חוט המשולש חלק א' פב

לצאת לישע ר"ת ז"ל לקיים שיטתו הברורה ומחוורת וכבר דקדקתי במכתבי הראשון שלא כתבתי שמי שדעתו להקל בזה יסמוך על דעת ר"ת וסייעתו כי ראוי לנו עניי הדעת לילך אחר המחמיר בשל תורה רק כתבתי שמי שדעתו להקל יש לו עדים המסייעים ר"ת וסייעתו המעידים שראו אותם מולידים. ובאמת אין הדעת נותנת לומר צא וחזור על בניהם מאין הם והכזונות נעשה את אחיותינו בנות ישראל המוחזקות בכשרות ועל עדותם ודאי כדאי הוא לסמוך. ובבואי לביתי נתחזקתי יותר לחזק כחא דהתירא ע"פ עדות ס' התרומה שכתב שע"ז סומכין העולם להכשיר ב"א הנתוקין שכורתין מהן כו' ועדותו נאמנה מאד דסוגיא דעלמא אזלא כהמתירין. וגם הרמ"א שהחמיר [כ'] אמנם ראיתי מקילין ומה שכתב שהמתירין אינם מתירין רק בשלימין ובשל ימין בזה העיקר כהיש"ש וכדכתיבנא לעיל שהמחוור הוא שיטת סה"ת בשם ר"ת ז"ל שאין חילוק בין של שמאל ושל ימין אלא בכל גווני מכשירין ב"א הנתוקין שכורתין מהן ביצה א' איזה היא ואיך שהיא. וגדול אדונינו בעל סה"ת ורב כחו של רבינו ברוך לסמוך על דברי קדשו שהעיד שמקבלין בני אדם הנתוקין שכורתין מהם ביצה א' ומעשה רב אף כי מעשים רבים וסוגין דעלמא הלכתא היא כן נלפענ"ד להלכה ולמעשה וידעתי ידעתי שהמעיין בספרים ימצא עזר לדברי וגם לנגדי. אמנם זה דרכי מעודי אשר חנן ה' את דעתי לקיים מסברא דנפשאי דילן היא ואף אם כן אמצא בספר בר מזלי' אנא וכן אם אמצא בספר דרך אחרת אשר דרכו ירט לנגדי אין דרכי להביא דבריו ולסתור אותם והמעיין האמיתי יבחר דרך האמת כי בתורה דכתיב בה אמת בלתי אל האמת עינינו ברוך ה' אלקים אמת שומר הבטחתו אמת כי לא תשכח תורת אמת מפי זרע אמת ברוך חונן הדעת הוא ית"ש יצילני משגיאות ואצא בשלום ורב ברכות כנפש ידידו נפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זללה"ה: יום ה' י"א כסלו תקע"ח לפ"ק: סימן יב תשובה זו מצאתי כתובה בעצם כי"ק רק לא מבואר בכ"י למי כתבה. ולפי הנמצא בהעתקות שהעתיקו מכי"ק כתוב שמה כי נשלחה ממנו להגאון מהו' יהושע צייטליש זצללה"ה. אמרי נועמו הגיעני ונשתעשעתי בד"ק אשר הן הן גופי תורה ואם היות שבכמה דברים אתווכח אתו כך היא דרכה של תורה ולזאת נקראת מלחמת ה' וברוך חכם הרזים ית"ש. ובהרצאת דברים הרבה שיש לי לדון בקרקע בכל פרט ופרט אין רצוני להתהדר לפני כת"ר רק להשיב פני כבודו בענין הנוגע לנ"ד. וה' אלקים אמת ינחנו בדרך האמת: נידון החשש הראשון אשר השליח נתן לה הגט תחת הקאטינקע הפתוחה שלא היה ראוי לנוח שמה ונפל לארץ תיכף. ודאי אם כך היה המעשה דינו ברור כמש"כ כת"ר דדמי להיתה ידה קטפרס. ואף שנפל לתוך ארבע אמותי' לא נמסר הגט כהלכותיו. לדידן דקי"ל כחומרא דשמואל. ומכ"ש אם היה בר"ה אשר רבו הפוסקים דמדינא לא מהני ד"א בר"ה ופשיטא דפשיטא אם השליח בא תחילה לתוך ד"א לא דינא ולא דיינא שאין מסירת הגט כלום: והחשש הב' מחמת שבהרשאה מסתמא היה כתוב כנוסח הנהוג שאמר להשליח ליתן הגט לידה והשליח מסר לתוך בגדיה. מה נמרצו אמרי יושר דבכה"ג הוי שינוי בשליחות לדידן דמחמרינן ליתן לידה דוקא. ואף אם נימא דאינו פוסל דיעבד מ"מ לענין שליחות בכל דהו הוי קפידא כמבואר בכתובות (דף צ"ט ע"ב). ובפרט לפי מה שתפסו הפוסקים גיר' ר"ח שם דלאחד מסתמא הוי קפידא. אמנם מש"כ כת"ר דפשיטא בנ"ד שהבעל עשה תחבולות לגרשה בעניותי אפכא מסתברא דבנ"ד ודאי לא קפיד הבעל ליתן לידה דוקא. והיה דעתו באיזה אופן שיעלה ביד השליח למסור לה. ומש"כ. כת"ר דלא אזלינן בא"א בתר אומדנא כמבואר בסי' מ"ב. נראה דשאני הכא דעיקר הדין תלי' באומדנא אי קפיד הבעל או לא. ומה"ת לא ניזול בתר אומדנא. ואי הוו מסהדי סהדי דאמר להו הבעל שאינו מקפיד באיזה אופן שתעלה ביד השליח למסור לה ודאי לא הוי אמרינן דתרי ותרי נינהו נגד עדי הרשאה רק הוי אמרינן דאגלאי מלתא דלא קפיד ואף שאמר למסור לידה סדרא נקט ואתא. וכן אי הוי מסהדי הכי עדי הרשאה לא הוי אמרינן דחוזרין ומגידין הם. ומה"ת לא נוכל לומר דאנן סהדי דלא קפיד בנ"ד שהיה עושה תחבולות להפטר ממנה. ודעתו רק שלא יהיה עליו איסור ב' נשים לכשישא אחרת ודאי לא קפיד אחומרא דלכתחילה ואשר השיב כת"ר על הב"ש שכ' בשם הריב"ש להתיר להשיאה בנתן לתוך מלבושיה אף שפירוש כת"ר בדברי הריב"ש עולה יפה אף נעים. אבל מה שהרעיש על הב"ש מדברי הריב"ש שכתב שהיה ראוי להוכיח הנושא והנשאת לא שמיע קול רעש דהא בעובדא דהריב"ש היה עוד חשש דחתם סופר ועד דלמאן דפוסל בה מחמיר טפי מחומרא דשמואל. פשוט לומר דמשום האי חשש היו ראוים לעונש. וכת"ר המעיין ישפוט בצדק שלזה כיון הריב"ש שהרי כ' שם ותהי עונותם על עצמות הדיינין ואם הדיינין סמכו על מש"כ אליהם הריב"ש להתירא להנשא שלא להוציא לעז על הגיטין הראשונים שהיו כולן נעשין על דרך הזה וכו' ובודאי לא היו כולם נותנין בסמטא תוך ד"א ובנפילה על הבגד אלא שהיו נעשים ע"י חתימת סופר ועד. וכמש"כ הרשב"א בתשובה שהמנהג היה להיות הסופר אחד מהעדים: