חוט המשולש חלק א' פד

דעת יחיד נגד הרא"ש ושארי פוסקים והב"י גופא לא הביא דעתו בשו"ע אפי' בשם יש מי שאומר והרמ"א קבע דעת הרא"ש בסעיף כ"ה שם וכ"כ כל האחרונים. ועוד דבנ"ד נראה דגם הרשב"א מודה דכבר יצאה מחזקת א"א מדאורייתא ובפני נכתב ובפני נחתם מדרבנן הוא וכל הנשים נאמנות על זה: והעירעור אשר קרא כת"ר על א' מעדי המסירה ודאי אם יתברר פסולו בב"ד הרי לא נתגרשה אלא בע"א ואין דבר שבערוה פחות משנים ואף שהב"ח בתשובה ק"ב המציא קולא לפי מנהגינו שמזהירין את העדים להרהר בתשובה באמת אטו בתוונא דליבא יתבי סהדי זולת שארי פקפוקים אשר בדברי הב"ח שם ותלמוד ערוך הוא מאימתי חזרתו ובאמת גם הב"ח לא כתב שם אלא לענין משאו ומתנו אם מחוייבים להדר ולבדוק אחריו אבל אם יתברר פסולו בב"ד ודאי נפסל למפרע מיום שעבר העבירה: ואשר כתב כת"ר שלא להתירו לישא אחרת משום שריותא דידה דלא לימרי קמו רבנן במלתא וכו' ואני מחמיר יותר דאף אם אין שום חשש בגט הניתן בע"כ ונמסר כדת אעפ"כ דרכי לאוסרו ואע"ג דהב"ש (סי' קי"ט ס"ק י"א) נסתפק אם עבר וגירש בע"כ אי הוה גיטא ולכאורה מדינא דכל בו שהביא הרמ"א שאם נשאת שוב אין האיש נקרא עבריין משמע להדיא דבדיעבד הוי גיטא אבל בתקנות ר"ג מה"ג אשר בסוף תשובות מהר"מ ב"ר ברוך דקי"ג מבואר להדיא שהתקנה הוא מפורש דגם בדיעבד אין הגט כלום ומהב"ש וכמה פוסקים נעלם ולא ראו עיקר התקנה רק התקנה שהיה אח"כ בשנת תתק"ץ שהבעל והסופר והעדים יהיו בארור המובא שם בדף קל"א זאת ראו עיניהם. ובסוף תקנות תתק"ץ מבואר שם שתקנות ר"ג מה"ג המה בתוקפם ואין רצוני להאריך בדקדוק דברי התקנות שם ובש"פ המדברים בזה] והנראה דאתו ר"ג ובית דינו ותקנו גזירת כו' ושלא יהיה הגט כלום. ועדיין נתנו רשות לחכמי קהילה אחת להתיר במקום שיראו טעם לומר דבכה"ג לא שייך תקנת ר"ג ואתו חכמי תתק"ץ ותקנו שצריך רשות ג' קהילות דוקא [ובזה נתיישבה דעת הפוסקים המחמירין לומר דגם במקום מצוה גזר ר"ג וסרה מעליהם תלונות הפוסקים המקילים ואומרים וכי ס"ד דבמקום מצוה יגזרו ולפמש"כ ניחא דבמקום מצוה יתנו חכמי הקהילות רשות אבל לזרוק הגט מדעת עצמו שלא בהסכם חכמי הקהילות אכתי איכא למימר דר"ג השוה מדותיו] ולא רחוק בעיני לומר דהתקנה שלא יהיה הגט כלום הוא תקנת רשב"ם וחכמי דורו וכדמשמע שם קצת ובכל דור הוסיפו חומרא והיאך שיהיה סדר התקנות כולם היה מרבותינו גדולי הראשונים אשר היו כמלאכים המשמשים במרום ואנן ככופתי דחמרא לגבייהו חלילה וחלילה לנו לנגוע בתקנתם ח"ו אשר לזאת בסתם נשים ודאי ראוי להחמיר על הבעל בכל מיני חומרות להצריכו שיתן גט אחר משום שריותא דידה וגם שריותא דידיה לישא אשה אחרת ולא לפגוע באיסור ב' נשים. וכבר הסכמנו אשתקד עם חכמי ווילנא לאסור עליו אשתו השני' משום איסור ב' נשים והופרדו זה