חוט המשולש חלק ב' קמג

לאחרים היא גופי' תקשי האיך יזכה לעצמו בדעת אחרת מקנה הלא זהו מטעם זכי' וזכי' הוא מטעם שליחות וקטן אין לו שליחות מה"ת אלא ודאי ס"ל דמה שזוכה לעצמו בדעת אחרת מקנה אינו מטעם זכי' אמטו הכי כתבו שפיר דכמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים ולא דמי לתרומה דליתי' בתרומה דנפשי' ושוב ראיתי בקצה"ח שם שכתב שלפי דעת הרשב"א דדעת אחרת מקנה הוא גופי' מטעם זכי' מיושב קושי' התוס' פ"ו דגיטין (דף ס"ה ע"א ד"ה צרור) שהקשו מהא דתנן בפ' מי שמת (ד' קנ"ו) זכין לקטן הואיל ואינו יכול לזכות בעצמו ואין זכין לגדול משום דיכול לזכות בעצמו והלא אמרי' דקטן נמי זוכה לעצמו מן התורה כשדעת אחרת מקנה וכו' ולפי דעת הרשב"א דדעת אחרת מקנה הוא גופי' מטעם זכי' אין מקום לקושי' התוס' דאי לאו דזכין לקטן לא היה קטן זוכה לעצמו כלל אפילו בדעת אחרת מקנה דהא דעת אחרת מקנה הוא נמי מטעם זכי' עכ"ד. ואני מצאתי להרשב"א גופי' בחידושיו לגיטין שם שהקשו קושי' התוס' הנ"ל אהא דזכין לקטן ותירץ כתי' התוס' דאיירי בקטן שלא הגיע למידת צרור וזורקו א"כ מוכח מדברי הרשב' עצמו לשם דתברא לגזיזי' וחזר בו והסכים לדעת התוס' דדעת אחרת מקנה אינו מטעם זכי'. ומה שנסתייע הרב בקצה"ח שם עוד מלשון הרמב"ם ז"ל (בפ' כ"ט מה' מכירה דין י"א) שכתב דקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו אעפ"י שאין ממכרו בקרקע כלום שהקטן כמו שאינו בפניו הוא וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין וכו'. יש לדחות דר"ל דלכך מהני דעת אחרת מקנה אפילו שלא בפניו הואיל וזכות הוא לקטן שאין המוכר יכול לחזור בו כמ"ש הה"מ אמטו הכי אפילו שלא בפניו מהני כמו שמצינו שזכין לאדם שלא בפניו (ודברי מר נפלאו בעיני שהמציא לומר דלא מהני דעת אחרת מקנה למי שאינו מכוון לקנות אלא בדבר הנמסר מיד ליד כגון קנין משיכה או מסירה אבל לא קנין סודר או שאר קנינים כמו שמצינו גבי קטן דלא מהני בי' קנין סודר ושאר קנינים אלא משיכה שמשך או המשיך. הואיל ואין לו דעת לקנות ואהכי קתני בתוספ' שהביא הרא"ש (פ' כל שעה סי' ד') ישראל ונכרי שהיו בספינה וכו' הרי הוא מוכר לנכרי דוקא בכה"ג שהחמץ עמהם למסור לנכרי. אבל אם היה החמץ בביתו לא יוכל להקנות לו בק"ס ושאר קנינים הואיל ואין הנכרי מכוון לקנות עכ"ד. והוא תמוה דהלא הקטנה נמי אין לה דעת לקנות ואפ"ה מהני אצלה ק"ס וחצר כדאי' להדיא בסי' רל"ה והא דלא מהני בקטן לא מן השם הוא זה אלא מטעם שכתב הסמ"ע שם שלא תקנו לקטן ק"ס כלל כמו שלא תקנו לו חצר משא"כ גבי קטנה ובהדי' מבואר ברמב"ם שם ובש"ע (סי' רל"ה סעי' ז') דאפילו בקרקע מועיל קנין חזקה לקטן מדין תורה היכא שדעת אחרת מקנה לו. וכמ"ש הנמוקי יוסף (פ"ג דב"ב דף מ"א) בשם הראב"ד להדיא בעובדא דרב ענן שם יעו"ש היטב): ועפי"ז דברי הרב בתה"ד דלעיל קיימין וא"כ יראה לכאורה מדקדוק לשון הרב ז"ל שם שכתב שיתן לנכרי במתנה או ימכרנו לו בדבר מועט דס"ל ג"כ שאין הנכרי מכוון לקנות אלא מיהו בכה"ג דזכות הוא להנכרי מהני דעת אחרת מקנה לו אעפ"י שלא נתכוון לקנות משא"כ במכירה שוה בשוה דלא שייך בזה דעת אחרת מקנה דהא אפשר דחוב הוא לו שלא יוכל לחזור בו לא הוה מכירה כיון שאין כאן דעת קונה שאין הנכרי מכוון לקנותו אלא לשמרו עד אחר הפסח כדי להחזירו בעיני': ובהיות כן אכתי לא מצאנו ידינו ורגלינו במכירת חמץ לנכרי במקח השוה לכן יראה דהרב בתה"ד שם איירי בקנין בלא שטר ועדים. אמטו הכי בעינן שימכרנו לו בדבר מועט כנ"ל אבל כשקונה בשטר והעד עדים או שחותם בחתימת ידו איך שקנה החמץ דודאי לענין ממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומחוייב לעמוד במקחו ולא יוכל לחזור בו ולאו כל כמיני' לומר דלא נתכוון לקנות א"כ לוא יהא שלפי האמת לא נתכוון לקנות שפיר מהני דעת אחרת מקנה לו שיקנה אפילו בלי מתכוון דהא השתא ודאי זכות הוא לו שיקנה ולא יוכל גם המוכר לחזור בו אחר שבל"ז אין בידו לחזור בו ממקחו כיון שכבר הודה בשטר או בעדים שקנה לגמרי זולת זה נראה דיש לנו לסמוך על הודאתו בשטר ועדים שכיון לקנות אפילו לענין איסורא דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ועד כאן לא כתב הט"ז בי"ד (סי' קס"ט ס"ק י"ד) דלא מהני אודיתא לאפקועי איסורא אלא בדבר שהוא שקר מפורסם כדאי' התם אבל במידי דספיקא ולא ידיע מהי תיתי לא נסמוך על הודאתו בפרט גבי בדיקת חמץ דרבנן. וכבר כתבנו דלמאי דמסיק הש"ס בגיטין שם דאפילו אשה ידעה לאקנויי יתכן דה"ה לנכרי וכ"ש כשאומרים לו בהדיא שיתכוון לקנות שיהא שלו ולא שייך לומר בזה נכרי אדעתיה דנפשיה קעביד דלא מצינו זה אלא במילי אוחרי כגון כתיבת הגט שאינו נוגע לעצמו משא"כ במילי דידיה שהוא עצמו הקונה וכותב וחותם על עצמו שקנה גם הוא מתכוון לקנותו כמו שהתנו עמו ועכ"פ יועיל בזה הודאת בע"ד כנ"ל: וראיתי למוהרי"ט בח"א סי' ק"נ שהקשה אהא דאי' ביבמות (דף נ"ב) העודר בנכסי הגר וקסבר שהם שלו לא קנה דמאי שנא הא מחצירו של אדם שקונה לו שלא מדעתו. ותי' דעודר בנכסי הגר שאני כיון דמדין חזקה הוא ולא מתורת זכיה דידיה הוא [ר"ל כיון דלא קני ממילא עד שיעשה בו מעשה אמטו הכי בדלא מכוון אין המעשה כלום משא"כ בחצרו או ידו דזכי ביה ממילא] ושוב הוקשה לו מהא דאי' בפרק הפרה (דף מ"ט:) המחזיק בשטרותיו של גר דאפילו שטרא לא קני לצור עפ"י צליחותו משום דדעתו אארעא ולא אשטרא ואמאי לא קני שטרא אפילו בלי מתכוון דהא נקיט ליה בידיה וליקני ממילא כמו חצרו של אדם שקונה לו שלא מדעתו ולא תירץ כלום ע"ז. ואשתמיטתי' להרב ז"ל דברי התוס' פ"ג דב"ב (ריש דף נ"ד ע"א) שדקדקו שם מהסוגיא ומהא דהחזיק בשדה אחת לקנות חברתה אף אותה לא קנה ומהא דיבמות בעודר בנכסי הגר וכו' דלא קני בלא מתכוון ותו הביאו להא דפ' הפרה במחזיק בשטרותיו של גר דלא קני אפילו שטרא והקשו עלה קושי' מהרי"ט הנ"ל דאע"ג דאין דעתו אשטרא אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצירו ותי' דהא דחצר