חוט המשולש חלק א' עח

חיכוך ומאן דתני פסול מיירי בע"י חיכוך. אבל הראשון נראה עיקר דלישנא דר"א דמסיים וה"ה בי"א כמו שהוא בי"ש משמע דפלוגתייהו דהני תנאי תליא בהא דמחמת שהוא בי"א כמו שהוא בי"ש מש"ה מ"ס דכבי"א דיינינן לה ומ"ס דכבי"ש דיינינן לה ועכ"פ היאך שיהיה הפירש בירושלמי הרי דע"י שחין גרידא מקרי בי"ש לד"ה והן הן דברי הרמב"ם שכ' או שנולד בהן שחין והמסה אותן: [ב] ולא זכיתי לעמוד ע"ד הרא"ש ז"ל שכ' דבירושלמי משמע דליקוי שע"י חולי חשוב נמי בי"א. וכעין זה נמי עמד כבר מהריב"ל על מש"כ הרא"ש וכמה רבוותא קמאי בשם הירושלמי דר"י בריב"ב לא מכשיר אלא בי"ש שהוא נגד מסקנא דירושלמי היות שדבריו נכונים בישוב דברי הרא"ש לפרש דכוונתו הוא שהעיקר הוא בירושלמי כדהוון בעיין למימר דר"י בריב"ב לא איירי אלא בי"ש ולא כשינויא דר"א כי היכי דלא תקשי מההוא דאסתתם גובתא כו' (ומה שיש לעיין בשיטת הרא"ש אין כאן מקומו) אבל עדיין אין ישובו מעלה ארוכה לענין ע"י חולי. דאף אם נתפוס שיטת הרא"ש ז"ל לדחות שינויא דר"א היינו במאי דס"ל לר"א דבי"א פליגי בהא הוא דאדחי אבל במאי שלמדנו מדברי ר"א שעל ידי שחין מקרי בי"ש ודאי בהא לא אדחי דלא אשכחן מאן דפליג עליה בהא לא בבבלי ולא בירושלמי וכן הרמב"ן בחידושיו שהחליט בשם הירושלמי דפליגי בי"ש מ"מ הביא שם לשון הרמב"ם שע"י שחין והמסה אותן מקרי בי"ש ולא חלק עליו והיינו משום דלאו הא בהא תליא וכדכתיבנא ולקיים דברי הרא"ש יגעתי ולא מצאתי ובודאי אינני כדאי להרים ראש נגד אדונינו הרא"ש ז"ל אשר לאורו אנו הולכין אבל כבר כתבו התוס' דמשמע בירושלמי מתוך המסקנא דאיירי בי"א הרי שקיבלו שינויא דר"א לדינא וקם דינא כהרמב"ם הואיל ואין הש"ס שלנו חולק על הירושלמי. וגם מ"ש הרא"ש ז"ל בשם רש"י להחמיר אינו מוכרח כמ"ש היש"ש דאיכא למימר דרש"י חדא מינייהו נקט וקצת יש להוסיף דרש"י לרבותא נקט רעמים וברד דאתעביד מעשה אבן וסד"א דמה לי נפל אבן מן הגג ופצעתו או אבן הרעם. וברד קא משמע לן הואיל ובי"ש הוא כשר וכל שכן אם נפצע על ידי שחין דלא איתעביד מעשה כלל רק ממילא נימוקה: אמנם מ"ש היש"ש ראיה מדברי רש"י דלעיל (דף כ' ע"ב) שכתב סריס אדם שסרסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו וכן מבואר בדברי רש"י בסוגיין (דף ע"ה) שכתב סריס חמה בי"ש הוא מחמת חולי דדעת רש"י נמי דע"י חולי מקרי בי"ש אינני רואה שום ראיה משם דכונת רש"י דלעיל מבואר דאף דסתם סריס חמה הוא הנולד כן ממעי אמו מ"מ גם מי שתש כחו מחמת חליו ואבד ממנו כח ההולדה זה מקרי ג"כ סריס חמה וכדאמרינן לקמן (דף ע"ט ע"ב) אין לך אשה שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה א' קודם למיתתו וכ"כ רש"י שם בסוגיין (דף פ' ד"ה לכולה גופה) זהו כוונת שני דבורי רש"י שהביא הרש"ל אבל לדינא דידן אין ראיה מכאן דלא מקרי חולי אלא מי שחלה כל גופו משא"כ לקוי דחד אבר מכה הוא דמקרי אבל לא חלי רק מסברא באמת נראה דאין חילוק ביניהם כיון דהוא בי"ש וכן עיקר לדינא: נחזור לדברי הרמב"ם שכ' או המסה אותן או כרתן אם כוונתו הוא שהשחין המסה וכרתן כבר כ' שמבואר בירושלמי דע"י שחין גרידא לד"ה מקרי בי"ש ואם כוונתו שמחמת השחין כרת אותן האדם כמ"ש היש"ש בפשיטות צריך ביאור מאי דפסק לקולא בפלוגתא דתנאי בירושלמי דהא קיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר (ע"א דף ו' ע"א) והואיל ופטטי' דאורייתא טבין אמינא מלתא חדתא דלפי מה שתפסו הרבה פוסקים דפלוגתא דרבוותא אקרי ספק איכא למימר דהא דאזלינן בשל תורה אחר המחמיר היינו משום דספיקא דאורייתא לחומרא וא"כ י"ל דגבי פ"ד לא שייך הך כללא יש לדון ולומר ספיקא דידי' כשר דהא בסוגיין אתקש לממזר וגבי ממזר אמרינן ספק יבא (קדושין דף ע"ג ע"א) ואיכא למימר דלכולה אתקש. ואין רצוני להאריך בהרצאת דברים שיש לי בזה: ומכ"ש לשיטת הראב"ד והריטב"א דפ"ד נכלל בתוך חמשה קהלי אין אנו צריכין אפילו להקישא דממזר דאפי' בלא הקישא הוי דינא כממזר דספיקא דידי' שריא]: [ג] ועתה באתי להשיב על סדר מכתב מעכ"ת. מ"ש דבנ"ד אפשר לדמותו לע"י חולי לא כן עמדי דכיון דהתחלת הכאב היה שנפל לארץ הוי דך שנידוך בקרקע ואף שבתחלה לא הרגיש רק כאב בעלמא כן דרך כל הנימוקים שאינו נימוק בבת אחת רק מעט מעט וברוך חכם הרזים ית"ש: ולכאורה יש מקום לומר דדין זה תלוי בפלוגתא דתנאי דירושלמי שהבאתי לעיל סוף אות א' שעלתה חטטין ומתחכך בה כו' דלמאן דשרי התם סבר דאזלינן בתר מעיקרא שהשחין גרם החיכוך ומאן דאסר התם סבר דאזלינן בתר סיפא דמלתא. ואי נימא דפלוגתייהו דהני תנאי תליא בהדין טעמא א"כ בנ"ד מאן דשרי אסר מאן דאסר שרי אבל לא ברירא לי מלתא דבהדין טעמא פליגי דברווחא איכא למימר דמאן דאסר התם היינו משום דלא שרינן אלא דוקא בכולו ע"י שמים מתחלה ועד סוף אבל אם נתערב בו בידי אדם אסור בין בתחלה בין בסוף. ותו דאף אם דנימא דתלי' בפלוגתא דתנאי הא בשל תורה הלך אחר המחמיר ואף שהראיתי פנים לעיל אות ב' דבפ"ד לא שייך הך כללא לא כתבתי אלא להעיר לב המעיין. ועדיין הרבה יש להרצות בזה: ואשר חשש בזה מעכ"ת להחמיר אף שכבר היה נרקב קודם שנחתך משום דבחתיכה הוסיפו דבר חדש דפ"ד יש לו רפואה וכ"ש א"ל רפואה כמבואר בס' יראים והסמ"ג בשם הספרי הנה לפמ"ש היש"ש לפרש דברי הרמב"ם דמ"ש והמסה אותן או כרתן היינו שנכרת ע"י אדם וכמש"ל אות ב'. הרי שדעת הרמב"ם להדיא דלא חיישינן להא ובנ"ד דנרקב מסתבר הכי גם מסברא דכל שהוא נתמסמס כליתא דמי בכל דוכתי: