חוט המשולש חלק ב' קלו

קושיי' התוס' בהא דפריך הש"ס ונשחטי' משחט הא הו"ל שחוטי חוץ ותו בהא דקאמר רבא אבל בזה"ז דלא חזי להקרבה וכו' אמאי הא מקריבין אעפ"י שאין בית ובהכרח לומר דסוגיא זו קיימא אליבא דריש לקיש דפטר בזה"ז אשחוטי חוץ וא"כ אליבא דריש לקיש מסיק רבא שפיר דה"ה לענין מטיל מום בזה"ז נמי אינו עובר משום דלא חזי להקרבה דהא ריש לקיש לית ליה הא דמקריבין אעפ"י שאין בית אבל הרמב"ם ז"ל דפסק כר' יוחנן דמקריבין אעפ"י שאין בית אמטו הכי ס"ל דעובר בל"ת כיון דחזי להקרבה. אבל זה אינו דהא בזבחים שם מסיק להא דריש לקיש בפלוגתא דתנאי דפליגי אי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא או לאו. א"כ מי הכריחו לרבא אליבא דריש לקיש לומר דנראה כמטיל מום ולאו מטיל מום ממש לוקמה כהאי תנא דס"ל דמקריבין אף עפ"י שאין בית והוה ניחא טפי דהוה מטיל מום גמור ועובר בל"ת וכה"ג הקשו התוס' ביומא (דף ס"ג ע"א ד"ה שלמים ששחטן) ותדע שכן הוא דהא פריך התם אדרבא ולהוי כמטיל מום בבע"מ וכו' ומאי קושיא הא רבנן דר"מ אית להו דמטיל מום בבע"מ נמי אינו עובר ורבא גופי' בפ"ג דביצה (דף כ"ז) אית ליה כרבנן דר"מ דמוקמי ריבויא דכל מום אגרמא אלא ודאי דקשיא ליה אדרבא דמי הכריחו לומר דאינו אלא משום דנראה כמטיל מום בלבד הו"ל לאוקמי כר"מ דס"ל מטיל מום בבע"מ חייב וה"ה בזה"ז דהוה מטיל מום ממש וא"כ כש"כ דקשיא אדרבא דהו"ל לאוקמי הברייתא אליבא דהלכתא כמ"ד דמקריבין אעפ"י שאין בית דחזי להקרבה אפילו בזה"ז והו"ל מטיל מום ממש דעובר בל"ת (עפ"י האמור יש אתנו מקום ליישב קושית מהרש"א ז"ל לפי' התוס' דשנויא דרבא קאי דוקא אקדשי מזבח לחוד קשי' והא נקט בברייתא חרמי' וסתם חרמים לבדק הבית ע"ש. ולע"ד יראה דהא דאמרי' סתם חרמים לבדק הבית היינו לאפוקי דלא הוה לכהנים אבל לא עדיף מסתם הקדש ותליא בפלוגתא דתנאי דאי' בפ"ד דשקלים משנה ז' בסתם הקדש שהי' בהן בהמה ראוי למזבח דר"א סובר סתם הקדש לבדק הבית וימכרו לצרכי עולות וכ"פ הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהלכות ערכין וחרמים דין ז') ורבי יהושע ורבי פפייס סוברים דסתם הקדש בדבר הראוי למזבח הוא למזבח והם עצמן יקרבו עולות וא"כ יש לומר נהי דקיימא לן כר"א מ"מ מצינו למימר דרבא מוקי להך ברייתא כר"י ור"פ דסתם הקדש בדבר הראוי למזבח הוא למזבח וא"כ ה"ה לסתם חרמים בדבר הראוי למזבח דהוא למזבח דלא עדיף מסתם הקדש כנ"ל) וג"כ אין לומר דהרמב"ם ז"ל מפרש להך סוגי' בקדשי בד"ה כמו שפירש התוס' שם אליבא דפירש רש"י שגם בקדשי בד"ה אסור להטיל מום מדרבנן גזירה אטו קדשי מזבח ועלה הוא דקאמר רבא שנראה כמטיל מום דזה אינו דגם להאי פירושא בהכרח לפרש הא דאמר רבא השתא דלא חזי להקרבה וכו' קאי אקדשי מזבח כמ"ש התוס' בהדי' דבקדשי בדק הבית לא שייך לשון הקרבה כלל ותו מדפריך ולהוי כמטיל מום בבע"מ וכו' וא"כ הדרא קושי' לדוכתא: ויראה לע"ד ליישב בזה אשר יאמר כי הוא זה דודאי הרמב"ם ז"ל מוכרח לפ' הסוגיא בקדשי בדק הבית מפאת קושית התוס' דמאי פריך ונשחטי' משחט הלא שחוטי חוץ הוא בכרת אפי' בזה"ז לדעת הרמב"ם ז"ל. ותו דהא סתם חרמי' קדשי בד"ה הם כקושי' מהרש"א ז"ל אלא ודאי דהסוגי' מיירי בקדשי בד"ה אבל לא כפי' התוס' אליבא דרש"י דמטיל מום בקדשי בד"ה אינו אסור אלא מדרבנן משום גזירה אטו קדשי מזבח דא"כ מאי פריך נראה הא מום מעלי' הוא הלא בקדשי בד"ה באמת אין איסור בהטלת מום מד"ת אלא משום דנראה כמטיל מום בקדשי מזבח ואתי לאחלופי בקדשי מזבח אלא ס"ל דבקדשי בד"ה נמי מדינא אסור להטיל מום ועפ"י מ"ש התוס' בפ"ו מזבחים (דף נ"ט ע"ב ד"ה עד) בהקשותם על פרש"י דהכא שפירש דאיירי בקדשי בד"ה דמאי משני רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשים הלא בקדשי בד"ה אין איסור בהטלת מום כלל. ותו כתבו וליכא למימר דיש איסור מטיל מום אף בבהמה תמימה של קדשי בד"ה כדאמר המתפיס תמימים לבדה"ב אינן יוצאין מידי מזבח לעולם דהא אינו אלא מדרבנן משום קנס כדמוכח בפרק המנחות והנסכים (דף ק"א) דקאמר משום דלא שכיחי תמימים תקנו שיהא למזבח וכו' עכ"ד שם מבואר מלשונם בזה שאם נאמר דמתפיס תמימים לבד"ה אינו יוצא מידי מזבח מדין תורה הוה א"ש דאע"ג דאין בו משום שחוטי חוץ כדפריך ונשחטי' משחט משום דהשתא מיהת קדשי בד"ה הם עד שימכרו לצרכי עולות או שלמים מ"מ אסור בהטלת מום מדין תורה הואיל והם עצמן לא יצאו מידי מזבח ועומדין להקרבה מדין תורה קרינן בהו תמים יהיה לרצון והרי הרמב"ם ז"ל (פ"ה מה' ערכין וחרמין דין ז') סובר בהדי' דמתפיס תמימים לבד"ה אינן יוצאין מידי מזבח מדין תורה כמ"ש המש"ל (שם בדין ה' ע"ש) וס"ל להרמב"ם ז"ל דסוגיא דמנחות שהביאו התוס' בזבחים שם לא קאי אליבא דהלכתא אלא אליבא דשמואל לחוד דלא קיימל"ן כוותי' כדאי' בהרמב"ם פ"ו מה' איסורי מזבח וא"כ א"ש הא דפריך ונשחטי' משחט כפרש"י דאיירי בקדשי בד"ה דאין בהם משום שחוטי חוץ ואפ"ה משני שפיר משום דנראה כמטיל מום בקדשים משום דאין יוצאין מידי מזבח ועומדין להקרבה מדין תורה. (והראי' שהביאו התוס' מפ' המנחות והנסכים דהא דאין יוצאין מידי מזבח אינו אלא מדרבנן וכנ"ל וגם המש"ל שם הניח זאת בתימה על הרמב"ם ז"ל לע"ד יש ליישב על נקלה דהמעיין בסוגיא דהתם יראה דהך טעמא דאמר התם דמש"ה אין יוצאין מידי מזבח משום דלא שכיחי לא קאי אלא אליבא דשמואל דאמר התם דמנחות ונסכים טהורין נפדין משום דשכיחי ואמטו הכי ע"כ הא דמתפיס תמימין לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדרבנן משום דלא שכיחי תמימין וס"ל דהך קרא דמייתי הרמב"ם שם אינו אלא אסמכתא או דלא דריש לי' כלל אבל למאי דפסק הרמב"ם ז"ל (פ"ו מה' א"מ) כרב כהנא ור"א דפליגי אדשמואל וס"ל דמנחות טהורין נמי אין נפדין אע"ג דשכיחי ע"כ טעמא דמתפיס תמימין לבד"ה אין יוצאין מידי מזבח הוא מדין תורה דהא אפילו במידי דשכיחי נמי ס"ל דאין נפדין והך קרא דמייתי הרמב"ם שם דרשא גמורה היא ותו מצאתי כן בס' שער המלך ולדרכינו יתכן עוד דהרמב"ם הכריח זאת אליבא דר"כ ור"א דאין יוצאין מידי מזבח מדין תורה מסוגיא דהכא כמ"ש בפנים ושמואל יתרץ הברייתא דפ"ק דע"ז כשנויא דאביי כנ"ל ותו לא מידי) והשתא א"ש נמי הא דמסיק רבא ואמר ה"מ בזמן שבהמ"ק קיים