חוט המשולש חלק ב' קלב

תשובה מתחילה צריך לחקור אם הטלת מום בבכור בזה"ז הוא איסור דרבנן או מה"ת איתא בגמ' ע"ז (דף י"ג ע"א) אין מקדישין וכו' בזה"ז. ואם הקדיש כו' נועל דלת בפניו כו' ופריך ולשווי' גיסטרא כו' רבא אמר נראה כמטיל מום וכו' ומסיק ה"מ בזמן המקדש דחזי להקרבה ע"ש פירש"י ה"מ דאסור משום מום לא וכו' דקרינן תמים יהיה לרצון היינו בזמן המקדש אבל בזה"ז אינו רק נראה ולא אסור מה"ת. וכן פסק הרא"ש והרשב"א אבל הרמב"ם (פ"א מה' אסורי מזבח ה' ז') כתב וז"ל מטיל מום בקדשים בזה"ז אינו לוקה אבל עובר בל"ת ואח"כ כתב מטיל מום בבע"מ אינו לוקה סתם ע"ש בלח"מ דהשיג על הרמב"ם ממאי דפריך הש"ס על רבא ולהוי כמטיל מום בבע"מ ומשני בע"מ נהי דלא חזי להקרבה לדמי חזי לאפוקי בזה"ז אף לדמי לא חזי ע"כ משמע דמטיל מום בבע"מ גרע טפי מזה"ז וכיון דקיי"ל דמטיל מום בבע"מ אינו עובר בלאו כדאיתא בבכורות (דף ל"ג ע"ב) פלוגתא דר"מ ורבנן דרבנן דרשי להא קרא דכל מום על גרמא ומה שכתב הרמב"ם דמטיל מום בבע"מ אינו לוקה צ"ל דאינו עובר בל"ת א"כ כש"כ למטיל מום בזה"ז דאינו עובר בל"ת גם לישנא דש"ס בע"ז שם דקאמר נראה כמטיל מום משמע דליכא איסורא מה"ת כלל עכ"ל ע"ש באריכות. ולכאורה הלח"מ קשיא דיש לחלק בין מטיל מום בבע"מ ובין בזה"ז להיפך לחומרא דלמא יבנה בהמ"ק היום ויהי' חזי להקרבה ומהש"ס דע"ז אין ראיה די"ל זיל הכי קמדחי ליה וזיל הכי כו' ועוד דעושה גיסטרא [לע"ד נראה כוונתו בזה דבאמת יכול להיות דלעשות מום בקדשים בזה"ז גרע טפי ממטיל מום בבע"מ ומה דמשמע מסוגיא דע"ז להיפך אין להקשות חדא דלעשות מום בבהמה אשר תוכל לחיות במום זה גרע טפי מלהמיתה מפני שבמום בחיי' מתבזה הבהמה כדמשמע מסוגיא דע"ז דאשנויי דאביי דמשני דע"י עיקור איכא בזיון קדשים פריך הגמ' ונשווי' גיסטרא ומשמע כיון דתמות עי"ז ליכא בזיון וממילא ניחא דעל זה משני רבא נראה כמטיל כו' דאף דאסור להטיל מום בקדשים בזה"ז דשמא יבנה בהמ"ק אבל לשווי' גיסטרא שרי מן הדין דאינה מתבזה ואסור רק משום דנראה כמטיל כו'] ועוד דע"כ צריך להכניס לכיפה והוי כמטיל מום בבע"מ כמו שכתבו הפוסקים באחזו דם אם הוא מת מזה הוי כמטיל מום בב"מ אף דעכשיו ראוי להקרבה [נראה לענ"ד אולי כוונתו ועוד דמסוגיא דע"ז אין לדקדק דמטיל מום בזה"ז קיל טפי ממטיל מום בבע"מ מזה דמשני בע"מ חזי לדמי הכא לא לדמי חזי משום דשם הלא אף אם לא יטילו בו מום הלא צריך להכניס לכיפה ואם יטילו בו מום הלא הוי מטיל מום בבע"מ אבל בכור דאינו צריך להכניסו לכיפה חמיר טפי להטיל בו מום בזה"ז מלהטיל מום בבע"מ בזהמ"ק משום דקדשים בזה"ז חזי להקרבה שמא יבנה בהמ"ק] ולפ"ז מתורץ ג"כ הקושיא של הלח"מ מלשון נראה וגם מלשון לית לן בה ע"ש [לע"ד נראה אולי כוונתו דכיון דאסיק דהכא כיון דבל"ז צריך להכניסן לכיפה הוי כמטיל