חוט המשולש חלק ב' קמה

ובר מן דין נראה דאין מקום להך חלוקה גבי דעת אחרת מקנה כלל דאפית"ל דשפיר ידע הנכרי שהישראל מכוון להקנותו בתורת מקח ועם כל זה אינו מכוון לקנות. אפי"ה מהני ליה דעת אחרת מקנה. דהרי אפילו גבי מציאה העלה הש"ך בח"מ (סי' ער"ה סעיף י"א ס"ק ג') שהרי"ף והרא"ש וכן הרמב"ם וש"ע שם היה להם גירסא אחרת בש"ס פ' הפרה הנ"ל או דס"ל דהך סוגיא דפ' הפרה אתי' דלא כהלכתא ופליגי אדר' יוסי ב"ח אבל לפי מאי דקי"ל להלכה כרבי יוסי ב"ח דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע"ג דלאו דעתי' אשטרא אפ"ה קנה שטרא שלא מדעתו דלא גרע ידו מחצירו דקונה לו שלא מדעתי' ואע"ג דהתם ודאי ידע דשטרא דהפקירא הוא ועם כל זה לא נתכוון לקנות אפ"ה קני כמו שפסק הש"ע שם הרי דאפילו במציאה ס"ל דאין חלוק בין היכי דלא ידע כלל להיכי דידע ולא איכוון לקנות כ"ש בדעת אחרת מקנה דאין מקום לחלוקה זו וכיון שכן אפילו להתוס' שהמציאו חלוקה זו גבי מציאה ונכסי הגר מ"מ הבו דלא לוסיף עלה מדעתינו להמציא עוד חלוקה זו גם בדעת אחרת מקנה באין אונס והכרח כלל בשגם שאינו מן הסברא לחלק בהכי גבי דעת אחרת מקנה דטעמא משום הקנאות הנותן דמכוין לאקנויי שעולה במקום כוונת המקבל במידי דזכות הוא לו מה לי דלא ידע המקבל כלל או ידע ולא איכוון לקנות דא ודא אחת היא כנ"ל: בהא נחתי ובהא סלקי שאין לפקפק ולגמגם במכירת חמץ שלנו עפ"י ב"ד כדת של תורה ומ"מ לכתחלה טוב ונכון הדבר למכור לנכרי היודע בטיב מ"מ שיש לו דעת לכוון לקנות כמו שאומרים לו ועכ"פ שיהיה המכירה בזול כמו שדקדק בתה"ד (סי' ק"כ) וכתב שימכרנו לו בדבר מועט ונתבאר לעיל באות ג' [ואין לחוש לאונאה וביטול מקח אם הוא בכדי שאין הדעת טועה כדאי' בפ"ה דב"ב (דף ע"ח ע"א ובח"מ סי' ר"כ סעיף ח') [ועפי"ז מסולק טענת הש"ך בח"מ סי' ס' ס"ק ה' ע"ש] ואם הוא בכדי שהדעת טועה צריכין הב"ד להתנות ע"מ שלא יהיה לבעלים טענת אונאה או ביטול מקח וכל זה צ"ל ברשות בעלים] ע' ח"מ סי' קפ"ב] אבל בדיעבד אין לחוש ותו לא מידי: דברי ידידו הדו"ש ושלום תורתו הק' משה זאב. סימן מה שהשיב הגאון מ' הלל הנ"ל להגאון מ' משה זאב הנ"ל על ההשגות שהשיג עליו. נדון מה שכתבתי שאף שהרמב"ם מחייב בעושה מום בזה"ז עובר בל"ת מכ"מ מותר להטיל מום בבכור בזה"ז בח"ל כיון שפוסק הרמב"ם כר"ע דיליף ממעשר דאין מביאין מח"ל ולפ"ז הוה דומיא דתמורת בכור דאינו קרב אף בזה"ז ואינו עובר בל"ת על הטלת מום. וכתב מעכ"ת לפ"ז גם אינו עובר משום שחוטי חוץ ואינו צריך לתיקון המכשול של מכירת