חוט המשולש חלק ג' קנד

לעיל גם דברי הרמ"א (בסי' י"ז סעיף י"ח) שהביא דעת המחמירין דבעינן שיזכיר שם עירו הוא ג"כ לפי שיטת הרז"ה והרא"ש ז"ל וגם ע"ז הביא ויש מקילין אליבא דשיטתייהו דלא בעינן כלל שיזכיר שם העיר כלל וכ' דבמקום שיש אומדנות והוכחות יש לסמוך ע"ז להקל ומי זוטר הוא חיליה דרבינו הרא"ש ז"ל דעבד עובדא להתיר בתשובתו בעובדא דמכלוף בן מלול שהתיר אף בלא הזכיר שם העיר כלל: אמנם ע"ז יש לנו לדון מדוע השמיט רבינו הב"י בספרו הגדול שיטת הרמב"ן והרשב"א ז"ל. ולא הביא רק דברי הנ"י אשר דבריו נובעים מדברי הרמב"ן והרשב"א לחלוק על הרא"ש ז"ל בתשובתו להצריך שם העיר. ולפענ"ד גם דברי רבינו ברוך החולק על הרא"ש בתשובתו הנ"ל יראה שהם מתאימים עפ"י שיטת הרמב"ן והרשב"א. (ומדי דברי לא ידעתי מה שתמה הגאון בעל חכם צבי בתשובתו (סי' קל"ד) בפיסקא המתחלת ואם תאמר לסתור דברי הרא"ש בפסקיו מדבריו בתשובתו הנ"ל דכיון דאביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז קמפלגי א"כ ודאי יש לנו לפסוק כרבה דבעינן תרתי לריעותא דהא קי"ל אביי ורבא הל' כרבא ובאמת הרואה יראה שדבריו מבוארים בהרא"ש בפסקיו הנ"ל (פ"ג דגיטין סי' ג') להקשות דברי הרי"ף אהדדי דפסק כלישנא בתרא דר"ז וביבמות פסק כרבא. ותירץ לחלק בין גט למיתה כשיטת הרז"ה ומאי הוסיף הגאון בעל חכם צבי הנ"ל להקשות על הרא"ש ז"ל יותר ממה שהקשה הרא"ש בעצמו על רבו הרי"ף ז"ל ותירץ נפלאו ממני דברי קדשו): והנה לכאורה שפיר הקשה הרמב"ן לשיטת הרז"ה והרא"ש דמחלקים בין גט למיתה דהא חזינן דסוגיות הש"ס לא אזלי כן דהא אביי מביא ראיה להחמיר מגט למיתה. וכן צוח רבינו הרמב"ן ז"ל שאין זה רצונו וכבודו של הרי"ף ז"ל שיהא הוא מכריע בין אביי ורבא לחלק בין גט למיתה בלי ראיה גמורה. והנה לפענ"ד סברא זו מבואר בירושלמי דאיתא שם בירושלמי (פ"ג דגיטין ה' ג') על מתניתין דהמביא גט ואבד ממנו. ר' זעירא בעי קומי ר' מני הכא למה הוא פסול אני אומר אחר היה שם והיה שמו כשמו הגע עצמך שבדקו כל אותו מקום ולא מצאו שם א' ששמו כשמו אלא משום חומר הוא בעריות. והא תנינן הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו. א"ל ר' מני כן אמר ר' שמואל בר אחא האיש הזה ב' גיטין היו בידו א' כשר וא' פסול אבד את הכשר והשליך את הפסול בשעה שמצא אני אומר הפסול מצא. וכ"ה בירושלמי יבמות על מתני' דמשיאין עפ"י בת קול כל' הירושלמי הזה: והנה הרב בעל קרבן עדה והרב בעל פני משה מפרשי הירושלמי נחלקו בפירושם בדברי הירושלמי הזה ודחקו הם בפירושם ובפרט דברי הרב בעל ק"ע דמתחלה מפרש דברי הירושלמי דחומר הוא בעריות משום חשש דנפילה ואח"כ מפרש דמקשה הירושלמי ממתני' דהלכו ולא הכירוהו ויעו"ש דלפי' אין מקום כלל לקושיית הירושלמי ממתני': ואנכי לפענ"ד בפירוש דברי הירושלמי מה שאומר חומר הוא בעריות הוא לומר