כמה חדשים עד שיגרש את הראשונה מדעתה אמנם היינו בסתם נשים אבל בנשים שמן הדין הוא לגרשם משפטן חרוץ ברמ"א בכמה דוכתי בסי' קי"ז גבי נכפית וכן הסכימו שם האחרונים בסי' ע"ז וכן בריש סי' קי"ט וכ"כ הב"ש בס"ס קי"ז גבי נכפית דיכול לזרוק לה גט ואף דמש"כ שם דגם לדעת את"ל שכתב שם הרא"ש בתשובה כן הוא דכיון שכתב שם הרא"ש שיכול לכופה מכ"ש שיכול לזרוק לה גט. ע"כ אנכי בדרך אחרת נחני ה' בכוונת דברי הרא"ש דנראה ברור דעתו ז"ל דמה שמקבלת הגט על ידי כפיית ב"ד עד שמרוצית אף שמה שמתרצית הוא ע"י כפי'. זה לא היה כלל בתקנת ר"ג דר"ג לא גזר רק אלא על זריקת גט כמוזכר שם בדבריו ומש"ה כתב דאף את"ל שר"ג השוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ היינו אף לנכפית שמן הדין הוא לגרשה ג"כ גזר שאסור לזרוק לה גט מ"מ במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל היינו כמו שהאיש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כן הדין לכוף את האשה עד שתרצה לקבל ואם תמאן לקבל מרצונה מ"מ ביד בעלה לכופה ע"י מניעות שכו"ע עד שתתרצה לקבל הגט. וידעתי שכמה פוסקים המדברים מזה כללו בחדא מחתא כפיות ב"ד עם זריקות גט [ואף דמש"כ הרמ"א גבי נכפית דאינו בזה משום תקנת ר"ג היה מקום לפרש דבריו דכפיה שע"פ ב"ד לא הוי בכלל התקנה. אך בהג"ה שבסוף הסי' שם וכן בכמה דוכתי משמיעין דבריו להדי' שהיכא שמן הדין לגרשה לא גזר ר"ג ולפמש"כ לקמן דלדינא לא קיי"ל כהך את"ל דהרא"ש אפשר שמש"ה כתב הרמ"א כן] וכן אמ"ז מוהר"ם לובלין בתשובה אחת לא נחית לחלק בהכי ואחריו נמשך הב"ש לענ"ד הדברים ברורים ופשוטים בכוונת הרא"ש ז"ל כדכתיבנא ודלא כהב"ש. אבל לענין דינא אינני חולק דברווחא איכא למימר דהא דכתב הרא"ש כן היינו לרווחא דמלתא בנדון שנשאל שם אם לחייב את הבעל בשכו"ע ע"ז השיב דאפס מקום לחייבו דמסתברא דבאשה נכפית לא גזר ר"ג ואף את"ל דגם בזה גזר היינו על זריקת הגט הוא דגזר אבל הדין הוא שיכפנה עד שתתרצה לקבל גט ואיך ניתי אנן ונמנע ממנו הכפיה אשר בידו. אבל לדינא איכא למימר דגם הרא"ש ז"ל ס"ל כסברתו הראשונה דבכה"ג לא גזר ר"ג הואיל והדין הוא לגרשה. ואף אם נימא דהרא"ש ספוקי מספקא ליה אי גזר ר"ג גם בהא מ"מ חכמי דורו שהסכימו שם לדעתו כתבו בפשיטות דבכה"ג לא גזר ר"ג. ואף דמש"כ שם וכי סבור אתה שר"ג עשה תקנתו על עוברת ע"ד איננה ראיה מכרעת דאף אם נאמר שר"ג השוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ הרי נתן רשות לחכמי קהילות להתיר והמה יתירו במקום שהדין הוא לגרשה וכן אני מורה ובא שלכתחילה צריך הסכמת ג' קהילות והיינו משום חומרא כראוי להחמיר בדורינו מה שהפרוץ מרובה בעה"ר אבל לדינא אין לנו אלא דברי רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל הראשון