בכורות עכ"ד. הנה מלבד שעדיין יש איסור לאו באכילת קדשים בחוץ ובזרות ובטומאה ונכשלים בזה אנשים כשרים וותיקין שמעודם לא מכרו חמץ בהערמה וכעת קונים בשר מקצב והוא בכור אבל לדעתי גם יש בה איסור שחוטי חוץ שהוא בכרת. עיין בב"י בטוי"ד (סי' ש"ו) שכתב שהנוסחה האמיתית היא ברמב"ם שנוהג בארץ ובח"ל כמו מעשר בהמה אך שאינו נקרב על המזבח אבל איסור גיזה ועבודה נוהג בה וכל הדברים והנה בבכורות (דף נ"ג) מקשה הגמ' לר"ע דאינו קרב למאי קדיש ומשני לאכול במומו לבעלים ובבכורות (דף ג' ע"ב) איתא בחיותא דרב מרי שכלו פריך הש"ס מ"ש מדרב יהודא שמצוה להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ומשני דנהי דמותר להפקיע מקדושת מזבח בזה"ז דאין מקדש הא להפקיע מקדושת כהונה מי שרי משמע שיש גם בח"ל קדושת מזבח ולטעמי' דמר שאין בו איסור שחוטי חוץ אינו ראוי למזבח אך שיש חילוק גדול בין קדושת מעשר בהמה בזה"ז ובין קדושת בכור דשם יליף ר"ע מקרא דוהבאתם שמה דגבי מעשר דגן ואתקש שפיר מעשר בהמה דאין בו קדושה כלל כמו מעשר דגן לאפוקי בבכור דהוא קדוש מרחם ממילא דיליף מקרא דואכלת שם אינו היקש רק על אכילה בחומת ירושלים שלזה לא קידש החומה לאכול שם קדשים של חוץ לארץ אבל קדושת מזבח יש בו שממילא קדוש מרחם הגע בעצמך אם הבהמה עומדת חציה בארץ וחצי' בח"ל איך נדיינה. וגם סתם משנה איתא בסוף פ"ד דחלה בן אנטינוס הביא בכורות מח"ל ולא קבלו דאתי כר"ע משמע דלא קבלו להקריב. דאסור להקריב מחמת שאין בו היתר אכילה אבל אם זרקו את הדם מעלה את האיברים למזבח כמו דאיתא בפסחים (דף ע"ח ע"ב) ובמוקדשין כו' אעפ"י שנטמא הבשר זורק את הדם. וא"כ שייך איסור שחוטי חוץ כמו בשארי דינים דאם עלו לא ירדו. ע"ש בירושלמי דחלה והובא בר"ש שם דאוקמה לכולם מה שלא קבלו כדי שלא יקבע הדבר חובה אף שש"ס דילן מוקי כר"ע דאינו קרב מכ"מ מסתמא בחדא מחתא נשנית דלא קבלו להקריב משום דאין בו היתר אכילה אבל אם זרקו את הדם מעלה את האברים כנ"ל. וכן משמע הלשון דלא קבלו ולשיטתי א"ש דאם שחטו זורק את הדם. לכן נקט רק לא קבלו אבל אם היו שוחטים היו זורקים את הדם: ב נדון מה שכתבתי הטעם על הרמב"ם דעובר בל"ת ואינו לוקה כיון שהוא ספק אם יבנה בהמ"ק הוי כמו התראת ספק והקשה מכ"ת הא הרמב"ם פוסק כר"י דלוקין על התראת ספק גם הרמב"ם סובר כל ספיקא הוא מותר מה"ת ולא שייך ל"ת דאוקמי' אחזקה דלא נבנה עד היום עכ"ד. לדעתי לא שייך לאוקמי' אחזקה כיון דעשוי' להשתנות דוודאי יבנה בהמ"ק כמו בנידה דלא הוה חזקה מטעם זה. ולדעתי גם ר"י מודה