חוט המשולש חלק ב' קלא

ויש לחלק דהתם אינו סותר הלשון שאמר לזה שהי' עסוקים באותו ענין ודמי כאלו נתן בשתיקה לאפוקי בדידן שאמר בפירוש לשון קבלה והוא סותר לדבריו הראשונים הולכין אחר לשון האחרון כדקי"ל בשטרות ובכל התורה אם אי אפשר לקיים שתיהם האחרון הוא עיקר רק עדיין נשאר החשש בכאן אולי הי' הכוונה לשליח הולכה: ולכאורה יש להביא ראיה מש"ס דהכונה מגרע האמירה בגיטין בר"פ האומר התקבל גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור ומקשה שם בגמ' הא הגיע לידה מגורשת הא אין הבעל יכול לעשות שליח לקבלה ומשני אדם יודע שאינו יכול והתקבל והולך קאמר וכו' משמע אף שאומר בלשון קבלה כוונתו מהפך ללשון הולכה כן בדידן מהפך הכונה להולכה. ויש לחלק דהתם הכונה מועיל ליישב דבריו וכאלו מפרש בדבריו ואמר התקבל והולך ואינו מתנגד להכונה לאפוקי בדידן שאמר בפירוש שתהא מגורשת תיכף במסירת השליח ואי אפשר לתרץ דברו כלל אף אם נאמר דכונתו הי' להולכה הוי דברים שבלב ואינו כלום. ומצאתי ראיה לזה בריב"ש (סי' תע"ב הובא בב"י סי' ק"מ ד"ה הא"ש) והמעשה הי' שם שהאשה עשתה לאחד בפני הבעל שיהי' שליח לקבלה מיד בעלה שכ"מ שלא תזקק ליבום והבעל אמר להשליח הולך גט זה לאשתי ותהא מגורשת ידך כידי וכו' ואח"כ הלך השליח ואמר בפני ב"ד בשבועה שכונתו הי' להיות שליח לקבלה דוקא. והשיב ז"ל שאינה מגורשת עד שתגיע לידה שהלשון שאמר הבעל הולך ופיך כפי וידך כידי משמע שעשה אותו שליח להולכה דוקא ואיברא אם הי' לנו הוכחה שהשליח לא נתכוין להיות שליח להולכה לא היתה מגורשת כלל כדאיתא בש"ס. אבל בכאן אין הוכחה כלל שלא קיבל שליחותו של בעל שהרי קיבל הגט מידו עפ"י דברים של בעל שא"ל. ואם מפני שאומר שבלבבו לא הוי כן הוי דברים שבלב ואינו דברים אפי' לחומרא כדתנן בפ' האיש מקדש ובכולן כו' עכ"ל. מדבריו מוכח להדיא שאין הכונה מזיק כלום ומכ"ש בנ"ד מה התם שלא אמר השליח שום דבר נגד כונתו רק כיון שקיבל בשתיקה מסתמא נתרצה לדבריו של בעל פשיטא בדידן שאמר הבעל בפירוש שעושה שליח לקבלה אף שלא כיון לזה הוי דברים שבלב ואינו כלום ולא מגרע לדברו שאמר בפירוש שתהא מגורשת תיכף בקבלת השליח. רק אפשר מה שאמר קודם שהוא רוצה ליתן ע"מ שיקחנה כשיקום מחליו וכיון דעסוקים באותו ענין הוי כמו תנאי אם יקום מחולי זה לא יהא גט ואף שלא אמר בפירוש בשעת נתינה הוי כמו אומדנא דמוכח כמו אדעתא למיסק לארעא דישראל דלא הוי מכירה. אבל בנ"ד כיון שמת נתקיים התנאי. מכל הלין יש לצדד להתירא בהאי איתתא: ומצאתי בשו"ת חכם צבי (שאלה צ"ו) שהחמיר בענין זוכה למומרת ודבריו בקצרה אבל אם נדקדק בלישנא משמע דוקא במומרת חוכך להחמיר. וז"ל ואני בעניי חוכך להחמיר וכו'. כי דבר שהראשונים נ"נ בעלי התלמוד לא אמרו בו טעם וכו'. ותלמוד שלנו ביבמות (דף קי"ח ע"ב) משמע הוא בהיפך אף שיש לדחוק ולחלק בין הפרקים אשנויא לא סמכינן באיסורים כאלה עכ"ל. ולענ"ד כונתו רק על הבעי דש"ס במזכה במקום קטטה דפשטי' טב למיתב כו' התם לא חלקו כלל בין מוכת שחין ולא נשאר בספק. וכן דעת רוב הפוסקים בא"ע (סי' ק"מ סעיף ה') דמתייבמת משום טב למיתב וכו' לאפוקי במקום יבום דמפורש הטעם משום זימנא דרחמא לי'. ועכשיו שאינם נוהגים ביבום כלל לא שייך הטעם מעיקרא. וכן כ' בתשו' מהר"י מינץ (סי' י"ד) בפירוש לענין עד אחד דנאמן להעיד דלא שייך סני' לי' וז"ל אבל בין האשכנזים כבר פשט המנהג ויתד בל תמוט שאין ליבם כלל רק לחלוץ לא שייך סני' לי'. ובתשו' צמח צדק (סי' פ"ח) משיג ע"ז מטעם דאין כופין אותו לחלוץ א"כ שייך הטעם דסני' לי' עכ"ל. אבל לענין דידן כש"כ דמהני זיכוי מהא טעמא דבודאי זכות הוא לה והכל מודים. גם בתשו' פנים מאירות (סי' מ"ג) צידד להתיר ומה שרוצה ליתן טעם לדעת הרי"ף ומדמה לעדיו בחתומיו זכין לי' ואעפי"כ אם מצא גט שיחרור לא יחזיר דלמא מימלך כדאיתא בריש ב"מ לא הבינותי דשם יכול לחזור ג"כ ולא דמי כלל דעדים אינן מזכין לו רק בהאי שטרא לכן צריך שיגיע לידו מכל הלין נראה להתירה להאי איתתא. אך כל חכמינו אינם רוצים לסמוך ע"ז כי מלתא חדתא היא עד שיסכימו כל בעלי גדולי הוראה דמדינתינו. וק"ל וצ"ע: דברי הלל בהגאון ר' שמחה זללה"ה: סימן ב מה שכתב להגאון הגדול בדורו מו"ה משה זאב זצ"ל בעהמ"ח ספר מראות הצובאות אב"ד דק"ק ביאלעסטאק: שאלה מה שנוהגין בני הכפרים למכור האם של הבכור לנכרי קודם הלידה. ומלוה לנכרי הכסף ע"ז קודם והוא כמצחק בעיניהם שהיא הערמה גדולה ובעל תבואת שור אוסר הערמה בדאורייתא ואינם יודעים לעשות המשיכה כד"ת ובאים לידי מכשול גדול הוא שחוטי חוץ שהוא באיסור כרת אף בזמן הזה להרמב"ם ה' מעה"ק ה' ט"ו ולרש"י מפורש בע"ז (דף י"ג ע"ב ד"ה ונשחטי' משחט) ואף להתוס' ביומא (דף ס"ג ע"א ד"ה שלמים ששחטן) עכ"פ יש איסור לאו באכילת הבשר ורבים נכשלים בזה לזה אני רוצה לתקן שאחר הקנין והלידה יעשה הנכרי מום בהולד ולרוה"פ הראשונים מטיל מום בזה"ז הוא רק מדרבנן ואף להרמב"ם שכ' שעובר בל"ת רק אינו לוקה זהו רק בבכור בא"י בזה"ז אבל בבכור בחו"ל בזה"ז אינו עובר אפי' בלא תעשה כאשר אבאר: