חוט המשולש חלק א' צג

(דף צ"ד) אמרינן כיון דבמזיד אסורה מדאו' בשוגג גזרו בה רבנן אכתי קשה מאי שנא מהך דהוחלפו בשעת כניסתן לחופה ולא גזרינן שוגג אטו מזיד ומ"ש הכא דגזרינן. והנה בדבר זה נחלקו בו חכמי ישראל רש"י ודעימי' ס"ל דהכא הואיל וע"י נשואים גמורים נשאת לשני חיישינן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והרשב"א בחי' ס"ל דלשמא יאמרו לא חיישינן אלא מביא ירושלמי, דרמי הך דהכא אמתני' דהוחלפו ומשני קנס הוא קנסו בה שתהא בודקת יפה. וצ"ל הא דאיתא בגמ' אשה דייקא ומינסבה לאו בהותרה עפ"י ע"א לחוד דוקא. אלא אפי' בהותרה ע"פ שני עדים נמי דייקא בתר סהדי דלמא שיקרי נינהו (וכ"כ התוס' ד' פ"ח ע"ב ד"ה והבא עלי' דאפי' הותרה ע"פ ב' עדים דייקא) והא דלא דייקא שפיר קנסוה רבנן. והשתא ניחא דהא קנסא דלא דייקא לא שייך אלא בטעות עפ"י עדים דאי הוה דייקא שפיר בתר הני סהדי אי שקרי נינהו. וכן אחר בעלה אם הוא חי הוה מתודע לה האמת משא"כ בעובדא דמיכל בת שאול מאי הו"ל למידק כיון דשאול בחיר ה' וכל הסנהדרין הכי הוו ס"ל והתירוה להנשא. האם תעלה השמימה אין לה אלא לדרוש השופטים אשר בארץ בימים ההם. וכן דקדק הרשב"א בלשונו וכו' דגבי עובדא דמיכל וטעות כזה אנוס הוא כן נ"ל ברור ונכון דעת הרשב"א אבל מהרי"ק ס"ל דהטעם דלא אמרי' מהו"ל למיעבד משום שמא יאמרו גירש זה כו' כשיטת רש"י ודעימי' וא"כ אפילו בכה"ג דלא הו"ל למידק כלל אפ"ה אסורה שמא יאמרו כו': ועתה אשובה אראה כמאן קי"ל לדינא אי כהרשב"א אי כמהרי"ק ובתחילה אבאר בעז"ה שיטת רש"י והרשב"א על בורים כבר כתבתי דמהרי"ק ס"ל דאפי' בניסת עפ"י טעות מורים מובהקים כב"ד של שאול דלא הו"ל למידק כלל אפ"ה אסירא היינו כשיטת רש"י שכ' להדיא בגיטין (דף פ' ע"ב בד"ה דמיחלפ') דהטעם הוא דאסרי' לה למיהדר משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו. וכ"כ התוס' שם וכ"כ התוס' ביבמות (דף צ"ב ע"א ד"ה אבל חכמים) וכ"כ הרא"ש בסוגיא דאין קידושין תופסין ביבמה דהטעם הוא שמא יאמרו כו' וכ"כ הראב"ד והרמב"ן בס' הזכות הובאו גם ברא"ש בסוגי' דכל שפוסל וכ"כ הרמב"ם פ"י דגירושין גבי גט בטל הטעם דשמא יאמרו. ומשמע שם וכן בגמ' דחד טעמא הוא דאל"כ לא הוה פריך מידי בגמ' ועמ"ש לקמן אי"ה בדעת הרמב"ם וכ"כ רש"י (דף צ"ה ע"ב ד"ה וא"ר הונא כגון שקידש) דאי בנשא אחיו ודאי מותרת דליכא למיחש לגירש זה כו' דהא גרושת אחיו היא וכ"פ הרא"ש והטור שם ולשיטתם צ"ל הא דמשמע ר"פ האשה רבה דלא שאני בין קלקלה לנשאת אלא לענין קרבן כדמפרש טעמא שלא התירוה אלא להנשא ומשמע ודאי דאסורה לראשון בזנות דשני כמו בנשואין דשני וכ"ה בתוס' גיטין (דף פ' ע"ב) וכ"כ הרשב"א שם להדיא ולדעתי גם רש"י מודה בזה. ואע"ג דלא שייך גירש זה