חוט המשולש חלק א' צז

ראיה דאפשר דמיירי בשוגגת המוזכר בש"ס ותפס לשון הש"ס כדרכו וכיון להא דאמר בש"ס (דף צ"א) כשגגת איש באשה ולישנא דכשגגת ודאי לא משתמע אלא כהך דהוחלפו. ותו דהא גם להרשב"א אומרת מותר לאו שוגגת היא לענין זה. וא"כ ע"כ גם הרשב"א יפרש שגגה דנקט הרמב"ם כפי' המהרי"ק דדוחק גדול לומר דהרשב"א פליג אהרמב"ם בהא: כללא דמלתא אף שראיות המהרי"ק אינם מכריעות. אבל סברתו נכוחה ואין שום חולק עליו. זולת שמדברי הרשב"א בתשובה משמע דלא ס"ל סברתו דומעלה בו מעל וכמ"ש לעיל ואולי גם מזה אין ראיה כיון דלא הזכיר בפירוש להקל ואדרבה מחמיר טפי ממהרי"ק לאסור אף בלא מעלה מעל ולדינא צ"ע: והני מילי בטעות מורים מובהקים דהוי אנוסה גמורה ואין לאוסרה רק משום סברת המהרי"ק בהא אפשר דפליג על הרשב"א אבל בטעות מורה שאינו מובהק ודאי אף להרשב"א אסורה דהא ודאי לאו אנוסה היא דהוה לה למידק ולשאול פי מורים מובהקים ולא לסמוך לעשות מעשה ע"פ הוראת מורה שאינו מובהק: סימן יד מה שכתב אליו הרב הגאון הגדול בדורו מוה' יו"ט ליפמאן זצ"ל אב"ד דק"ק קאפולייע. [אע"ג שאין דינים אלו שייכים עוד לזמן הזה דהאידנא לא שכיחי עוד הכותים ועובדי כוכבים מ"מ מן הצורך להוכיח איסור גזילה והטעתם והפקעת הלואתם בימים הקדמונים וכפי המסקנא בזה]: להגאון המפורסם רשכבה"ג מו"ה חיים מוואלאזין זלה"ה. בדין גזל כותי ועובדי כוכבים אנסין בימים הקדמונים. ופלפול ארוך ועצום בזה: גרסינן בגמ' בב"ק (דף קי"ג) אמתניתין דאין פורטין וכו' מוכסין והאמר שמואל וכו' איכא דמתני לה אהא דתניא לא ילבש וכו'. עד רב אשי אמר הכא במוכס כותי דתניא ישראל ועובד כוכבים וכו'. ר"ע אומר אין באין על שום אדם בעקיפין מפני קידוש השם. ור"ע טעמא דאיכא קידוש השם וכו'. וגזל כותי מי שרי והתניא וכו'. עד רבא לטעמיה דאמר רבא ע"ע גופו קנוי וכו' ע"כ ובספרי הש"ס חסר קצת והב"י בחו"מ (סי' שס"ט) העתיק כלשון הזה יע"ש ופי' רש"י בהפקעת הלוואתו שאין גזל ממש היה שרי כי ליכא חלול השם וכו' והנראה מדברי רש"י דכאן דלר"ע גזל הכותי ממש לאו משום חילול השם בלבד הוא דאסור אלא מדאורייתא אסור וכפשט הסוגיא דמקראי ילפינן לה ובהפקעת הלוואה דלאו גזילו ממש הוא דיש חילוק בין היכא דאיכא חילול השם להיכא דליכא והיינו דקמשני רבא כאן בגזילו כלומר הא דיליף ר"ע דגזל כותי אנס אסור מעבד עברי היינו גזילו ממש ובכל ענין אסור מדאורייתא וכאן דאמר ר"ע מפני קדוש השם דדייקינן הא לא"ה היה שרי בהפקעת הלוואתו דלאו גזילו ממש הוי ואין בו איסור דאורייתא ומשום ח"ה לבד הוא דאסור והיכא דליכא חיה"ש אין ה"נ דהיה שרי וזה דלא כמ"ש רש"י בסנהדרין (דף נ"ז ע"א ד"ה ישראל בעו"ג) דאפילו מ"ד גזל כותי אנס אסור אינו אלא מדרבנן מפני ח"ה. ולפי פשט הסוגיא דכאן דברי רש"י דשם תמוהים. דהא פריך הכא אדר"ע דאמר מפני קדוש השם מהא דיליף ר"ע גופיה מקרא דגזל כותים אסור. וע"ז מסיק רבא כאן בגזילו כו' ומוקי להך דקתני מפני קדוש השם בהפקעת הלואה אלמא בגזילו ממש לאו משום קידוש השם הוא דאסור אלא מדאורייתא וכדעת המקשה דפריך משום דר"ע קרא קדריש. וכן רב הונא דבסמוך נמי נראה דמדאורייתא קאמר ודריש מקרא דואכלת כו': ואמנם ראיתי דשם בסנהדרין דבריו סותרין זא"ז. דכתב שם בד"ה משום דקבעי למיתני וכו' וז"ל ואי תני וכו' הוי תני ישראל בעובד כוכבים פטור ומשמע דהיה פטור מן המיתה ועובר עליו בלאו. ומשו"ה תני ברישא וכו' דס"ל כמ"ד מותר ממש עכ"ל. מזה משמע להדיא דס"ל דמ"ד אסור מן התורה קאמר דאסור דאם לא כן לא הוי צריך לומר דסבירא ליה כמ"ד מותר: והנה ראיתי בחידושי הר"ן שם שכתב אהא דישראל בכותי מותר וז"ל. הא אתי כמ"ד גזל כותי אנס היה מותר מן התורה ופלוגתא היא בפרק הגוזל בתרא. ומיהו מדרבנן אסור מפני חילול השם וכדאיתא התם ע"כ יע"ש והנראה להדיא מדבריו דס"ל דאפילו מ"ד גזל כותי אנס היה מותר מודה דמדרבנן הוא דאסור מפני חילול השם מיהו מ"ש ע"ז כדאיתא התם יש לעיין דלא הוזכר בסוגיא דפרק הגוזל כלל מזה דלמאן דאמר גזל כותי אנס מותר. יהיה אסור מפני חילול השם: והנראה בעיני שלמד כן מדין הפקעת הלוואה לר"ע שלא היה בו איסור דאורייתא ואפי' הכי מדרבנן אסור מפני ח"ה וכן אבידתו של כותי אנס היה מותר מן התורה וכדיליף מקרא. ואפילו הכי אמרינן דבמקום שיש חילול השם אסור מיהו מ"ש דפלוגתא היא בפרק הגוזל בתרא לא ידענא דלא הוזכר בסוגיא זו מהנך תנאי דס"ל דגזל כותי אנס היה מותר וכן כתבו התוס' כאן ור' ישמעאל ור"ע דפליגי בהפקעת הלוואה פליגי. וכדמפרש רבא ולאו מדאורייתא פליגי ומה שנראה בדעת הר"ן בזה אין כאן מקומו: ואמנם ע"פ דברי הר"ן אלו יש לפרש דמ"ש רש"י בסנהדרין. ומדרבנן איכא למאן דאסר בהגוזל בתרא משום חילול השם כוונתו דאפילו למ"ד גזל כותי אנס היה מותר נמי אסור מדרבנן מפני חילול השם. ומ"ש איכא למאן דאסר היינו משום דר' ישמעאל פליג וס"ל דלא חיישינן לק"ה כלל ולדידיה כל שמותר