דאינו מצד הדין אלא מצד חומרא בעלמא. וע"ז מייתי ראיה ממתני' דלא מצאו שם אדם. ולא הכירוהו דשם לא חיישינן דשמא איש אחר הוא ששמו כשמו. אע"כ משום דבעריות הוא חומרא בעלמא ובעיגונא הקילו. וע"ז השיב לו ר' מני כן הוא הדבר ור' שמואל בר אחא משני דמתני' דגיטין מיירי דהיה לה שני גיטין דמצד הדין הוא דחיישינן ולא משום חומרא עכ"פ בסוגיא דש"ס דידן אליבא דר"ז דחייש אף בלא הוחזק הרי חזינן דס"ל להירושלמי דרק חומרא הוא בעריות. א"כ לפ"ז כבר אזלא ליה לצווחת הרמב"ן על רבינו הרי"ף ז"ל לחלק מעצמו בין גט למיתה בלי שום ראיה והנה לפי דברינו האמורים למעלה מצינו סברא זאת בתלמודא דבני מערבא. ואף דבש"ס דידן לא נחתו לחלק בהכי בשקלי' וטריא דאביי ורבא מ"מ לענין הלכתא שפיר יש לנו לצרף סברת הירושלמי לחלק בהכי וגם כי סברא גדולה הוא: והנה מדי דברי בדברי הרב בעל ק"ע דפי' בהירושלמי דחומר הוא בעריות בגט משום, דאיתרע בנפילה הוקשה לי קושיא עצומה לפי כל שיטת הראשונים ז"ל אף לשיטת הרמב"ן והרשב"א דלא נחתו לחלק בין גט למיתה מ"מ קשה האיך מייתי אביי ראיה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא דחיישינן לתרי יצחק דלמא שאני גבי גט משום דאיתרע בנפילה והא מצינו סברא זאת בש"ס להדיא בב"מ (דף י"ב ע"ב) בסוגיא דמצא שט"ח. אי הכי כל שטרי דאתי לקמן ניחוש להו הכי כל שטרי לא רעי הני רעי ושם (בד' י"ג ע"א) דמתרץ מתני' כיון דנפיל איתרע ליה וחיישינן דילמא איקרי וכתב: והנה לפי דברי התוס' שם ד"ה ולא לוה אין הקושיא כ"כ דכ' שם וז"ל פי' ועתה רוצה ללוות בו כו' אבל אין לפרש שכבר לוה בו קודם שנפל דא"כ מאי משני הני רעי לפי שנפל ויש הוכחה דמשום פסולו לא היה נזהר מלשמרו והא לוה בו כבר ופשיטא שהיה נזהר לשמרו עכ"ל הרי חזינן דס"ל להתוס' ז"ל דלא חיישינן לריעותא דנפילה אלא לחששא שנוכל לומר שמחמת חשש זה לא נזהר לשמרו ולפיכך נפל כגון שכ' ללות ולא לוה בו עדיין או אליבא דאביי דחיישינן לפירעון ולקנוניא משא"כ במצא גיטי נשים דהחשש הוא שמא נפל מאיש אחר ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו. א"כ מאי ראיה הוא לחששא זה הנפילה דנימא דכיון דנפל איתרע ליה ואין לומר דחיישינן דיב"ש האחר כ' לגרש ולא גירש ולכך לא נזהר לשמרו דדחוק הוא דהא כמו שנפל מזה האחר נפל גם מזה שלפנינו וזה ודאי רצה לגרש בו ואפ"ה לא נזהר בו א"כ מאי ענין הנפילה ראיה לחשוש לאחר יותר מלזה א"כ לפי דברי התוס' הנ"ל ברווחא יש לנו לתרץ קושיתינו הנ"ל דלא נחית הש"ס לחלק בין גט למיתה משום ריעותא דנפילה משום דבנ"ד במצא גט אשה אין הריעותא דנפילה מסייע לחששא דשני יב"ש לדברי התוס' הנ"ל: אמנם לא כן מצינו בדברי התוס' ב"מ (דף י"ח ע"ב) ד"ה חיישינן לשני שווירי דכ' בתירוצם כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכיח מתוכו ומ"מ כשנפל חיישינן