כו' כיון דזנות הוא צ"ל דלא פלוג רבנן דאפי' בשומרת יבם אמרינן ביבמות (דף צ"ב) ובגיטין (דף פ' ע"ב) דמחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים אע"ג דאמרינן בגיטין זינתה לא מיחלפה. היינו זנות דיבמה בנשואין שהלך בעלה למדה"י אבל זנות דידה בנישואין דידה ודאי מיחלפה ואין להקשות לשיטת רש"י ודעימי' דהא משמע בגמ' (דף פ"ח ע"ב) דטעם שמא יאמרו גירש זה כו' לא קאי רק אמאי דצריכה גט משני דהא לא פריך התם רק אמאי דצריכה ולא אתצא מזה ומזה דבאמת לא ק"מ דפשטא דמתני' ודאי לא קאי רק אניסת בע"א ובהא לא צריכינן לטעמא דשמא יאמרו דהא בלא"ה לאו מינס אנסה בניסת ע"פ ע"א. וטעמא רבא איכא לאסרה כדפירש"י ר"פ האשה רבה. וכ"כ הר"ן משום דשריותא דע"א הוא משום דאיהי גופא דייקא והיא דלא דייקא ראוי לקונסה אבל ע"פ ב' עדים דמינס אנסה איכא למימר דטעם דאיסור הוא שמא יאמרו כו' ובהכי ניחא דלא תקשי קושיית התוס' (דף צ"א ד"ה עפ"י ב"ד) ע"ש דודאי בניסת בע"א אף בלא גט אסורה כמ"ש אבל בניסת עפ"י ב' עדים דעיקר האיסור הוא רק משום שמא יאמרו ומשום האי חששא אמרי' בגמ' דבעי נמי גט וא"כ פריך שפיר מגט אאיסור דבחד טעמא שייכין: אבל לשיטה זו קשה הא דיהיב בגמ' (דף פ"ט) טעמא משום דעבדא איסורא קנסוה רבנן וחיישינן שמא יאמרו. והא בניסת ע"פ עדים דלא עבדא איסורא דמהו"ל למיעבד וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' אמאי חיישינן לשמא יאמרו ולהרמב"ם שכ' (פ"י דגירושין ה' ז') הטעם דנתקדשה מותרת הוא משום דלמא תנאה הו"ל בקידושין לק"מ ועי' לח"מ דבאמת למסקנא דקיי"ל כר"ע דחוששין לתנאי קידושין לא צריכינן לטעמא דעבדא איסורא כמ"ש התוס' ד"ה אמרי קידושי טעות כו' ואולי גם מחמת קושיא זו כ' הרמב"ם כן אבל חלוקים על הרמב"ם כל רבותיו וחביריו. דהא הרי"ף והרא"ש והרשב"א והר"ן הביאו מסקנת הגמרא דהכא דהטעם לחלק בין נשאת לנתקדשה הוא דבניסת עבדא איסורא ונלפענ"ד דדעת כל הפוסקים הנ"ל דלא חייש ר"ע לתנאי קידושין אלא לחומרא אבל לתלות לקולא בתנא' לא שמעינן לר"ע: והיה נראה לישב קושיא זו ולומר דאע"ג דהשתא באמת לא עבדא איסורא מ"מ כיון דבנשואין אלו הוה במזיד הוי איסורא ודאי קנסו שוגג אטו מזיד (לרבנן דפליגי עלי' דר"ש ואמרי אף בניסת שלא ברשות) אף בנתקדשה אפי' הוי מזיד לא עבדא איסורא לא קנסו שוגג ואפ"ה לא קשיא הך דהוחלפו בשעת כניסתן לחופה דתרווייהו בעינן עבדא איסורא וחששא דשמא יאמרו ודהך דהוחלפו אע"ג דאילו הוה במזיד הוה עבדא איסורא מ"מ כיון דזנות בעלמא הוא ולא שייך חששא דשמא יאמרו מש"ה שרינן וא"כ מהא נמי מוכח דלא כהרי"ף דגרס אלא רישא דעבדא איסורא עיין ברא"ש שהשיג עליו בזה ולפמ"ש גם מהך דהוחלפו ק' על גי' הרי"ף (ולמאן דס"ל הטעם משום שמא יאמרו) דאי