חוט המשולש חלק ב' קלד

וכשאצטרך אקנה ממך ע"ש בב"י דרוב פוסקים דמהני הערמה בכה"ג ונ"ל דבר חדש והוא זה בדבר שצריך לדעת קונה אז לא מהני הערמה בכותי משום דאדעתיה דנפשיה קעביד ע"ש בס' מקור חיים וז"ל שצריך לחקור נדון החמץ שמוכרים בב"ד ובהשטר מכירה אינו מבואר כל הבעלים מהחמץ ובמכירה צריך דעת קונה ולא סמכי' דעתיה ולא קנו לזה הנהגתי בקהל שיחתמו השמשים על כל החתומים והבעלים על הריסטרעס ויקויים כדת ולמסור להכותי. אך נראה שלא בכל הקניות צריך דעת קונה והנה מבואר בכל הש"ס דקטן אין לו שום דעת כמו החרש והשוטה רק הפעוטות מקחן מקח מתקנת חכמים במטלטלים דוקא מבר שש ולמעלה משום כדי חייו ובחו"מ (סי' רמ"ג סעיף ט"ו) איתא קטן שנותנים לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים. והרמ"א בהג"ה כתב שם דוקא בדעת אחרת מקנה אותו ולא במציאה. ע"ש בש"ך סק"ו שמשיג ע"ז ומסיק שקונה לעצמו אפי' במציאה מה"ת ולקמן נדבר על השגתו וכן משמעות הפוסקים שהוא מה"ת וכ"ה בתוס' ר"פ בן סורר ומורה (דף ס"ח ע"ב ד"ה קטן) שהוא מה"ת ע"ש בחו"מ (בסי' רל"ה סעי' ד') דאין מקח הקטן וממכרו במטלטלין דוקא כשמשך או המשיך אבל שארי קנינים אינו מועיל אפי' מדרבנן. ע"ש בסמ"ע דקנין סודר אינו מועיל כיון שצריך להוציא מידו. גם השכרת מקום אין מועיל בו כיון שלא תקנו לו שום קנינים בקרקעות גם חצרו אינו קונה רק לקטנה יש לה חצר ואין לו שום תקנה לקנות רק בידו ממש אבל יש חילוק בין קנייתו לממכרו דקנייתו הוא מה"ת וממכרו הוא רק מדרבנן ועוד י"ל דאפי' קנייתו הוא מדרבנן בעונת הפעוטות וצרור וזורקו אפי' מדרבנן אין קנינו קנין כיון שיכול לחזור מה"ת מנתינת המעות להמוכר ממילא גם המכירה בטל וזה הכלל כל שאחד יכול לחזור גם השני יכול לחזור ואתי שפיר שלא חילקו הפוסקים בעונת הפעוטות בין קנייתו לממכרו ואין לו זכיה מן התורה בצרור וזורקו רק במתנה ולפי דקיי"ל בכל הש"ס דקטן אין לו דעת ש"מ שא"צ לדעת כלל בדבר הנמסר מיד ליד והשתא א"ש התוספתא הנ"ל ישראל וכותי שבאים בספינה כו' דשם מיירי דמוסר אותו ליד כותי וקונה בחמץ אף בהערמה כיון שא"צ דעת כותי כלל ואף שבקטן אפשר דאינו קונה במכירה כנ"ל הוא משום דיכול לחזור בו מהמעות כנ"ל אבל הערמה אינו יכול לחזור כיון שאומר בפה מלא שרוצה לקנות אינו נאמן לאמר אח"כ שאין לבו שוה בזה ודייקא נמי שהתוספתא מיירי דווקא בכה"ג דאל"כ קשה למה לא תני בתוספתא דין זה ישראל וכותי שבאים בספינה ויש לו חמץ בתוך ביתו שמקנה לו בהשכרת מקום או אגב קרקע כמו מעשה דר"ג והזקנים שבאו בספינה נדון מעשר שני שהובא בש"ס ב"מ (דף י"א ע"א) וצריך לחקור מאי דקטן זוכה אם צריך קצת כוונה לזה והנה לדעת הש"ע שדוקא בדעת אחרת מקנה אותו יכול הקטן לקנות הסברא נותנת שא"צ כונה כיון שאין לו דעת ישרה אין כוונתו כלום וקונה רק עי"ז שאחר מקנה אותו ומה שצריך שיגיע לזה השיעור דאגוז ונוטלו משום דאז הוי' ליה יד מה"ת ופחות מכאן כזורק לאשפה כמבואר בירושלמי שאביא לקמן רק לדעת הש"ך שאף במציאה קונה מה"ת צ"ל שצריך קצת כוונה כמו בגדול אם מגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. וצ"ל מה שמתהני הקטן מהמציאה הוי כמו כוונה לפ"ז י"ל דהערמה גרע כיון שאינו נהנה שסופו לחזור לבעליו ומסתברא להיפך כיון שכונה מועטת מהני לא גרע הערמה שאומר בפה מלא ע"ש בס' קצות החושן שהשיג על הש"ך שאין ראיה מהירושלמי כיון שפליגי עם הש"ס בבלי בשיעורי דקטן. ולכאורה תמוה מה בכך למה לנו לאפושי פלוגתא אף בדינא אך לפימש"כ לעיל ע"ש דתלי' זב"ז שבאגוז ונוטל אין לו שום דעת אי אפשר לקנות במציאה אבל באגוז ומצניע לאחר זמן קונה אף במציאה כיון שיש דעת יתירה אבל הש"ס שלנו אינו סובר כן כיון שלא מנו רק ג' מדות בקטן. אעפי"כ אינו סותר לנ"ד שמדעת קלושה לא גרע הערמה שאומר בפה מלא. ועוד ראיתו מירושלמי מעיקרא ליתא. וז"ל הירושלמי שתני מתחלה בפ"ד ממעשר שני מערימים על מעשר שני וז"ל שלש מדות בקטן אגוז ומשליכו הנותן לידו כנותן לאשפה אגוז ונוטלו יש בו משום גזל מפני ד"ש אגוז ומצניעו לאח"ז קונה לעצמו. ואח"כ הובא זה המימרא בעירובין על מתני' דמזכין ע"י קטן. אח"כ הובא בפ' הנזקין על מתני' דמציאת קטן מפד"ש והבין הש"ך מאי דתני מפני ד"ש מסתמא קאי אמציאה. ואינו מוכרח ולמה לנו לאפושי פלוגתא בדינא רק עיקר המימרא נשנית לענין מעשר שני ששם מיירי בדעת אחרת מקנה אותו והוסיף הירושלמי דבאגוז ונוטלו אינו רק גוזלו מפני ד"ש אף במתנה ובאגוז ומצניע קונהו לגמרי מה"ת ואגב גררא הובא על מתניתין דהנזקין דאף במציאה שקונה אינו רק מפני ד"ש הוא דוקא בשיעור אגוז ונוטלו ופחות מזה הוי כזורק לאשפה אבל מודים להש"ס דבמציאה לעולם לא קני וזה עיקר סמיכתו על הירושלמי. ומה שמביא מש"ס דילן אראה אי"ה לכתוב שאינו מוכרח כלל: התשובה הזאת חסרה בסופה וחבל על דאבדין סימן ד מה שהשיב לו הגאון מהור"ר משה זאב הנ"ל: בעזה"י לק"ק הוראדנא יצ"ו. א אשר עוד בקשה נפשו לעמוד על דעתי בנדון מכירת חמץ ומכירת בכור בזה"ז אצל בני הכפרים דלא ידעי לאקנויי ויהיה כמצחק בעיניהם. אהו' ידידי הנה הקיפוני חבלי טרדין מכל צד לא יתנוני השב רוחי אולם ויהיה מה מוכרח אני להשיב מפני