורתו. וע"כ צ"ל לפי דבריו שם דגם ברישא דהלכו ולא מצאו שם אדם הוי ריעותא דהא גם שם נזכר במתני' שם העיר: עכ"פ איך שהוא שפיר י"ל דמקשה הירושלמי מהלכו ולא הכירוהו דשם הוי ג"כ ריעותא גדולה כמ"ש הב"י ואפ"ה לא חיישינן לתרי יצחק עכ"פ בלא הוחזקו: היוצא לנו מכל דברינו לנ"ד לענין מה שמבואר למעלה דלשיטת הרמב"ן והרשב"א דוקא בהעידו העדים שיצאו אתו מקרטובה משום הסברא דכאן נמצא כאן היה משא"כ היכא שלא ראו העדים אותו יוצא מאותו העיר יש לנו לחוש אף לדברי רבא היכא דשכיח שיירתא אף דלא הוחזקו. ואיך שהוא הרי משנה מפורשת בידינו דלא חיישינן לזה דהא איתא במשנה יבמות (דף קכ"ב ע"א) מעשה בא' שעלה על ראש ההר ואמר איש פב"פ ממקום פ' מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו וכיון שלא נזכר במתני' שם המקום רק מקום פ' לדוגמא משמע דכל המקומות שוים בזה אף אם אמר שהפלוני הוא ממקום ששכיחא שיירתא הרי חזינן דהשיאו את אשתו עכ"פ אף דנוכל לומר דמתני' איירי שבדקו ולא הוחזק שם אחר ששמו כשמו כדמוכח מהירושלמי. עכ"פ זה מוכח ממתני' דבריעותא דשכיחא שיירתא לחוד לא חיישינן לתרי יצחק אם לא הוחזקו אף במקום שלא העידו העדים שהלכו אתו ממקומו דהא במתני' לא הוזכר רק איש פב"פ ממקום פ' מת והשיאו את אשתו: עכ"פ בזה נחתינן ובזה סלקינן וארווח לן מדברי הירושלמי הנ"ל דהביא ראיה ממתני' דילן דבלא הוחזקו לא חיישינן אף היכא דשכיחא שיירתא. ודלא כנראה מדברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דדוקא היכא שיצאו אתו העדים ממקומו ושפיר אתיא לן דברי רבינו הב"י ז"ל שמשמים הסכימו על ספרו שלא הביא כלל דברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל בזה א"כ גם בנ"ד אין לנו להחמיר בעלובתא דא לחשוש לזה: ברם לפי דברינו אלה דמוכח ממתני' דלא חיישינן לתרי יצחק אף במקום ששיירות מצויות רק היכא דלא הוחזק יקשה עלינו לפי דברי התוס' וכל הראשונים ז"ל דפלוגתא דאביי ורבא מיירי ששיירות מצויות ולא הוחזק דא"כ קשה למה לא הביא רבא ראיה ממתני' דמשיאין עפ"י ב"ק הנ"ל דלא חיישינן לתרי יצחק בכה"ג ולכאורה מוקשה הוא מאוד דהא מוכח ממתני' להדיא דלא חיישינן כה"ג וכדאיתא בירושלמי: אמנם שבתי וראיתי דהא בלא זה לפי שיטת הרז"ה והרא"ש דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דרבה ור"ז קשה לכאורה למה העלימו אביי ורבא כל חד לפי שיטתו ממתני' וברייתות שהובאו בסוגיא דפ"ג דגיטין ובפ"א דב"מ והביאו ראיה רק ממעשה שהיה וזה דוחק לומר שכל אחד הביא ראיה שראוי לפסוק כוותיה ממעשה דעבדו אמוראי קדמאי ומעשה רב כי עכ"פ היה להם להזכיר מתניתין וברייתות דהתם: ע"כ הנראה לפענ"ד לומר דבר חדש בסוגיא זו ובזה יתורץ קושייתינו הנ"ל דהאי דאיתא בתלמודא בכולהו סוגיין הנ"ל והוא דלא הוחזק שני יב"ש יש לנו להסתפק אם לא בעינן למבדק כלל אם נמצא יב"ש אחר רק כיון דלא הוחזק אצלינו מכבר שנמצא שם יב"ש אחר ממילא שריא אליבא דרבה וכך מורה הלשון והוא דלא הוחזק ולא קאמר והוא שלא נמצא שם יב"ש אחר שהיה משמע שהיה צריך לבדוק אם נמצא שם יב"ש אחר או די"ל דעכ"פ יש לנו לבדוק לכתחלה אולי יש שם יב"ש אחר ואם לא מצאנו אז לא חיישינן: והנה בסוגיא דידן במה דשלחו מתם אי חיישי' לתרי יצחק אם לאו הנה לדברי רבא דקאמר ה' דלא