חוט המשולש חלק ב' קל

לרווחא דמילתא כדי שלא יסתרו דבריו אהדדי כנ"ל. ולפ"ז מתורץ ג"כ קושית המהרש"א על התוס' דלא מקשי מרישא דעדיפא משום דעיקר הפשיטות רק מסיפא דזמנין דרחמא ליה כו' לפ"ז דהוכחנו דמסתמא סניא לי' רק דלפעמים חיישינן דילמא רחמא לי' א"כ כיון דפעם אחד גלתה דעתה דסניא ליה בזה שהיתה מהדרת בודאי תו לא חיישינן דילמא חזרה ואוקמא אחזקתה הראשונה ואחזקת שארי נשים דעלמא. עוד נ"ל אף אם נאמר דהוא ספק שקול אם רחמא לי' אם סני' לי' אעפי"כ אם גלתה דעתה פעם א' דסניא לי' אוקמא אחזקתה דלא חזרה וראיה לזה מדפסק בש"ע א"ע (סי' ל"ה ס"ד) וז"ל יש אומרים שאפי' לא מינה שליח לקדש רק שגילה דעתו שחפץ בה והלך השדכן וקידשה בלא מינוי שליחות ה"ז מקודשת. וכ' הב"ש דמקודשת בודאי לדעת הרא"ש עכ"ל וקשה דהא מירושלמי דלעיל משמע דחיישינן שמא חזרה אלא ע"כ צריך לחלק דבעל שאני משום דבתחלה בודאי היתה מרחמא לי' א"כ אף שנולד איזה שינוי ביניהם חיישינן שמא חזרה לאהבתה הראשונה לאפוקי באיש דעלמא בגילוי דעת פעם אחת סגי וכן בכה"ג גבי יבם. לפ"ז בנ"ד בהאי איתתא שג' שבועות קודם נתינת הגט היתה בקהלתינו ובקשה כמה אנשים להשתדל אצל בעלה שיתן לה גט ודאי אוקי אחזקתה שלא חזרה. אך אם נסמוך אהתירא דמהדרת יש לפקפק בהאי איתתא כי האנשים שבקשה אותם להשתדל גט מבעלה אחד העיד לפני שבקשה שיתן לה בעלה תנאי גט יש לחוש שמא היתה כוונתה שיתן לה הגט דוקא ע"ת אם יקום מחליו שיחזור ויקחנה ובלא תנאי לא נתרצית לקבל הגט. ולדעתי פשוט מה דקתני בש"ס המזכה במקום יבום מיירי ג"כ בכה"ג כי תנאי הוא זה משנה מפורשת במס' גיטין (דף ע"ב ע"א) ה"ז גיטיך אם מתי כו' ועוד אף אם הי' גלוי לנו שהיתה מהדרת בלא תנאי עדיין יש לספוקי כיון שהוא נגד בעלה הדרא חששא דירושלמי הנ"ל לדוכתא אף אם צווחת דלמא חזרה בה וגם כל ההתירים מה שנמצאו בתשובת רש"י והמרדכי דלמא מיירי בתנאי דוקא דאז אין לחוש שמא מאהבתה אליו חזרה בה כיון שמתנה שיקחנה אח"כ נפיל פיתא בבירא בנ"ד כיון שלא הזכירו התנאי בעת נתינת ומסירת הגט כנ"ל בהגב"ע: ויש לצדד בהתירא דהאי איתתא כיון שרש"י והמרדכי לא פרשו דמיירי בתנאי דוקא מסתמא איירי בכל גוונא. וצ"ל דהא מסוכן או גוסס שיכול לדבר ועפ"י דין יכול ליתן גט ואעפי"כ הוא בחזקת שרובם למיתה ואסור ליתן בחזקת שהוא חי. וכן פסק בש"ע אה"ע (סי' קמ"א סעי' ח') שגוססים רובם למיתה ואסור למסור בחזקת שהוא חי וכן בנ"ד שהבעל הי' מסוכן גדול כמו גוסס ולמחר מת רק שהי' לו חולאת הנקרא דער ר"ל שמספרים ומתים פתאום וכיון שנראה לעין שהי' מסוכן שרובן למיתה מוכחא מילתא שאשתו לא היתה מקפדת על תנאי. והנה הגם שעל היתר יבם קטן לבד אי אפשר לסמוך כי לדעת הרשב"א והר"ן שסוברים דמהדרת במוכ"ש לא מהני ומתייבמת ויסודם מחמת שהש"ס בבלי אצל בעי' במקום קטטה והש"ס ירושלמי היתה צווחת להתגרש לא חלקו בין מוכ"ש לשאר ב"א מסתמא מיירי בכל גווני רק הר"ן מחולק עם הרשב"א שכ' בפ' התקבל המזכה במקום קטטה הוא בעי' דלא איפשיטא ובכולי חולצת ולא מתייבמת וכן נראה לדעתם במזכה במקום יבום ומדמיבעי סתמא משמע דמבעי אף ביבם קטן מ"מ כל במהדרת אצל יבום דגלתה דעתה דסניא לי' לא שייך האיבעי כלל גם הר"ן והרשב"א מודים בזה כפי שכתב לעיל עי' בב"י א"ע (סי' ק"מ סעי' ה' בהג"ה) שהביא התה"ד שמצדד להתיר במהדרת אצל בעל מומר. ועוד כמה דעות להתיר אצל יבום. ולבסוף מסיק הב"י וז"ל ולענין ש"מ שיש לו אח מומר וזיכה גט לאשתו כו' אפשר לצרף סברת המתירים לזכות לה מבעל מומר כו' עם סברת המתירים יבמה שנפלה לפני מומר ומותר לזכות לה גט [ובזה"ז שאינו נוהג יבום דמי ליבם מומר] ומכ"ש במהדרת אצל יבום ובסי' קס"ה בהג"ה פסק אף אם שניהם רוצים ביבום אין מניחים אותם אא"כ ניכר שכוונתם לשם מצוה. ובדידן שהוא ילד והיא יותר משלשים שנה ע"ז אמרו נותנים לו עצה הוגנת כלך אצל שכמותך וליכא מצוה גם הרמב"ם פסק להתיר באיסור לאו בשני ספיקות מאיבעיות בש"ס וכן פסק ביו"ד (סי' נ"ט) בגלודה. ובנ"ד יש כמה ספיקות א' בעי בש"ס ב' ספיקות בפלוגתא דרבוותא א' ביבם קטן וא' במהדרת (בסי' ק"מ סעי' ה' בהגה"ה) עוד בזה"ז שאין נוהגים ליבום והפ"מ כ' (בסי' ק"י) דלא שייך חזקת איסור בספק פלוגתא דרבוותא ואין לומר דהוי דשיל"מ בחליצה כיון שצריכה להמתין ולא שייך רק בדבר מאכל שנאכל בפעם א' לאפוקי אשה אצל בעלה וד"ל [לכן באיסור נדה מתירין בס"ס] ועדיין צריך לחקור קצת שא' מהעדים אמר שקודם כתיבת הגט אמר הבעל שרוצה ליתן ע"ת והשיב העד שא"א ליתן על תנאי אך הם יצוו להשליח שיקח באווארענעש ממנה קודם מסירת הגט ואח"כ לא הזכיר מזה כלום מזה מוכח שלא הבין הבעל ענין הזיכוי שתהא מגורשת תיכף אף שאמר בלשון אשכנז דאל"כ הי' שואל נידון התנאי הנ"ל ובש"ע (סי' קל"ו בהג"ה) כ' בשם סדר הגט שהבעל צריך לידע מה הוא אומר בעת מסירת הגט ליד האשה ואינו יודע אם מעכב בדיעבד. עוד אפשר מחמת שבעצמו הרגיש שהוא מסוכן גדול כאשר העיד האיש מההקדש ע"ז וזירז אותו שיביא להמסדר והסופר חיש מהר שלא ימות פתאום מחמת זה לא הקפיד ובתחלה אמר רק לרווחא דמילתא והדבר ספק וצ"ע: הנה בש"ע (סי' קל"ו) כ' המגרש צ"ל ה"ז גיטך וא"ל פסול ואם עסוקים באותו ענין ונתן בשתיקה כשר ע"ש. אמר איני אישך איני בעלך כו' אף עסוקים כו' אינו גט. וי"א אם עסוקים באותו ענין ה"ז ספק מגורשת. ולכאורה לפי הי"א דמכשירים התם משום דעסוקים באותו ענין מתקן הלשון גרוע שאמר וכאלו לא אמר כלל כן בדידן מה שהיו עסוקים באותו ענין משליח להולכה דוקא כנ"ל הלא מגרע ללשון קבלה שאמר אח"כ.