חוט המשולש חלק ב' קלז

דחזי להקרבה דקאי נמי אקדשי בד"ה דאין יוצאין מידי מזבח ועומדין להקרבה ודעת רש"י ז"ל הוא ג"כ כהרמב"ם ז"ל דהא דמתפיס תמימין לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדין תורה [ובזה מסולק תמיהת הרב במשנה למלך שם על התוס' דזבחים (דף קי"ג) במה שהקשו אפרש"י שם יעו"ש] וא"כ מיושב שפיר קושי' הלח"מ דלעיל במה שפסק הרמב"ם ז"ל במטיל מום בקדשים בזה"ז דעובר בל"ת ומטיל מום בבע"מ אינו עובר ובסוגיא דהכא מסיק רבא אפכא דמטיל מום בבע"מ בזמן הבית חמיר טפי ממטיל מום בזה"ז דזה אינו דהרמב"ם לטעמי' שמפרש הסוגיא דהכא בקדשי בד"ה דהא סתם חרמים לבד"ה והכי פרושי בע"מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי לאפוקי הכא דלא לגופי' חזי דהא קדשי בד"ה אינון ולא לדמי חזי למכרם לצרכי עולות כדינן דהלא בזה"ז אין מי שיביא עולה דאין לנו כהן טהור לעמוד לשרת בקודש שכולנו טמאי מתים ואין לנו אפר פרה להזאה משא"כ בקדשי מזבח ודאי עובר בל"ת כיון דהקרבן עצמו חזי להקרבה דהא מקריבין אע"פ שאין בית ואין המניעה מצד הקרבן והמקדש כלל וכדאמרן. אמטו הכי חמיר טפי ממטיל מום בבע"מ שפסולו בגופי' ולא חזי להקרבה מצד עצמו וכנ"ל: ועפ"י האמור מיושב ג"כ השני קושי' שהקשה ב"א הרב מוהר"א בער [הוא הרב הג' הצדיק המפורסם המנוח מוה' אברהם דובער זצ"ל שהי' אב"ד בק"ק קאמעניץ הסמוכה לבריסק דליטא והוא בן אחותו של הגאון מ' הלל זצ"ל] בסוגיא דהכא האחת דפריך מעיקרא ורמינהו וכו'. והכי נמי לעקרינהו וכו' משמע דפשיטא לי' דמותר להטיל מום בזה"ז ובתר הכי פריך אפכא אדרבא דאמר נראה כמטיל מום הא מטיל מום גמור הוא וכו' ולהוי כמטיל מום בבע"מ ותו בהא דמשני בע"מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי הכא לא לדמי חזי ולא לגופי' חזי הלא ר"מ דאוסר להטיל מום בבע"מ איירי להדיא בבכור שאחזו דם ובכור בע"מ נמי לא חזי לגופי' ולא לדמי דהא אין לו פדיון. אולם לשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל כפי מה שבארנו א"ש דמעיקרא הוה ס"ל להמקשה כשמואל במנחות (דף ק"א) דהא דמתפיס תמימים לבד"ה אינו יוצא מידי מזבח הוא רק מדרבנן [ומשום דלא שכיחי תמימים] א"כ ליכא איסורא בהטלת מום בקדשי בד"ה כלל כקושית התוס' וכ"ש בזה"ז שאין מקריבין למזבח כלום דלא שייך ה"ט דלא שכיחי תמימים וכו' ואביי נמי כשמואל ס"ל וכנ"ל. אולם רבא דס"ל דאסור משום הטלת מום אלמא ס"ל דהא דמתפיס תמימים לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדין תורה וכר"כ ור"א במנחות שם דפליגי אדשמואל וכנ"ל. קשי' לי' שפיר מאי נראה הא מטיל מום ממש הוא ותו פריך ולהוי כמטיל מום בבע"מ וכו' ר"ל מי דחקו לומר דנראה כמטיל מום בבע"מ לימא דברייתא אתי' כר"מ דמטיל מום בבע"מ אסור והוה מטיל מום ממש וכנ"ל. ובזה מסולק ג"כ הקושיא השני' דשפיר משני הכא לא לדמי חזי דקאי אקדשי בד"ה דלא חזי השתא לדמי להמכר לצרכי עולות או לפדותן וכו' וכיון שאי אפשר למכרם לצרכי עולות אינן בכלל קדשי מזבח כלל אלא כשאר קדשי בד"ה ואין בו איסור הטלת מום אלא דנראה כמטיל מום משא"כ בבכור שהוא קדשי מזבח וא"ש כנ"ל: אולם לשיטת התוס' דהסוגיא כולה איירי בקדשי מזבח עדיין קשה הנך קושי' דלעיל הראשונה וגם השני' [ומה שתי' ב"א מוהרא"ב הנ"ל שם דהכנסה לכיפה עד שתמות מאילי' נמי הוה כגרמא דהטלת מום ליתא כדמוכח בלשון הרא"ש סי' י"ג שטרח למצוא טעם לאסור הכנסה לכיפה לבכור בזה"ז דהיינו משום בזיון קדשים ואם איתא דהכנסה לכיפה הוה גרמא דהטלת מום וברייתא אתיא כר"מ דשרי גרמא תיפוק לי' דאסור לדידן משום גרמא דהטלת מום דאסור אפי' בזה"ז כדאי' להדי' בפ"ג דביצה (דף כ"ז) וכ"ש דקשה לדעת הרא"מ במרדכי דמתיר הכנסה לכיפה לבכור בזה"ז והלא גרמא אסור אפילו בזה"ז דאיכא תקלה וכן מוכח עוד בתו' פ"ד דבכורות (דף כ"ח ד"ה עד וכו') דבעי למימר התם דשרי הכנסה לכיפה משום תקלה ולא קשי' להו אלא מהא דמעשים בכל יום דלא עבדינן הכי ולא מהא דהוה גרמא דהטלת מום וזולת זה ג"כ אין די עולה פירושו בלשון הש"ס שאמר דלהוי כמטיל מום וכו' אהכנסה לכיפה והוא עצמו כתב דאינו אלא גרמא ואתי' כר"מ דשרי גרמא א"כ מאי מטיל מום דקאמר ותו ודקארי לה מאי קארי דמאי תקלה שייך בפסולי המוקדשים שיש להם פדיון]. ואין מקום ליישב ולומר דהא דפריך מעיקרא ולעקרינהו משום דס"ד דאיירי בקדשי בד"ה או דפריך מחרמים דסתם חרמים לבד"ה כקושי' מהרש"א ז"ל ורבא מוקי לה בקדשי מזבח וס"ל דהאי דאמר נוטל דלת וכו' לא קאי אחרמים כתירץ מהרש"א ואמטו הכי פריך לרבא דמוקי לה בקדשי מזבח אמאי קאמר נראה הא מטיל מום ממש הוא. ותו דלהוי כמטיל מום בבע"מ והוה א"ש אלא דא"כ קשה במאי השיגו התוס' אפירש"י מהא דפריך ונשחטי' משחט כיון דלדידהו נמי בהכרח לומר דמעיקרא הוה ס"ד דמקשה דאיירי בקדשי בד"ה וביותר קשה דבפ"ו דזבחים (ד' נ"ט וכן בפ"ו דיומא ד' ס"ג) הוציאו מהך דהכא דפריך ונשחטי' משחט שגם בקדשי מזבח בזה"ז אינו עובר משום שחוטי חוץ ואם איתא דהמקשה דפריך ונעקרינהו קאי אקדשי בד"ה אין מקום להוכחתם בזה דלמא הך קושיא דונשחטי' משחט נמי קאי אבד"ה אלא ודאי ס"ל להתוס' דכולה סוגיא בקדשי מזבח איירי. והדרא קושי' לדוכתי': ט מ"מ יתכן לחלק וליישב אשר יאמר כי הוא זה דודאי מעיקרא דפריך ונעקרינהו פריך שפיר אחרמים דהיינו קדשי בד"ה דכיון דבין קדשי מזבח ובין קדשי בד"ה בעי עיקור אם כן הא דקתני בברייתא בהמה תעקר על כרחי' אתרווייהו דהא חרמים נמי בעו עיקור ולכן הא דמפרשי הברייתא איזהו עיקור נועל דלת וכו' נמי אתרווייהו קאי דאם לא כן אמאי שבק מלפרש נמי איזהו עיקור דחרמים שהם קדשי בד"ה ובהמה תעקר אתרווייהו קאי וכן הא דפריך ונשווי' גיסטרא דזה נמי מקרי עיקור דמה לי שנועל דלת והיא מתה מאלי' או שממיתה בידים אידי ואידי הוא דרך כלי' ואדרבה מיתה דבידים הוא דרך כלי' ביותר מנועל