חוט המשולש חלק ב' קמד

קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצירו ואם היה יודע היה רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוון לקנות לא קני עכ"ל ולכאורה עדיין קשה מהא דעודר בנכסי הגר שג"כ לא ידע כלל אם הוא נכסי הגר שהרי היה סבור שהוא שלו ואם היה יודע שהוא נכסי הגר היה רוצה לקנות ובהכרח לומר כתי' מהרי"ט הנ"ל דשאני התם שהוא מדין חזקה ולא מתורת זכי' דממילא ואמטו הכי מעיקרא לא קשי' להו אהא דעודר בנכסי הגר מחצירו שקונה שלא מדעתו דשאני עודר שהוא מתורת חזקה ולא קשי' להו רק אהא דפ' הפרה דליקני ליה ידו ממילא וכנ"ל ודברי התוס' הללו אשתמיט ג"כ להש"ך (סי' ער"ה סעי' י"א) שהרי לא הביאם שם כלל ע"ש: ועפי"ז יש מקום לחלק ולומר דעד כאן לא כתב הנמוק"י בשם הראב"ד (בפ' חזקת הבתים דף מ"א) בעובדא דרב ענן דמהני דעת אחרת מקנה אפילו לא נתכוון הקונה לקנות אלא דוקא התם דרב ענן לא ידע כלל שהיה של אחר אלא היה סבור שהוא שלו דאע"ג דמדין חזקה לא קני ליה בלא מתכוון מהני שפיר דעת אחרת מקנה כיון שאם היה יודע היה רוצה לקנות. מה שאם כן בנ"ד שהנכרי יודע ואינו מכוון לקנות גרע טפי כמ"ש התוס' הנ"ל אפשר דלא מהני אפי' דעת אחרת מקנה. ובפ"ב דגיטין שם מבואר מלשון הרשב"א שם שהלווין לא ידעו שהזקן מקנה להם דזה לשון הרשב"א שם קשי' ליה אשמעתיה אפילו כי מקנה להו זקן ומלוה מאי הוה הא לוין לא ידעו כדעת רבא דלמא זקן שאני וכיון שכן האיך קונין ואינהו לא ידעו דזקן מקנה להו ומאי שנא מעודר בנכסי הגר וכו'. ויש לומר דהכא שאני דאיכא דעת אחרת מקנה להו וכו' עכ"ל הרי דאיירי נמי כשהלוין לא ידעו כלל שהזקן מקני להו ואמטו הכי הוא דכ' דמהני דעת אחרת מקנה משא"כ בנ"ד דידע הנכרי ולא מכוון לקנות דגרע טפי אולי לא מהני בכה"ג דעת אחרת מקנה (ועפ"י חלוקה זו הי' מיושב ג"כ מה שהקשינו למעלה אדברי הראב"ד שהביא הנמוק"י הנ"ל מדברי הראב"ד שהביא הטור (בח"מ סי' ריש) שכתב להפך דאפילו מדד לוקח לא קנה במשיכה משום דלא נתכוון אלא למדידה. ואע"ג דהתם נמי דעת אחרת מקנה דמצינו למימר דשאני התם דידע במקחו ולא איכוון לקנות גרע טפי כנ"ל): איברא דלכאורה קשה טובא בלשון הרשב"א הנ"ל שכתב דאינהו לא ידעו דזקן מקנה להו. ומ"ש מעודר בנכסי הגר וכו' מאי קושי' דהכא שאני דכי מטי ניירא לידי הלוין קני להו ידן ממילא אפי' בלא מתכוון דלא גרע ידו מחצירו של אדם דקני להו שלא מדעתו אפילו במציאה דליכא דעת אחרת מקנה וה"נ הא לא ידעו כלל שהזקן מקני להו ואילו ידעו היו רוצין לקנות אמטו הכי אפילו שלא מדעתו. משא"כ בעודר בנכסי הגר דבעי קנין חזקה לא מהני עשייתו בלי מתכוון כמ"ש מהרי"ט הנ"ל וכדמוכח נמי מדברי התוס' דלעיל וכנ"ל אולם יש להבין עוד בלשון הרשב"א שכתב בפשיטות דאינהו לא ידעי דזקן מקני להו דמנין ליה זאת אימא דמודע להו זקן דאקני להו ויראה פשוט דכוונת הרשב"א בזה הוא דאע"ג דמודע להו זקן דאקני להו מ"מ כיון דאינהו לא ידעי לאקנויי בכה"ג שעתיד להחזיר בעיני' ודאי סברי שגם הזקן לא גמר ואקני להו בתורת מתנה ממש אלא בדרך שאלה הואיל ועתיד הנייר הזה לחזור לידו בעיני' כדפרש"י ז"ל כענין שאמרו מה דבלבך על חברך כו'. ומ"מ אין זה מעלה ארוכה לקושי' הראשונה דנהי דמודע להו זקן דמקני להו ועם כל זה לא מכווני לקנות מ"מ היינו משום דלא ידעו דזקן גמר להקנות להו בתורת מתנה רק בתורת שאלה לחוד ואלו היו יודעים דאקני להו בתורת מתנה גם הם היו מכוונים לקנות וא"כ דמי ממש לחצירו דקני שלא מדעתו ותו דאכתי היה ליה להרשב"א ז"ל לפרש בזה דאיירי שהזקן לא היה מודע להו כלל דאקני להו ואמטו הכי כשהגיע הנייר לידן קני להו שלא מדעת כמו חצירו: והנראה לע"ד ליישב אשר יאמר כי הוא זה דהתוס' פ' חזקת הנ"ל שהוקשה להו אהך דפ' הפרה שם דאמאי לא קני הנייר בידו שלא מדעתו כמו חצירו אזלי לטעמייהו בפ' אלו נערות (ד' ל"א ד"ה דאי בעי גחין) דס"ל דמה שתופס האדם כולו בידו קני ממילא בלי שום הגבהה אמטו הכי דמי ודאי לחצירו דקני נמי ממילא אפילו בלי מתכוון אבל מדברי התוס' בב"ק פ' המניח (דף כ"ט) מבואר דאפילו מה שתופס כולו בידו צריך הגבהה אלא דסגי בהגבהה טפח כדאי' בעירובין פ' חלון (דף ע"ט) וצריך להגביה טפח. וכ"ה דעת הרשב"א שהביא בש"מ פ' אלו נערות שם ובח"מ (סי' קצ"ח סעיף ב') וכיון דלא קני ממילא כמו חצירו עד שיעשה בו מעשה בקנין הגבהה דמי ממש לעודר בנכסי הגר דלא קני שלא במתכוון כיון דלא קני ממילא אלא ע"י עשיית מעשה כשעשה שלא בכוונה לאו כלום הוא ולא דמי לחצר דקני ליה ממילא בלי עשיית שום מעשה אמטו הכי קשי' ליה להרשב"א שפיר עלה מהא דהעודר בנכסי הגר והוצרך לשנויי מטעם דעת אחרת מקנה כנ"ל: ומ"מ כוונת הרשב"א ז"ל שכתב בפשיטות דאינהו לא ידעי דזקן מקני להו הוא כמש"ל דר"ל ודאי דאע"ג דמודע להו זקן דאקני להו מ"מ אינהו לא ידעי דגמר ומקני להון במתנה גמורה אלא סברי דלא אקני להו אלא בדרך שאלה הואיל ועתיד לחזור לידו בעיני' דהא אינהו לא ידעו לאקנויי בכה"ג כדפרש"י וכנ"ל. ומשמע נמי מלשון הרשב"א בזה דאילו הוה ידעי דהזקן גמר ואקני להון במתנה ממש גם הם היו מתכוונין כנגדו לקנות אלא דמסתמא לא ידעו דגמר ואקני להון וכיון שכן נ"ד דמי ממש להתם שאם הנכרי סובר שאין הישראל מקנה לו לגמרי אלא דרך שאלה הנה בכה"ג ודאי אע"ג דלא מכוון לקנות מהני ליה דעת אחרת מקנה כמו התם ואם תמצי לומר דאפשר שהנכרי ידע שהישראל גמר ואקני ליה לשום מקח א"כ לעומתו גם הוא מכוון לקנות כדמוכח מלשון הרשב"א הנ"ל וה"נ הוא מכוון לקנות עד שעה שיחזור הישראל ליקח ממנו כנ"ל: