חוט המשולש חלק א' פ

גם בסוף פרקין צא וחזור על בניו דהיינו אם נתרפא המה בניו ואי לאו המה בני זנונים [ונראה דשאלת שמואל לרב לא הוי עלי' דידי' אם לאפרושינהו אלא על הבנים אם הם ממזרים או מותרים לבא בקהל דהא מלשנא דהש"ס חזור על בניו כו' משמע דכבר הי' לו בנים הרבה בעת שאלתו ואי שאלתו עלי' דידי' הוי אם לאפרושינהו הו"ל לשמואל למשאל אחר לידת ולדא קמא. אלא נראה דעלי' דידי' לא הוי שום שאלה דהא לא נקט הש"ס היכי אנסבינהו בתר דחרזי' סילויא. וא"ל דגיורת אנסבי' דשרי' אף לישראל כשר ומש"ה לא שאל שמואל אלא אחר שגדלו בניו אם הם מותרים לבא בקהל ובהכי מדוקדק טפי לשון הגמ' הא שלח שמואל כו' והיינו משום דקושית הש"ס קאי עלי' דידי' והא דשלח שמואל קאי אבניו וכדכתיבנא] ואכתי תקשה הא דכתבו הפוסקים שפצוע דכא דאוליד הוי בניו ממזרים ודאים אמאי ניחוש שמא חזר ונסתם ומש"ה כ' הב"ש ס"ק ג' דאי הוליד לא תלינן שנתרפא. אבל לקמן (ד' פ') הא מסקינן דלחד אבר שנתרפא חיישינן. וא"כ אף אי בדקי' וחזינן דלא נסתם הא אמרי' שם דבחד אבר אף אם יחי' וסופו לקוי חיישינן שמא הבריא בנתים וא"כ גבי פ"ד ג"כ ליחוש שמא הבריא בנתים ואז הוליד בשעת בריאותו ודוחק גדול לומר דלא הוו ממזרים אלא כשאומר הוא בעצמו דלא הבריא דנאמן האב לומר על בניו שהם ממזרים. וצ"ל דהא דחיישי' שמא הבריא היינו דוקא בדבר שרפואתו בי"ש כדמשמע לשנא דשמא הבריא אבל פ"ד אינו נתרפא אלא א"כ נסתם ע"י אדם וכדאמרינן בסוגיא היכי עבדינן מייתינן שערתא כו' ולשמא נתרפא בי"א לא חיישינן וכעין זה אשכחן בש"ס בכורות (דף כ') דמפלגינן בין רובא דתלוי במעשה כו': [ה] ואשר כ' מעכ"ת שלכאורה אפשר לסמוך ע"ד רש"ל שנתעצם לומר דר"ת וסייעתו מתירין ובלבד בשלימין בעזהי"ת מסברא דנפשאי כוונתי לדעת הרש"ל כאשר כ' במכתבי הראשון מווילנא שלא הי' לפני שום ספר רק הטור וראיתי כן תמהתי על הטור שכ' בשם ר"ת להתיר בשל ימין דוקא ובבואי לביתי ראיתי דברי היש"ש וגם הוא עדיין לא קלע אל השערה במה שכ' שם כי ר"ת בדרך מו"מ פי' דברי הירושלמי שנראה לפרש של ימין עכ"ד. תלה בר"ת מה שאינו כי ר"ת לא הביא כלל את הירושלמי משום דס"ל דלית הלכתא כוותי' אלא כש"ס דילן דאינו מחלק בין ימין לשמאל אלא תלמידי הר"י בעל התוס' הוא שנשאו ונתנו בדברי הירושלמי וכן בס' הישר לר"ת כ' דהלכה כר"י בשריב"ב ולא הזכיר כלל את הירושלמי וכ"ה במרדכי וכן בספר התרומה שאזכיר לקמן אות ו' לא הזכיר את הירושלמי אף שהי' מתלמידי הר"י בעל התוס' ועל הר"י הוא אשר ראוי לומר כן כדבריי היש"ש שלא פי' דברי הירושלמי אלא דרך מו"מ. ולא זכיתי להבין מ"ש הר"י בתוס' שיותר נראה לפרש של ימין שתי תיבות ובעניותי גירסא זו אין לה קיום דלפמ"ש בתוס' שם בשם הירושלמי שאינו מוליד לא ידעתי מה בין ימין לשמאל דבשלמא אי נימא דבהולדה תליא מלתא כמש"כ הרא"ש מצינו למימר דשל ימין יפה כחו להוליד משא"כ בשל שמאל אבל אם גם בשל ימין אינו מוליד צ"ל דגזה"כ הוא והיכן רמיזא באורייתא או במתניתא אבל אי גרסינן בשלימין ניחא דהא מלתא דתליא בסברא דלא יחזור פסול להכשירו. וגם בש"ס דילן לא אשכחן מאן דפליג עלי' והא דאמרינן בש"ס זהו למעוטי מאי למעוטי בטריפות דריאה ולא מוקי למעוטי פצוע שנטלה דהא מיעוטא דפצוע ובת בוקתא היינו משום דגבי ריאה הוא דכוותיה ניקב ונסתם וגם ר"י דס"ל בחולין (דף מ"ח) דזהו למעוטי סביך בבשרא נמי סתימה דנקב הוא משא"כ פצוע שנטלה לאו דכוותיה הוא ואע"ג דבחד מלתא דכוותיה הוא דתרווייהו חוזר להכשירו בי"א מ"מ ניקב ונסתם בעינן וכן איכא כמה פסולים שאינם חוזרים להכשירם. והכי נמי איכא סייעתא לדברינו לעיל סוף אות ד' דניקב אכולהו קאי דאי אגיד לחודי' קאי דמהני בי' סתימה הו"ל למעוטי ניקב בביצים דלא מהני בי' סתימה דהוי נמי מענינא דפצוע וניקב ונסתם דדכוותיה וטפי מיניה דתרווייהו הכשירן בי"א א"ו אכולהו קאי ובכולהו מהני ביה סתימה וכן תקשה נמי לפי שיטת הב"י אי לא נימא דגם לשיטתו ניקב ונסתם אכולהו קאי וכדכתיבנא לעיל אות ד']. ולא קממעט להו משום דאינו בניקב ונסתם ואי נימא דר"י בריב"ב פליג אהא דתני במתני' ובברייתא אפי' א' מהן וגם בנפצע א' מהן מכשיר כמ"ש התוס' בשם ר"ת בדרך את"ל לא המ"ל למעוטי פצוע שנטלה דלר"י בשריב"ב גם בנפצע הוי כשר ולרבנן גם בניטלה פסול דהא לשיטה זו לא מדמינן (בין) לטחול וכליות. ולפמש"כ דנד"ד מקרי בי"א נראה דדינא דידן בהא תליא דאי נימא דר"י בריב"ב לא פליג את"ק א"כ קיי"ל כירושלמי דקאמר ובלבד בשלימין אבל אם נפצע ואח"כ ניטל אין הפסול חוזר להכשירו. וכה"ג מצינו בדיני טריפות ביו"ד סי' מ"ד גבי כליות פלוגתא דרבוותא ואפי' המקיל התם היינו אם חזר להכשירו בי"ש אבל בי"א הרמב"ן יחידאה הוא דס"ל גבי נחתך הרגל בין הארכובה לשוק דגם בי"א חוזר להכשירו והרא"ש בפ' בהמה המקשה (סי' ו') כ' שדעת רחוקה היא זו שטרפה תחזור להכשירה בי"א והר"ן כ' שהרמב"ן הי' מגמגם להכשיר וכן הרשב"א ושאר פוסקים לא קבלו שם דעת הרמב"ן אבל אי נימא דר"י בריב"ב פליג את"ק וגם בנפצע א' מהם מכשיר הרי כשר מעיקרא: ונראה דמסקנת דעת ר"ת הכי הוא ועיקר סמיכתו להכשיר הוא הואיל ומתני' דכרמא הוא הלכתא כוותיה ובהכי סלקי לי' שמעתתא שפיר דאי נימא דלא פליג ר"י בריב"ב אמתניתין אלא דמפלגינן בין ניקב לניטל אכתי. צריכין לדחוקי נפשין למימר. דהא דקתני אפי' אחת מהן לא קאי אלא אביצה ובחוטין לא מפסל אלא בתרווייהו או לומר דלא קאי אלא אפצוע ולא על כרות. וכן הוא משמעות כמה פוסקים ראשונים שעיקר סמיכתם להכשיר הוא משום דקי"ל כמתני' דכרמא וכ"ה בהדיא בספר התרומה הלכות חליצה וז"ל וכן סומכין העולם על אידך דבכרם שביבנה כל שאין לו אלא ביצה א' ה"ה כסריס חמה וכשר וע"ז סומכין להכשיר ב"א הנתוקין שכורתין מהן ביצה א' אע"ג דמתני' פליגא דתנן איזהו פ"ד כל שנפצעו ביצים שלו אפ' אחת מהן אף