חוט המשולש חלק ב' קכו

שתתגרש האשה מיד רק כשיגיע הגט לידה וזה ברור. ופשוט דדעת הרי"ף כן. ואע"ג דדעת התוס' לא הלכו בשיטת הרי"ף וגם הרמב"ם פסק דמהני זיכוי. מ"מ כדאי הוא הרי"ף לחוש לדבריו אפי' באיסור קל ש"ת כש"כ באיסור חמור דהיינו א"א ומ"מ לא בעינן למשכוני נפשאי אמנהג מקומות וכש"כ הכא דדילמא סבירא להו כרש"י ותוס' והרמב"ם עכ"ל מהרי"ק: והנה לדברי היש מחמירין בהג"ה שחשו לדברי מהרי"ק אין תרופה להך איתתא הגם שהב"ש (בסי' ק"מ בס"ק ז') הקשה דדברי הרמ"א סתרי אהדדי. ומתרץ דרמ"א מודה במומרת דמהני זיכוי אבל דבריו תמוהים דמשמע מפורש די"מ קאי על התרי בבות המבוארים ברמ"א מומרת ונאסרת. ואכ"ז לק"מ קושיית הב"ש דבסי' א' מיירי לענין לישא אשה אחרת ולהתיר להבעל החרגמ"ה אבל להתיר האשה להנשא וודאי דצריכה גט אחר לדעת הי"מ שהביא הרמ"א בסי' ק"מ וכבר השיג על הב"ש הס' בית מאיר. אמנם דברי הרמ"א סתרי אהדדי ממקום אחר דבשו"ע א"ע חשש לדעת מהרי"ק הנ"ל והביא הי"מ כנ"ל וביו"ד סי' רס"ז לא הביא כלל דעתו להחמיר ואדרבה הביא דעתו ודעת הרא"ש להקל יותר שגם בתנו מהני' קודם שיגיע לידה. וי"ל בתרי גווני דנוכל לאמר באופן זה. דמה שהביא הי"מ הוא רק לכתחילה שלא להתיר להבעל לישא אשה אחרת עד שיתקן קודם היינו שיהא הגט מזומן ת"י אחד למסור לה כשתחזור לדת יהודית (וקושיית הב"ש על הרמ"א שלא הביא הי"מ בסי' א' נוכל ליישב לפע"ד אולי משום דשם בסי' א' כ' הרמ"א מזכה לה גט ע"י אחר בלשון לכתחילה ונוכל לפרש דשם כוונתו כדעת הי"מ כאן שיהא מזומן הגט ת"י הזוכה למענה למסור לה כשתחזור לד"י אבל כאן בסי' ק"מ כתב הרמ"א שאם זיכה לה גט על ידי אחר כשתחזור לד"י אינה צריכה גט אחר ומשמע דאפי' לא יבא עתה הגט הראשון לידה מגורשת היא מעת הזכיה. וזהו כדעת הר"ן לכן כ' כאן הי"מ דלכתחלה צריך לתקן שיהא הגט שמור ת"י הזוכה למסור לה כשתחזור לד"י. ולפי"ז לא ס"ל כדעת מהרי"ק בשום מקום דהרמ"א בי"מ מחמיר רק לכתחילה אבל בדיעבד מגורשת היא אף אם לא הגיע הגט לידה) אבל האשה מותרת להנשא בגט זה כשתחזור לד"י אף אם לא הגיע הגט לידה כדעת הר"ן. או שנאמר שהרמ"א בי"מ לא חשש לדעת מהרי"ק רק באיסור א"א אבל באיסור לאו כגון לישא בת חורין לא חשש לדבריו לפ"ז מתורץ ג"כ קושיית הב"ש הנ"ל דשם בסי' א' החשש ג"כ משום איסור לאו [ע"ש בב"ש ס"ק כ"ה]. כש"כ אם החשש שם משום חרגמ"ה מכל הלין יש לצדד בהאי איתתא להתיר לדעת הגהת רמ"א דגם בנ"ד הלא רק איסור לאו דיבמה לשוק הוא אמנם אשינויא ניקום ונסמוך לדינא ובפרט באיסור תורה. לכך הנצרך להעמיד על דברי מהרי"ק ולדקדק אם פירושו מחוור בדעת הרי"ף מתחלה צריך להבין איך אפשר לפרש דברי הרי"ף דלא מהני זיכוי בעבד ואשה ולעשות דברי הרי"ף כמו חוקים בלי שום טעם לחלק בין כל הזכויים שבש"ס הלא זיכוי מטעם שליחות כדאיתא בהדיא בש"ס בב"מ (דף עא ע"ב) בסוף הסוגיא רבינא אמר נהי דשליחות לכותי לית ליה זכי' מדרבנן מיהו אית ליה מידי דהוי אקטן דל"ל שליחות ויש לו זכי' מדרבנן ע"ש וכו' א"כ בעבד ואשה דמצי למיעבד שליחא לקבלה ודאי דאית להו זכיה [אף דבעבד הוא בעיא בש"ס כבר תירץ הר"ן ברפ"ב דקידושין ע"ש] אבל מסקנא יש בירושלמי הביאו התוס' בגיטין (דף יא ע"ב ד"ה בגיטי נשים) וז"ל ר"ח בעי הרי שהיה עבדו של קצין וכו' עי"ש בתוס'. והנה פי' הירושלמי קשה להולמו עי' מהרש"א על התוס' הנ"ל שמפרש הירושלמי שהתוס' הלך לשיטתו (בדף י' ע"א ד"ה בשליחות בע"כ) לפי' ר"ח שם. ומסיק המהרש"א דעת התוס' לפי הירושלמי דזכות וחוב לא מעלה ומוריד כלל בעבד ואשה ועדיין לא הועיל כלל כי האיך יפלוג גמרא ירושלמי אמתני' כדמפורש להדיא החילוק בין עבד לאשה מחמת זכות וחוב עוד קשה שהירושלמי הנ"ל יפלוג על ירושלמי בפ' התקבל שהביא הר"ן וז"ל זכין לאדם שלא בפניו השיב ר' שמי הגע עצמך היתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה עכ"ל הירושלמי ע"כ. משמע דאם לא חזרה מהני זיכוי שלא בפניו. ונראה לפרש הירושלמי לפי שיטת המהרש"א אבל בסגנון אחר וכי הוא זה בירושלמי הוא ב' איבעיות ולא קושיות. ר"י בעי הרי שהיה עבדו של קצין. ועוד בעי הרי שהיה אשה של מוכת שחין וקאי על מתני' דקתני בעבד אינו יכול לחזור ומשוחרר תיכף כדעת חכמים ובאשה יכול הבעל לחזור ובעי להיפך מה הדין בעבד של קצין ואשה של מוכ"ש ופשטי' בעבד כיון דיכול למכור אותו לאחר שלא מידיעתו. מיד כשמסרו לשליח יצא מת"י שאינו יכול לחזור אף שהוא חוב גמור כמו הוה אמינא דפי' ר"ח הנ"ל בתוס' ד"ה בשליחות בע"כ וכן פי' המהרש"א אבל אינו משוחרר עד שיגיע לידו דוקא כיון שהוא חוב ובאשה באשת מוכ"ש אינו יכול לחזור כיון שזכות הוא לה אבל אינה מותרת עד שיגיע לידה דוקא כי אי אפשר להתגרש ע"י אחרים בע"כ [יעויין בתוס' שם דף י"א ע"ב ד"ה בגיטי נשים שהביא לשון הירושלמי והפני משה פי' שם דכונת הירושלמי שלא מידיעתה] כמו שאינו יכול למכור אותה לאחר: עוד אפשר לפרש בעבד באופן אחר דלא כמהרש"א כיון שיכול למכרו לאחר בע"כ א"כ לעולם השחרור זכות הוא לו אף שרבו קצין מ"מ יכול למכור אותו לעני שלא מדעתו. והשתא מתפרש המשנה שפיר. דבעבד מחמת שזכות הוא לו זוכה תיכף לשני הפירושים הנ"ל ובאשה מיירי מתני' בסתם נשים דחוב הוא לה ויכול הבעל אף לחזור ג"כ אבל במוכ"ש אינו יכול לחזור דזכות הוא לה ומ"מ אינה מתגרשת ע"י אחר עד שיגיע לידה כנ"ל. והשתא לא פליגי שני המימרות בירושלמי אהדדי דשם בפ' התקבל מיירי לענין חזרה דקאי על מתני' האומר התקבלי כו' יכול לחזור. ומבעי אם צווחת להתגרש ומשני דחיישי' שמא חזרה אבל אם לא חזרה אין הבעל יכול לחזור והירושלמי דפרק קמא מיירי דאינו יכול לזכות שתתגרש האשה תיכף קודם שיגיע הגט לידה כנ"ל והשתא נהדר אנו לקושייתינו מה טעם