מום בבע"מ כיון שממילא ימותו אח"כ וגם הוי בזה"ז והוי תרתי לריעותא ומש"ה נקט רבא רק דנראה כמטיל מום וגם הגמ' משני דכיון דלא חזי להקרבה לית לן בה. אבל הרמב"ם בה' א"מ דפסק דמטיל מום בקדשים בזה"ז עובר בל"ת וודאי קאי זה על בכור דהוא קדוש מרחם אף בזה"ז ואין צריך להכניסו לכיפה והוי מטיל מום בקדשים תמימים ושמא יבנה בהמ"ק ויהיה חזי להקרבה לכן עובר בל"ת] והנה אף שיש לתרץ דעת הרמב"ם בקדשים בזה"ז נראה דמודה בבכור בזה"ז בחו"ל דליכא איסור מן התורה ע"ש ברמב"ם (דין ט') דמטיל מום בתמורת בכור ומעשר אינו לוקה וכבר הוכיח הלח"מ הנ"ל מה שכותב אינו לוקה אין בו ל"ת ג"כ וראייתו ממטיל מום בבע"מ מסוגיין דבכורות דל"ג כנ"ל. והרמב"ם פסק (בפ"א מה' בכורות) דאם הביא בכור מחו"ל אף בזהמ"ק אין מקריבין אותו והוא מגמ' דתמורה (דף כ"א ע"א) לפ"ז שוין בכור דחו"ל לתמורת בכור בזהמ"ק דפסק בה' א"מ הנ"ל דאינו לוקה ואינו עובר בל"ת כנ"ל ולכאורה יש להביא ראיה דבכור בזה"ז בא"י הוא מה"ת מסוגיין דבכורות (דף ל"ה ע"א) מעשה בזכר רחלים זקן כו' וצרם באזנו כו' וקנסו שלא לשחוט עליו ומן הסתם הוא בזה"ז דהא צריך להקריבו בתוך שנתו ואם היה זה בזה"ב איך היה זקן ובגמ' מ"ק (דף י"ג ע"א) על מתני' אם כיון מלאכתו במועד יאבדו עביד צריכותא בין צרם אוזן בכור קנסו בנו אחריו משום דאסור מדאורייתא אבל במועד הוי אסורא דרבנן אמנם יש לדחות דלדבר שיש לו עיקר מה"ת קרי הש"ס דאורייתא ובזה מתורץ קושיית התוס' (שם ד"ה נטייבה) מה פשיט הש"ס הא שם הוי איסור דרבנן ע"ש ותירוצם דחוק ולמה דכתבינן א"ש דלשביעית יש עיקר מן התורה אבל מלאכה בחוה"מ אין עיקר כלל לרוב הפוסקים וכהאי גוונא אשכחנא בש"ס עירובין (דף ל"ו) שאני טומאה שיש לו עיקר מה"ת. וא"ת למה לא קאמר הש"ס במ"ק בפירוש שאני בכור שיש לו עיקר מה"ת משום דהדין נוהג אף בזהמ"ק ומצינו בש"ס דקרי זה סתמא דאורייתא בעירובין (דף ל"ב) רב נחמן אמר בשל תורה לא אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה כו' ופשיט ר"ש מאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים ע"ש בתוס' שהקשו הא מעשר פירות אינו רק דרבנן ותירצו כיון דעיקר הוא מה"ת חשיב ליה כשל תורה אף דרב נחמן אמר סתם בשל תורה לפי"ז אין ראיה אם בזה"ז הוא מה"ת בבכור ואדרבא ראיה להיפך כדי שיתורץ היטב קושיית התוס' דמ"ק הנ"ל אעפי"כ יש לזכות להרמב"ם דסמיך על לישנא דש"ס מ"ק הנ"ל דקרי ליה לבכור דאורייתא וגם מחמת הסברא דשמא יבנה בהמ"ק היום ועובר על תמים יהיה לרצון רק אינו לוקה דהחיוב אינו ברור והוי התראת ספק אבל זה הוא בא"י אבל בחו"ל גם הרמב"ם מודה דאינו עובר בל"ת כמו שפסק בתמורת בכור דלא חזי להקרבה כלל והשתא ניחא דלא כ' הרמב"ם האי דינא דמטיל מום בזה"ז בה' בכורות משום דלא פסיקי דהא בחו"ל אין הדין כך ולפי