חוט המשולש חלק א' צד

בעבדא איסורא לחוד תליא הך דהוחלפו אמאי שרינן הא אלו הוה במזיד הוי עבדא איסורא: וראיתי להרשב"א בחידושיו בסוגיא דכל שפוסל ע"י עצמו (דף צ"ה ע"ב) שהקשה על שיטה זו מה שהקשיתי לעיל מהא דמשני בגמ' (ד' פ"ט) נתקדשה דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן. והא נמי הרי לא עבדא איסורא ועוד הקשה מהא דא"ר ששת לעיל (דף צ"א) מהו"ל למיעבד מינס אנסה ואי ס"ד הטעם הוא שמא יאמרו כו'. א"כ מאי קאמר מינס אנסה. והא אנן משום גזירה אסרינן לה וכן לרב פפא היאך הוי סבר למיעבד עובדא למשרי' במאי הו"ל למיעבד כיון דאיכא למיחש שמא יאמרו: ולפענ"ד לק"מ מהא אשיטת רש"י דבאמת היא קושיית הגמ' דפריך דכיון דלא הו"ל למיעבד ומינס אנסה. וא"כ לא עבדא איסורא. וא"כ אמאי קנסוה דניחוש לשמא יאמרו כו'. ומש"ה גם רב פפא סבר למיעבד עובדא הכי דכיון דלא עבדא איסורא לא נקנוס לה ולמסקנא דגמ' דלא עבדי עובדא במאי הו"ל למיעבד באמת נשארה בקושי' ולא ידעינן טעמא דמילתא. דהא גם לשיטת הרשב"א נשארה הקושיא דמאי הו"ל למיעבד בגמ' דידן. רק לפום גמ' ירושלמי מתרצא. והשתא לא צריכינן למדחק נפשין בפירושא דטעמא דיהיב בגמ'. רישא דעבדא איסורא קנסוה לדחוק ולומר כמ"ש לעיל דכיון דבמזיד הוה עבדא איסורא כו' אלא פירושא כפשטא דבניסת ע"פ ע"א איירי הגמ' התם ושפיר עבדא איסורא דלא דייקא ואינסבה אבל בניסת עפ"י ב' עדים באמת נשאר הגמ' בקושי' ואפ"ה לא עבדינן עובדא ומ"מ למסקנא דלא אמרי' מאי הו"ל למיעבד. אפשר דטעמא דפרישית אמת לחלק בין נשאת בשני עדים לנתקדשה: ונראה דעת רש"י ודעימי' דהך ירושלמי קאי אניסת בע"א ואהא הוא דמשני שתהא בודקת יפה והיינו כש"ס דילן שהחמרנו עלי' בסיפא (דף פ"ח ע"א) וא"נ דהירושלמי קאי גם אניסת בשני עדים כמו שהביא הרשב"א מ"מ ס"ל לרש"י ותוס' דלא משגחינן עלי' דאיהו ס"ל כס"ד דש"ס דילן דאמרי' גבי כל הנך דתנן בפ' הזורק דכל הדרכים האלו בה הוה לה לאמתוני או לאקרויי לגיטא וכהנהו שינויא דשנינן. אבל למסקנא דש"ס דילן דשינויי דחיקי נינהו ולא אמרי' הוה לה לאמתוני ה"נ לא אמרי' הו"ל למידק אם לא בניסת ע"פ ע"א דמתוך שהקלנו עלי' בתחילתה החמרנו עלי' בסופה דאי לא הוה מחמרינן בסופה לא הוה מקילינן עלי' בתחלתה כדאי' בגמ' (דף פ"ח ע"א): ובאמת לכאורה קשה על הרשב"א דמשמע למעיין בדבריו דס"ל דבניסת עפ"י עדים לא מתסרא אלא משום דהו"ל למידק כטעם הירושלמי וכן משמע בר"ן בסוגיא דכל הפוסל כו' (ד' צ"ה) משמע הא היכא דלא ה"ל למידק כלל לא מתסרא (וכמש"ל לתרץ דברי הרשב"א בתשובה) וא"כ כל הנך דתנינן בפרק הזורק דתצא מזה ומזה כגון נמצא הערוה איילונית וכן נתן גט לאשה ושובר לאיש אמאי מתסרו כיון דלא הו"ל למיעבד כלל למסקנת הש"ס דשינויי דחיקי נינהו. ואפשר לומר דבכל הנך דפ' הזורק היינו טעמא משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י וכדאי' התם במסקנא גבי שומרת יבם ואי קשיא כיון דס"ס אפי' היכא דלא ה"ל למידק כלל אסורה משום דמחלפא א"כ קושית ט"ז וב"ש על תשו' הרשב"א הדרא לדוכתא דהא ודאי היכא דמחלפא יש לנו לאסור אף בדבר שלא הוזכר בש"ס להדיא דהא אפי' בקטנה שלא מיאנה והגדילה קיי"ל כהרי"ף והרמב"ם דאסורא משום דמחלפא אע"ג דלא הוזכר בש"ס ואף שהראב"ד לא פליג התם אלא משום דהוי קדושי דרבנן עיין פ' ב"ש ברא"ש סי' ז'. וא"כ בהך עובדא דתשו' הרשב"א ה"ל למיסר משום דמחלפא וע' תוס' (דף צ"ב ד"ה אבל חכמים) וכ"כ הרא"ש שם דבנישאת בהוראת ב"ד כמחלוקת ב"ש וב"ה לא שייך טעמא דמחלפא וא"כ לק"מ על הרשב"א שנראה דבמחלוקת ב"ד של שאול ודוד נמי עשו כל אחד כדבריהם: אי נמי י"ל דאפי' למסקנת הגמ' כל הנך דבפ' הזורק בלתא דנפשייהו מתסרן משום דה"ל לאקרויי גיטא או לאמתוני. והא דאמרי' בגמ' שינויי דחיקי נינהו ולא סמכי' עלייהו לא אתא אלא לאפוקי מס"ד דהנהו שינויי דחששא דה"ל לאמתוני ולאקרויי גיטא אלים מחששא דה"ל למידק ומש"ה הוי סבירא לן דאפי' למ"ד בניסת ע"פ שני עדים שריא ואמרי' מה"ל למיעבד אפ"ה בהנך דפ' הזורק אמרי' דה"ל לאמתוני ולאקרויי אהא לא סמכינן דשינויי דחיקי נינהו לומר דהאי חששא אלים מטעמא דה"ל למידק אלא הני תרי חששי כי הדדי נינהו ואי אמרי' בניסת ע"פ עדים מאי הו"ל למיעבד אף בהנך דפ' הזורק נמי אמרינן מה"ל למיעבד. וא"כ למסקנא דניסת ע"פ עדים אסורה משום דהו"ל למידק באמת הנך דבפ' הזורק נמי בלתא דנפשייהו אסירן דהו"ל לאמתוני ולאקרויי גיטא והא ל"ק לי על הרשב"א מסוגיא דנשאו אין זינו לא דבפ' הזורק דמוכח התם להדיא דהטעם הוא משום שלא יאמרו ועיין תוס' שם וכ"כ שם הרשב"א בחי' להדיא ומשמע ודאי דנשאת בגט בטל ואשה שהלך כו' חד טעמא אית להו דאל"כ לא הוה פריך הגמ' מידי בהאשה רבה (דף צ"א) כמ"ש הרשב"א דאי טעמא משום שמא יאמרו לחוד הא לא שייך למימר מהו"ל למיעבד וכמש"כ לדעת הרמב"ם: אבל משום הא לא תברא די"ל דהס"ד דפ' הזורק אזלא כר"י נפחא אליבא דר"י ביבמות (ד' צ"ה) ואליבי' גם הרשב"א מודה דס"ל הטעם משום שמא יאמרו: ואי קשיא א"כ הדרא קושי' הט"ז וב"ש לדוכתי' דאפי' בעובדא דמיכל בת שאול הו"ל למיסר משום שמא יאמרו כר"י נפחא אליבא דר' יוסי דנקטינן כוותי' לחומרא כיון דלא איתבריר אליבא דמאן פסק שמואל הלכה כר"י אי אליבא דר' אמי או אליבא דר"י נפחא וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם וכ"כ שם הרשב"א גופי' י"ל דודאי דר"י