חוט המשולש חלק א' צה

נפחא גופי' לא אסר משום שמא יאמרו (לשיטת הרשב"א) אלא היכא דעבדא איסורא קצת דלא דייקא שפיר. דאל"כ אפי' נתקדשה נמי וכ"כ הרשב"א שם לחד שינויא דלר"י נפחא בעינן תרווייהו דעבדא איסורא ושמא יאמרו וכו' ולאפוקי מדר' אמי דלא בעי אלא עבדא איסורא לחוד (לשיטת הרשב"א) וא"כ בעובדא דמיכל בת שאול כיון דלא הו"ל למידק כלל וכמש"ל אפי' לר"י נפחא ליכא למיחש משום שמא יאמרו: ונראה לפענ"ד להביא ראי' לדעת הרשב"א מהא דמקשה בגמ' (דף צ"ד ע"ב) ותאסר בשכיבה דאחותה. והא הכא ע"כ בשני עדים איירי כמ"ש התוס' (בד"ה ואע"ג) וכ"כ כל הפוסקים דע"א על מיתת אשתו לא מהימן לישא אחותה וא"כ אי טעם האיסור בניסת ע"פ עדים הוא רק היכא דשייך שמא יאמרו כשיטת הסוברים כרש"י ובנשואת אחיו דליכא למיחש לשמא יאמרו שריא וא"כ מאי מקשה הגמ' הא הכא לא שייך שמא יאמרו ואף אשתו בכה"ג לא מתסרא (ורש"י עצמו אולי נשמר מקושי' זו וכ' בד"ה וגיסו דע"א מהימן על מיתת אשתו אבל על תוס' וש"פ דאזלי בשיטת רש"י בטעמא דשמא יאמרו. ובנאמנות עד אחד על מיתת אשתו פליגי על רש"י קשיא טובא אבל לשיטת הרשב"א פריך הגמ' שפיר דהא אשתו אפי' היכא דליכא למיחש לשמא יאמרו כגון נשואת אחיו אפ"ה אסורה משום דה"ל למידק ויש לישב בזה גם לשון התוס' והנה הב"י אף שלא ראה דברי הרשב"א בחידושיו שהבאתי. מ"מ הסכימה דעתו הנקי' להבין ולהורות דפלוגתא דרבוותא היא ע"ש מ"ש בב"ה סי' קנ"ט דמשמעות הרי"ף והרמב"ם דאפילו בנשואת אחיו אסורה אף שראייתם הוא מדהשמיט הרי"ף הא דרב ולפענ"ד איכא למימר איפכא דמש"ה השמיט הא דרב משום דס"ל כשיטת רש"י דבנשואת אחיו דלא בעי גיטא משרא נמי שריא וא"כ כיון דכבר פסק כר"ע והביא הא דאמר ר' חייא בר יוסף א"ר כגון שקידש אחיו כו' עד אבל בנשואין דליכא למימר תנאה כו' ממילא נשמע דבקידש אחיו אסורה ובנשא אחיו שריא מ"מ נראה דכיון אל האמת דהרי"ף ס"ל כהרשב"א ובהכי ניחא גי' הרי"ף דגרס אלא רישא דעבדא איסורא קנסוה ומה שהשיג עליו הרא"ש מהא דאמרי' הכא דליכא למיחש לשמא יאמרו כגון בנשא אחיו אפי' לר"ע לא בעי גט עיין בר"ן אהא דאמר בגמ' דעבדא איסורא קנסוה שפי' בשם הירושלמי דקנס הוא כדי שיבורר איסורו של הראשון וכ"כ הרשב"א והרמב"ן במלחמות כהירושלמי דקנסו וברמב"ן מתברר יותר פירושו כדי שיאמרו מדהצריכוה גט משני מסתמא נשאה אחר שגירש הראשון ובזה יבורר איסורא לראשון שיאמרו הוא מחזיר גרושתו ומכ"ש קודם גירושי שני יאמרו שנשא א"א בלא גט. וכה"ג אשכחן דמחמת דמצרכינן גט משני חיישי' לשמא יאמרו כדאמרי' בגיטין (דף פ"ט סוף ע"ב) אבל מגרש שני ונשא ראשון לא שמא יאמרו מחזיר גרושתו ע"ש) וא"כ לגי' הרי"ף ה"פ אלא לאו כדס"ד דמשום שמא יאמרו בעי גיטא אלא משום דעבדא איסורא (דלא דייקא שפיר) קנסוה דלבעי גיטא כדי שיאמרו גירש זה. ונמצא מחזיר גרושתו. וא"כ באשת אחיו ואחות אשה אע"ג דאסירי משום דלא דייקא אבל גיטא לא בעי דהא לא יבורר איסורא בזה דודאי לא יאמרו דמסתמא נשא אחר שגירש ראשון דהא גרושת אחיו היא כנ"ל ברור ונכון דעת הרי"ף דס"ל כהרשב"א וכן הר"ן בסוגיא דכל שפוסל כ' דהאיסור בניסת עפ"י עדים שהוא משום דלא דייקא שפיר והיינו כהרשב"א (ואע"ג שבסוף דבריו הביא דעת הרמב"ן איהו לא ס"ל הכי): וראיתי להב"ש ס"ס ט"ו שכלל בקצרה כל הסוגיא. ע"ש שכל דבריו נכונים זולת מ"ש דלהרי"ף אף בנשואת אחיו צריכה גט משני הואיל ועבדא איסורא. לפענ"ד לא כיון יפה בזה דהא הרי"ף כ' להדי' לקמן בסוגיא דא"ל מתה אשתו ונשא אחותו וחזינן מאן דכתב כו' ולא קמפליג בין נשואין לקידושין ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. ואף שבזה יש מקום לדחוק ולומר דהרי"ף לא פליג אמאן דכתב שהביא אלא בלא עבדא איסורא כגון אחות אשתו דבמזיד לא אסירא מדאורייתא (וא"כ צ"ל דלהרי"ף מצריך ר"ע גט אפי' באחות אשתו גרידא והא דפריך בגמ' לימא מתני' דלא כר"ע מלתא באפי נפשא היא והיינו דלא כתוס' ד"ה לימא מתניתין) אכן תחלת דברי הרי"ף שהביא הא דר"י בר יוסף א"ר כגון שקידש אחיו את האשה כו' אבל בנשאת כו' לא אמר ר"ע ופסק הלכה כר"ע לא ידעתי איך יפרש הב"ש אבל לענין לאוסרה על בעלה כיון האמת כרבי' דהרי"ף ס"ל כהרשב"א וכמ"ש לעיל דבנשואת אחיו נמי אסורה: ובדעת הרמב"ם יש מקום עיון בזה דהנה (פ"י דגירושין ה"ד) כ' הטעם דבנשאת בגט בטל תצא מזה ומזה הוא משום שמא יאמרו ואע"ג דלכאורה אין ראיה מניסת בגט בטל לאשה שהלך כו' דהתם כיון דבאמת גירש זה ונשא זה רק שנמצא הגט בטל שייך יותר חששא דשמא יאמרו הגט הי' כשר משא"כ באשה שהלך כו' דלא הי' שום גט ליכא כ"כ חששא דשמא יאמרו מ"מ הא משמע שם ברמב"ם דחד דינא וחד טעמא אית להו. וכן מוכח בגמ'. (דף צ"א) דאס"ד דבהנך דבפ' הזורק הוי טעמא משום שמא יאמרו אלא ודאי מחד טעמא אית להו וע"כ נראה דס"ל כרש"י: ומהא דכ' (בהל' ה') שם דאפי' אשת פקח שנשאת לחרש אסורה משמע דס"ל כשיטת הרשב"א דהא התם לא שייך שמא יאמרו כו' דהא אפי' גירש פקח ונשא חרש לא מחזיר גרושתו הוא להרמב"ם (בפי"א הל' ט"ו) וכ"ה בש"ע (סי' י' סעיף ב') ומהא דכ' בה' ח' וכן הדין באחיו שקידש א' כו' אין ראיה דאפשר דס"ל כרי"ף ורשב"א וכמש"כ להשיג על הב"ש וא"כ אפשר דמשום גט נקט קידש (דבנשא אחיו לא יבורר איסורא) אבל לענין איסור אף בנשא אסורה (דהו"ל למידק) וכ"כ הב"י בב"ה שהבאתי לעיל אבל מדלא חילק הרמב"ם בין נסיב אחות אשתו פנוי' ובין נסיב אשת גיסו כדחלק הטוש"ע (ס"ס ט"ו) נראה להוכיח דס"ל דקי"ל כשינויא